פורום הקבוצה המחוברת

סז) וטעם הדברים" לד' החלוקות "הוא, כי מקום עולם אצילות, פירושו, המקום הראוי להתפשטות אור העליון, ומתוך עלית המלכות המסיימת למקום בינה דגוף הנק' ת"ת, נמצא מסתיים שם" בפרסא "הפרצוף, ואין האור יכול לעבור משם ולמטה, הרי שמקום האצילות" האור אצלו "נסתיים שם בחצי" כלי הקבלה, חצי כלי השפעה "ת"ת על החזה, וכבר ידעת שסיום החדש הזה שנעשה כאן, נקרא בשם פרסא" פורס המדרגה לחצי כלי השפעה, וחצי כלי קבלה "שמתחת עולם האצילות, ובאלו הספירות שהן למטה מהפרסא יש בהם ג' חלוקות. והוא מטעם, כי באמת לא היו צריכים לצאת למטה מהאצילות רק ב'" חלוקות "הספירות זו"ן" זכר ונוקבא, ז"א ומלכות "דגופא הנקרא נהי"מ," נצח=ז"א דגוף, מלכות=נוקבא "כי מאחר שהסיום נעשה בבינה דגופא, שהוא ת"ת, נמצאים רק הזו"ן שלמטה מת"ת שהם למטה מהסיום, ולא הת"ת, אמנם" למרות זאת "גם חצי ת"ת התחתון" 2/3 כלי הקבלה/חצי "יצא ג"כ למטה מסיום. והטעם הוא, כי הבינה דגוף נכללת ג"כ מע"ס כח"ב זו"ן," אות נב' למה תפארת כולל חג"ת נה"י "ומתוך שהזו"ן הללו דבינה," ה 2/3 "הם שרשים של הזו"ן דגוף הכוללים שנכללו בהבינה, הם נחשבים כמוהם," כלי קבלה "וע"כ יצאו גם הזו"ן דבינה למטה מהפרסא דאצילות ביחד עם הזו"ן הכוללים. ומטעם זה נסדקה ספירת הת"ת לרחבה במקום החזה, כי המלכות שעלתה לבינה עומדת שם, בן כלי קבלה לכלי השפעה "ומוציאה גם את הזו"ן דבינה לחוץ, שהם ב"ש הת"ת שמחזה ולמטה עד סיומו. ועכ"ז יש הפרש בין ב"ש ת"ת לבין נהי"מ, כי הב"ש ת"ת שייכים באמת לבינה דגוף, ולא יצאו למטה מסיום האצילות מחמת עצמם," אלה "רק מפני שהם שורשי הזו"ן, לכן אין הפגם גדול בהם, כי אין יציאתם מחמת עצמם, וע"כ נבדלו מהנהי"מ," שהם כלי קבלה מחמת עצמם. ו2/3 בינה הם כלי קבלה רק מצד שהם שורש לז"א נהי"ם "ונעשו לעולם בפני עצמו, והוא הנקרא עולם הבריאה

כדאי לחזור על ד' בחינות דאו"י ולהבחין איך הם מתהווים כאן ניכרת יציאת ז"א מבינה בסופה.

בצ"א יצאו כל הספירות עקודים, קשורים בכלי אחד, המלכות.
בצ"ב התחברו ב' הנוקבין, בינה ומלכות(תלכנה שתיהם יחדיו, נעמי ורות). חסרון המלכות עלה בכל הע"ס. ונעשו עשר כלים.

סו) והנה תיכף בעת הצמצום," צ"ב "דהיינו בעת עלית" כח צ"א שעל "המלכות לבינה, עוד מטרם העלית מ"ן" במסך המזדכך/עולה. וטרם "והזווג" לצורך פרצוף מ"ה דנקודים "שנעשה בנקבי עינים דא"ק, גרם זה" הצ"ב "שיתחלק פרצוף הנקודות דס"ג דא"ק, לד' חלוקות: א) כח"ב חג"ת עד החזה שלו, הנבחנים למקום אצילות. ב) ב"ש" 2/3 "ת"ת שמחזה ולמטה עד סיום הת"ת שנעשה למקום בריאה. ג) ג' הספירות נה"י שלו שנעשה למקום עולם היצירה. ד) המלכות שבו שנעשה למקום עולם העשיה.

מקום באות נז' חוסר המאפשר תיקון.

ראינו רצון פרצופי הקדושה כך שמוכנים לקבל האור/הנאה, בראש תוך סוף, רק בתוך כלי השפעה.
אור הטעמים מתפשט לתוך, עד הטבור, וביטוש פנימי ומקיף, מסלק אור הטעמים/מזכך עביות המסך.
אור הנקודות היוצא ומסתלק בזיווגים בשלבי ההזדככות, ממלא הכלים הריקים מאור הטעמים.
ונותרים, כלים, מקום בו מורגש חיסרון האור כרשימו, זיכרון מהאור שהיה. ורצון למילוי בקדושה.
אורות פרצופי ע"ב, וטעמים דס"ג, מלבישים על תוך דגלגלתא עד הטבור, ומתקנים עוד המקום/החוסר/הרצון בקדושה.
פרצוף נקודות דס"ג בתחילת הזדככות המסך מתפשט מתחת לטבור ומחלק המקום/סוגי הרצון, שאפשר לתקן, ושעדיין אי אפשר לתקן.
כמקודם המסך המזדכך/עולה לראש הס"ג לבקש אור על תערובת הרשימות בו.
הזיווג שיעשה בחיצוניות ראש הס"ג לפי הרשימות שבו יתפשט כפרצוף מ"ה דנקודים, למקום יציאת הבקשה למילו, מתחת לטבור.

קטונתי לפרש מדעתי, כך שנותרת החובה על הרוצה ללמוד לראות ולהבין בעצמו האם מתישבים הדברים בדעתו שלו, בדברי בעל הסולם.
גם כי אי אפשר להאריך בכל פרטי השלבים שלמדנו. 

סה) והנה נתבאר, שכל עיקרו של צמצום הב' הנ"ל, נעשה רק בפרצוף נקודות דס"ג, שמקומו מטבור ולמטה דא"ק עד סיום רגליו, דהיינו עד ממעל לנקודה" מלכות המצומצת "דעוה"ז. ותדע שכל אלו השינויים שנעשו בעקבות צמצום הב' הזה, באו רק בפרצוף נקודות דס"ג ההוא, ולא למעלה ממנו, ומה שאמרנו למעלה, שע"י עלית המלכות לחצי ת"ת" דנקודות דס"ג "דא"ק וסיימה שם הפרצוף, יצאו חצי ת"ת התחתון ונהי"מ דא"ק לבחינת חלל פנוי, לא נעשה זה בתנה"י" דגולגלתא "דא"ק עצמו אלא רק בתנה"י דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, אבל בא"ק" בס"ג דא"ק "עצמו נבחנים השנוים הללו רק לבחינת עליית מ"ן" מים נוקבין "לבד, שפירושו, שהוא נתלבש בשינויים" עלית מלכות לבינה, ובקיעת המדרגה "הללו כדי להאציל לע"ס" מ"ה "דנקודים בבחינתן, אבל בא"ק" בס"ג דא"ק "עצמו לא נעשה שום שינוי.

מ"ן – מים נוקבים – ביקוש מהתחתון לקבל אור מעליונו. 
כאן אלו הם הרשימות שבמסך, שעלו למ"ן לזיוג לביקוש אור, בראש דעליון ס"ג על הרשימות א' שורש שנותרו במסך, ביחד עם רשימו ד' דעוביות שנתחברו במסך תוצאת שיוי הצורה עם נה"י דא"ק. וגרמו לשינוי, עליית המסך לנקבי עינים חכמה דראש, ולא לפה דראש מלכות דראש. כתוצאה מכך ס"ג יעשה זיווג  בנקבי עיניים בחיצוניותו בפרצוף המתאים לביקוש הנקרא שערות דס"ג ממנו יצא פרצוף מ"ה דנקודים בגו"ע בראש ואח"פ כגוף. וירד להלביש מטבור דס"ג ולמטה.

עלית מ"ן יכולה להיות גם תפילה לביקוש אור החכמה לדעת פנימיות התורה.

סד) והנך מוצא, שמקור השיתוף של המלכות בבינה, הנק' צמצום ב', נעשה רק למטה מטבור דא"ק, ע"י התפשטות פרצוף נקודות דס"ג שמה, ולפיכך לא יכלה קומת ע"ס זו" לא נקודות. מ"ה "דנקודים הבאה" היוצאת לאחר "מצמצום ב', להתפשט למעלה מטבור דא"ק כי אין שום כח ושליטה יכול להתגלות למעלה ממקור יציאתו. ומתוך שמקום התהוות הצמצום ב' התחיל מהטבור ולמטה, ע"כ הוכרחה גם קומת הנקודים להתפשט שם." לפי הרצון ב דפרצוף נקודות דס"ג, הוא ס"ג, עליון למ"ה.

באות סא'-מדוע פרצוף מ"ה דנקודים שיצא מראש הס"ג לא הלביש הס"ג, כפרצופי א"ק הקודמים, ושאל באות סא' למה לא הלביש על ס"ג, וירד להלביש מתחת לטבור דא"ק.
יש להבחין בין פרצוף נקודות דס"ג היוצא בזמן הזדככות מסך דטבור דס"ג לפה דראש, ומשווה צורה למתחת לטבור דא"ק.
לבין   פרצוף  מ"ה  דנקודים בן ותולדה לעליון שיצא על הרשימות במסך העולה לאחר שירד מתחת לטבור, בזמן התפשטות הנקודות דס"ג.

"אין שום כח ושליטה יכול להתגלות למעלה ממקור יציאתו" – החוק הרוחני "דכל מה שהוא רצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה תחתונה הנאצלת בסיבתה"
כמו שלמדנו במלכות דא"ס, שכח שליטת צ"א מתגלה ממנה ומטה(למעלה כוונתו זך. כמו המסך מזדכך והכוונה עולה. למטה הכוונה עבה.)

ובאותיות הבאות ממשיך להעמיק ולבאר

סג) ואין להקשות הרי עדיין יש ביניהם מרחק רב מצד העביות שבהם," אז איך צורתם שווה שישמשו כאחד "כי הנקודות דס"ג באו מעביות דבחי"ב ואין בהם מבחי"ד ולא כלום, והגם שהם קומת ז"א, אין זה עוד דומה לקומת ז"א של הלמטה מטבור דא"ק, שהוא ז"א דבחי"ד, הרי שיש בהם הפרש" שינוי צורה "גדול. התשובה היא, כי אין העביות ניכרת בפרצוף בעת התלבשות האור," אין הרגש חוסר(שיעלה במסך לבקש מילוי) "רק אחר הסתלקות האור," מורגש חיסרון "וע"כ בעת שהופיע פרצוף הנקודות דס"ג" באור נקודות היוצא על זיווגים בהסתלקות/הזדככות המסך "בקומת ז"א ירד ונתלבש בקומת זו"ן שמטבור ולמטה דא"ק ואז נתערבו הבחי"ב בבחי"ד זה בזה," ב' סוגי הרשימו העולים במסך " וגרם לצמצום הב' הנ"ל, שנעשה סיום חדש במקום בינה דגוף של פרצוף ההוא." היוצא מנקבי עינים "וכן גרם להשתנות מקום הזווג, ונעשה הפה דראש במקום נקבי העינים, כנ"ל.