כתב נושא: הקדמה לספר הזהר  (נקרא 31227 פעמים)

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #75 ב- : February 13, 2020, 05:44 »
הסביר בפסוק לב מהי לשמה

המשך לב
חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס עתידים המתים להחיות במומם (כנ"ל באות כ"ח) ואז מהפכים אותו על קבלה בצורת השפעה, כמ"ש שם באורך. אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעוה"ז.

מדבר פה על מצב מתקדם ביותר כנראה מצב לקבל בעל מנת להשפיע.


נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #76 ב- : February 20, 2020, 14:59 »
לב) המשך
"חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז" לאחר שהסתימו שלבי התיקון בחלוקה ה ג' נבחן שקמו לתחיה/יצאו מהקבר/מאחיזת הרצון לקבל על מנת לקבל "שה"ס עתידים המתים להחיות במומם" עם הרצון לקבל אבל בעל מנת להשפיע. "אז מהפכים אותו על קבלה בצורת השפעה"         "אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעוה"ז" בזמן זה בתיקון פרטי לפני גמר התיקון הכללי.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #77 ב- : February 20, 2020, 15:11 »
לג) ועתה נשארה לנו לבאר חקירה הו', מ"ש חז"ל שכל העולמות העליונים ותחתונים לא נבראו אלא בשביל האדם, שלכאורה תמוה מאוד, שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה כלפי המציאות שלפנינו בעוה"ז, ומכ"ש כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית' לברוא כל אלו בשבילו. ועוד יותר תמוה, למה לו לאדם כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים. וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית' להנות לנבראיו, היא במדה שהנבראים ירגישו אותו ית', שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם, אשר אז יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב המשתעשע עם בנו החביב לו, בה במדה שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו. כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א) הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'. והסתכל היטב בכתוב הזה ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת עם אותם השלמים, שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו בכל אותם הדרכים שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, וכו', ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים. ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנ"ר והשעשועים האלו עם השלמים הללו, היה כדאי לו לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו.

"וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית' להנות לנבראיו, היא במדה שהנבראים ירגישו אותו ית'"   ירגישו אותו - שהשוו צורתם להשפעה ובכך משיגם אחדות עם הבורא/אם רצונו להטיב לנבראיו.      "והסתכל היטב בכתוב הזה ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת עם אותם השלמים" השלמים-שהשיגו תיקון הרצון לקבל ל על מנת להשפיע "שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו בכל אותם הדרכים שהכין בעדם" הדרכים-כל התיקונים בחלוקות א-ד שפורטו "עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר"

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #78 ב- : February 25, 2020, 04:41 »
כל העולמות התחתונים והעליונים נבראו בשביל האדם, כדי שיגיע להשוואת הצורה עם הבורא, ואז יהיה עימו בקשר, עם הבורא, בדבקות, וישתעשעו יחד כמו אב ובן שמה שמחבר אותם זה לא הפעילות החיצונית שהם עושים יחד, אלא הקשר הפנימי ביניהם הוא המילוי והוא העיקר, והחיצוניות באה לשמש את הפנימיות.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #79 ב- : February 26, 2020, 04:06 »
לד) ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע למדרגה הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב"ה לפעול זה על סדר ד' מדרגות, המתפתחות אחת מחברתה, הנקראות דומם צומח חי מדבר. והן באמת ד' בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים מתחלק בהן. כי אע"פ שעיקר החפץ הוא בבהי"ד של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת בהן ועל ידיהן לאט לאט עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד. כמבואר בתע"ס חלק א' אות נ' ד"ה וטעם.


ההתפתחות הרוחנית לקראת המטרה היא ב ד' דרגות שהם: דומם, צומח, חי, מדבר, הם קיימות בעולם הגשמי החיצוני המוכר שלנו אך הם קיימות בכל אדם כמדרגות ההתפתחות הפנימיות שהוא צריך לעבור בדרך הרוחנית להשוואת הצורה עם הבורא.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #80 ב- : March 09, 2020, 11:32 »
אות לד
"אע"פ שעיקר החפץ הוא בבחי"ד של הרצון לקבל" כפי שהסביר שחייב להשיג את גדלות הרצון לקבל, ולתקנו בלקבל בעל מנת להשפיע, ורק בכך תתקיים מחשבת הבריאה.                                      "אמנם אי אפשר שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת בהן ועל ידיהן לאט לאט עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד" בחינה ד היא גדלות הרצון לקבל, שהשיג הנברא. החל מ בחינה א רצון לקבל קלוש/מועט שאינו ניכר הנקרא דומם. המתפתח בהכרח לבחינה ב צומח, לבחינה ג חי, ולבחינה ד מדבר. כפי שמפרט להלן אחת לאחת. 
« עריכה אחרונה: March 09, 2020, 11:51 על ידי נסין »

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #81 ב- : March 09, 2020, 11:36 »
לה) והנה בחי"א של הרצון לקבל הנקרא דומם, שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל בעוה"ז הגשמי, אין שם אלא כח תנועה כולל לכל מין הדומם, אבל בפרטים שלו אינה ניכרת לעין שום תנועה. כי הרצון לקבל מוליד צרכים והצרכים מולידים תנועות מספיקות עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים.

"וכיון שהרצון לקבל הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו בבת אחת" שולט רק על כלל בעלי הרצון בבחינה א /דומם "ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים" ואינו ניכר בו רצון פרטי משלו.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #82 ב- : March 12, 2020, 18:19 »
דרגת הדומם היא הדרגה הנמוכה ביותר של הרצון לקבל, כל כך נמוכה שכח הרצון לא נראה פועל על פרטי הדרגה של הדומם על אף שהוא פועל בתוכה.

לו) נוסף עליו הצומח, שהוא בחי"ב של הרצון לקבל, שמדתו כבר גדולה יותר ממדתו שבדומם, והרצון לקבל שבו שולט בכל פרט ופרט מהפרטים שלו. כי כל פרט יש לו תנועה פרטית לעצמו, שמתפשט לארכו ולרחבו, ומתנועע למקום זריחת השמש, וכן ניכר בהם, ענין של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת, לכל פרט ופרט. ועכ"ז עוד לא נמצא בהם הרגש חפשי פרטי לכל אחד.

דרגת הצומח היא התפתחות של הדומם, התפשטות והתרחבות שלו, כלומר הדומם 'צומח' וגדל, ויש בו עניין אכילה ושתייה והוצאת הפסולת שזה מאפיין את ההבדל בינו לבין הדומם שהוא ללא תזוזה חיצונית ופנימית לכשעצמו.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #83 ב- : March 13, 2020, 15:53 »
אות לו
"נוסף עליו הצומח" מבחי"א מתפתח הנברא ל "בחי"ב של הרצון לקבל" "שמדתו כבר גדולה יותר ממדתו שבדומם" הרצון לקבל ניכר יותר בכך ש "שולט בכל פרט ופרט מהפרטים שלו" כי כל רצון שבו "יש לו תנועה פרטית לעצמו" למילוי רצונו/הרגש החסרון "מתנועע למקום זריחת השמש" וכמו שאנו רואים בצומח שפונה לכוון השמש, ושולח שורשים למים "ועכ"ז עוד לא נמצא בהם הרגש חפשי פרטי לכל אחד" שפועל על פי כלל רצונות מדרגת הצומח.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #84 ב- : March 13, 2020, 16:04 »
לז) נוסף עליו מין החי, שהוא בחי"ג של הרצון לקבל, ומדתו כבר נשלמה במדה מרובה, שהרצון לקבל הזה כבר מוליד בכל פרט ופרט הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים לכל פרט באופן משונה מחברו. אמנם עדיין אין בהם הרגש זולתו, והיינו שאין בהם שום הכנה. להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו. וכדומה.

"בכל פרט ופרט הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים לכל פרט באופן משונה מחברו" בכל נברא/אדם שהתפתח ל בחי"ג ניכר בהם בנוסף גם רצונות/חסרונות השונים מאחד לזולתו "אמנם עדיין אין בהם הרגש זולתו" שמרגיש רק את מה שחסר לו עצמו"אין בהם שום הכנה. להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו. וכדומה." מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #85 ב- : March 15, 2020, 19:41 »
מה שרשמת בסוף "מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם." לעניות דעתי לא מדוייק, הוא לא מרגיש את הזולת, רק את עצמו, אולי התכוונת להגיד שמתייחס לזולת רק בהתאם לכמה שמקבל הנאה מהם, בזכות זה הוא יכול לשים תשומת לב חיצונית עלייהם אבל זה ללא הרגשה פנימית של הזולת.

דרגת החי היא כבר מידה מרובה של הרצון כבר ישות עצמאית בפני עצמה אך עדיין חסרה את הרגשת הזולת שהיא שייכת לדרגה הבאה.

לח) נוסף על כולם מין האדם, שהוא בחי"ד של הרצון לקבל, והיא כבר במדתו השלמה הסופית, הרי הרצון לקבל שבו פועל בו, גם הרגש זולתו. ואם תרצה לידע בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש מבחי"ג של הרצון לקבל, שבמין החי, עד הבחי"ד של הרצון לקבל שבמין האדם. אומר לך, שהוא כמו ערך בריה אחת של המציאות כלפי כל המציאות כולו. כי הרצון לקבל שבמין החי, החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו רק בשיעור המוטבע באותה הבריה, בלבדה משא"כ האדם שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה לרכוש לו כל הישות שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה רוצה מאתים, וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו הולכים ומתרבים עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות שבעולם כולו.


מין האדם הוא לעומת החי הוא כמו אדם אחד ביחס לכל בני האדם, שבדרגת החי מוטבעים בה הרצונות שיש בו בפרט החי והוא מוגבל לעומת זאת באדם, הוא פתוח להרגש זולתו ולכן מקנא ורוכש רצונות זולתו ולכן גודל הרצון של האדם שואף לבלוע את כל גודל הרצונות הקיימים בעולם יחד.
« עריכה אחרונה: March 15, 2020, 19:48 על ידי איל ק »

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #86 ב- : March 16, 2020, 13:04 »
מה שרשמת בסוף "מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם." לעניות דעתי לא מדוייק, הוא לא מרגיש את הזולת, רק את עצמו, אולי התכוונת להגיד שמתייחס לזולת רק בהתאם לכמה שמקבל הנאה מהם, בזכות זה הוא יכול לשים תשומת לב חיצונית עלייהם אבל זה ללא הרגשה פנימית של הזולת.
בעל הסולם משתמש במילים "אין בהם הרגש זולתו" ופשוט שיש בו הרגש רצונו עצמו. ומאידך אומר "אין בהם שום הכנה. להצטער בצרת חברו" אם כן איך יש לו חבר/הנאה מחברותא. ולכן הפרשנות - מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם. (אני מסכים אם מה שאמרת אך אני משתדל מאוד שלא להוסיף מילים על בעל הסולם שמוליך אותנו לשיווי צורה עם מחשבת הבריאה וכל תוספת הבנה שלי יכולה להיות רק מצד הרצון לקבל שלי)

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #87 ב- : March 16, 2020, 21:49 »
חברי היקר, הכל זה מתוך הרצון לקבל שלנו לעצמו, בכל זאת ביגיעה אנו מעלים תפילה כדי שמלא לשמה נגיע לשמה, תודה על העבודה המשותפת, ננסה להגדיל את החיבור והיגיעה שלנו בכמות ובאיכות כמובן.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #88 ב- : March 18, 2020, 14:39 »
אות לח
"בחי"ד של הרצון לקבל, והיא כבר במדתו השלמה הסופית" גדלות הרצון לקבל על מנת לקבל כי "פועל בו, גם הרגש זולתו" ולכן "נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה לרכוש לו כל הישות שנמצאת בזולתו" שגדל רצונו במדרגות דומם צומח חי מדבר דטומאה, ונמצא בו רצון להשיג כל הנאה שרואה בעולם לעצמו, ורק עכשיו יש לו את כל החומר לעבודה ויוכל להתחיל לעלות במדרגות דומם צומח חי מדבר דקדושה. להפוך הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע ולהשתמש בהרגש זולתו להשפעה ולא לעצמו.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #89 ב- : March 18, 2020, 15:28 »
לט) ואחר שנתבאר, שכל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וכו' הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם אפילו מבני מינם הדומים להם, ואיך יחול עליהם ההרגש האלקי והטבתו. אלא רק מין האדם בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם, הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות נרנח"י, שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית כוונת הבריאה של כל העולמות לא היתה אלא בשביל האדם

"ובשיעור המבואר בכתוב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" ביאר באות לג
http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg197#msg197
"שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים כמו..." לא על נברא/אדם במדרגת דומם/צומח/חי "אלא רק מין האדם בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם" שהחלו להשתמש בהרגש זולתו להשפעה ולא לעצמו נבחן שעולים ב "מדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות נרנח"י" נפש רוח נשמה חיה יחידה "שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה" התכלית המבוארת באות לג.
« עריכה אחרונה: March 18, 2020, 15:30 על ידי נסין »