כתב נושא: הקדמה לספר הזהר  (נקרא 31219 פעמים)

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #30 ב- : November 11, 2019, 16:32 »
יב) והנה נתבאר היטב דבר התיקון של הרצון לקבל המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה, וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע, ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה, ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו ית', מפאת שזכו ע"י העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם. שזה נבחן לגמר התיקון. ואז, כיון שלא יהיה עוד שום צורך לס"א הטמאה, היא תתבער מן הארץ ויבולע המות לנצח. וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט במשך שבעים שנות חייו, אינה אלא להביאם לגמר התיקון של השואת הצורה האמורה. גם נתבאר היטב, ענין התהוות ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו ע"י תורה ומצות, ואם לא היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו לתקנו לעולם כי אין אדם מתקן מה שאין בו.

"ואז, כיון שלא יהיה עוד שום צורך לס"א הטמאה" הס"א הסטרא אחרא בארמית הצד האחר הוא שיעבוד האדם לרצון לקבל, כדי לאפשר לאדם מקום לתקן מרצונו את הרצון לקבל ולהפכו לקבלה על מנת להשפיע. (ובהמשך מסביר כי בכל מקרה יתקן מרצונו או שלא מרצונו כמו במאמר אחור וקדם צרתני http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=83.0 )

"גם נתבאר היטב"חקירה הד'. "איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות""שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו ע"י תורה ומצות, ואם לא היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו לתקנו לעולם כי אין אדם מתקן מה שאין בו."










 
« עריכה אחרונה: November 11, 2019, 16:38 על ידי נסין »

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #31 ב- : November 12, 2019, 04:26 »
מערכת הטומאה הכרחית לשם התיקון, ולשם מימוש מטרת הבריאה.

"כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות"

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #32 ב- : November 12, 2019, 04:37 »
יג) אמנם עדיין נשאר לנו להבין, סוף סוף, כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא והיה במחשבת הבריאה בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה. והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו, ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות. ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'. והוא מטעם כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן נוהג בו ית'. (זהר משפטים אות נ"א. ז"ח ברא' אות רמג). ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה, אלא להיפך שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'. ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א) קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד כי הצורה דפרודא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשואת הצורה, בסוד הוא ושמו אחד. ועי' בתע"ס ענף א'.



"קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד כי הצורה דפרודא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשואת הצורה, בסוד הוא ושמו אחד."


נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #33 ב- : November 12, 2019, 20:44 »
אות יג.
"תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל" ו"הרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות. ונתהפך להיות השפעה טהורה" מבחינת מחשבת הבריאה נגמר תיקון הרצון לקבל, כי "אין ענין מחוסר זמן נוהג בו יתברך"
"ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה" בא"ס ב"ה- באין סוף ברוך הוא, מסביר ב בתע"ס
תלמוד עשר הספירות/ובפתיחה לחכמת הקבלה שמחשבת הבריאה התפשטה ב 4 בחינות/מדרגות מההשפעה הגמורה עד לרצון לקבל את השפע והם חכמה בינה תפארת ומלכות, ומלכות זו נקראת א"ס ב"ה על שמקבלת כל השפע ברצון לקבל אין סופי בסוד הוא ושמו אחד.
ו"לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה, אלא להיפך שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'" ובאות יד קורא למצב זה מצב ה א.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #34 ב- : November 13, 2019, 14:22 »
יד) והנך מוצא בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות בדרך כלל. מצב הא' הוא מציאותן בא"ס ב"ה במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון. מצב ב', הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו ע"י ב' המערכות הנ"ל לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל שבהן ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים רק לנפשות בלבד, כלומר שצריכים לבער מקרבם כל בחינת הקבלה לעצמם שהיא בחינת הגוף, ולהשאר בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים לא תוכלנה להתענג בגן עדן אחר פטירתן, אלא אחר ככלות כל גופן להרקב בעפר. מצב הג' הוא גמר התיקון של הנשמות אחר תחית המתים שאז יגיע התיקון השלם גם אל הגופין, כי אז יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה, ונעשים ראויים לקבל לעצמם כל הטוב והעונג והנועם שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו. ולשם הקיצור אשתמש מכאן ואילך בשמות ג' המצבים הללו דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג', ואתה תזכור כל המתבאר כאן בכל מצב ומצב.

מצב ה א הסביר באות יג.  "מצב ב', הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני"זו המציאות אותה אנו חווים עתה. בבחינת ששת אלפים שנה("זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ, פירושם, סבה ומסובב."זו הגדרת הזמן הרוחני בתע"ס הסתכלות פנימית חלק א אות לד.)
ובמצב ה ב הוא זמן התיקון "להפך את הרצון לקבל"..."לבחינת רצון להשפיע"עד "ככלות כל גופן להרקב בעפר" ויש לזכור כאן שגוף הוא הרצון לקבל ולכן כוונתו עד שיהפכו הרצון לקבל, לקבלה על מנת להשפיע. ובזה נבחן שהגוף/רצון לקבל נרקב בעפר.
ובזה יתבאר עניין תחיית המתים שהרצון לקבל נבחן למת כי הנברא מקבל חיותו מהרצון להשפיע, כפי שמבאר בהרחבה באות לב.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #35 ב- : November 14, 2019, 05:52 »
מצב א: סוף מעשה במחשבה תחילה, הצורה העתידית כפי שחשב במחשבת הבריאה, בתכנון שלו יתברך.
מצב ב:המצב של הנשמות בזמן התיקון, בדרך התיקן.
מצג ג: מצב גמר התיקון של הנשמות.


נסין שים לב בסוף הפיסקה רשום: "שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו." הרי למדנו שלבורא אין חיסרון לעצמו הוא כולו רצון להשפיע מה דעתך האם יש כאן סתירה במשפט? יש לבורא הנאה עצמית?




נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #36 ב- : November 14, 2019, 15:51 »
בסוף הפיסקה רשום: "שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו." הרי למדנו שלבורא אין חיסרון לעצמו הוא כולו רצון להשפיע מה דעתך האם יש כאן סתירה במשפט? יש לבורא הנאה עצמית?

"מחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו" ומכך המסובב "הרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו". סביר שלכך כוונתו. שים לכל לכל המשפט.
"כי לא יקבלו כל זה מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו." מדבר מהסיבה לעבודת הנברא, להשיג הרצון להשפיע נחת רוח לבורא.
המחשבה שלנו תופסת/משיגה רק כאשר יש קבלת הנאה/ואי קבלת הנאה. ואין לנו את היכולת לתפוס השפעה מוחלטת עד כדי לומר שיש שם רצון/חיסרון.

ובאות לג מרחיב מעט
"כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".
והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו, בכל אותם הדרכים שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.
ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו."

וגם באות לט מדבר מצד תכלית הבריאה ולא מצד רצון הבורא ח"ו
"לט) ואחר שנתבאר, שכל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וכו'" 

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #37 ב- : November 14, 2019, 21:02 »
תודה נסין,

המשפט יש לו הנאה שמקבלים ממנו קצת מטעה ומבלבל, הבורא שהוא רק השפעה, רק רצון להשפיע, יש לו הנאה מזה שמי שהוא אוהב והשפיע לו מקבל את ההשפעה כי בכך הוא השפיע ולא כי חוזר אליו משהו חס ושלום.

אם יש לי אהבת הזולת למישהו, ואני יודע שנתינה שלי תמלא חיסרון של הזולת אז אני נהנה מזה שנתתי, כי יש לי רצון להשפיע אז אני נהנה שמישהו קיבל ונתרם מההשפעה שלי, נהנה מזה שהוא קיבל, נהנה בשבילו, כי הוא יקר לי.


« עריכה אחרונה: November 14, 2019, 21:05 על ידי איל ק »

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #38 ב- : November 14, 2019, 21:07 »
טו) וכשתסתכל בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה בהחלט גמור, באופן שאם היה אפשר שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם. כי למשל אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח לא היה יכול לצאת מצב הא' שבא"ס ב"ה, שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג' כבר שימש שם בנצחיותו ית' כמו הוה, וכל השלימות שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה אשר שם, אבל באם היה אפשר שיתבטל העתיד, לא היתה שם שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג' מחייב כל המציאות שבמצב הא'. ומכ"ש בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה העתידה להגמר במצב הג', דהיינו העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב' מחייב את מצב הג'. וכן מציאות מצב הא' שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם כל השלמות שבמצב הג', הרי הוא מחייב בהחלט שיותאם זה, דהיינו שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו ממש בכל אותה השלמות אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי שמצב הא' עצמו מחייב בהכרח שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף ברצון לקבל המקולקל ע"י מערכת הטומאה, ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו הרצון לקבל הזה, ולא היה אפשר לתקנו ולבא למצב הג', כי אין אדם מתקן מה שאין בו. הרי שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה מצב הא' הוא המחייב מציאותה ולהתקיים כן, במצב הב'.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #39 ב- : November 14, 2019, 21:13 »
מסביר בפסוק טו בעל הסולם ששלושת המצבים תלויים כולם זה בזה ולא יכולים להתקיים ללא אחד המצבים.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #40 ב- : November 15, 2019, 14:39 »
טז) ואין להקשות לפי"ז א"כ נתבטלה מאתנו הבחירה ח"ו, כיון שאנו מוכרחים להשתלם ולקבל המצב הג' בהחלט, מכח שכבר הוא מצוי במצב הא'. והענין הוא, כי ב' דרכים הכין לנו השי"ת במצב הב', כדי להביאנו אל מצב הג'. הא' הוא, דרך קיום התורה ומצות, ע"ד שנתבאר לעיל. ודרך הב' הוא, דרך יסורין, אשר היסורים בעצמם ממרקין את הגוף, ויכריחו אותנו לבסוף להפך את הרצון לקבל שבנו ולקבל צורת הרצון להשפיע, ולהדבק בו ית'. והוא ע"ד שאמרו חז"ל (סנהדרין צז ע"ב) אם אתם חוזרים למוטב טוב, ואם לאו אני מעמיד עליכם מלך כהמן, ובעל כרחכם הוא יחזיר אתכם למוטב. וזה שאמרו ז"ל על הכתוב, בעתה אחישנה, אם זכו אחישנה, ואם לאו בעתה. פירוש, אם זוכים על ידי דרך הא', שהוא ע"י קיום תורה ומצות, אז אנו ממהרים את התיקון שלנו, ואין אנו צריכים ליסורין קשים ומרים, ואריכות הזמן שיספיק לקבלם, שיחזירו אותנו למוטב בעל כרחנו. ואם לאו, בעתה, דהיינו רק בעת שהיסורים יגמרו את התיקון שלנו, ותגיע לנו עת התיקון בעל כרחנו. ובכלל דרך היסורים, הם גם עונשי הנשמות בגיהנם. אבל בין כך ובין כך, גמר התיקון שהוא מצב הג', הוא מחויב ומוחלט מצד המצב הא'. וכל הבחירה שלנו, היא רק בין דרך יסורין לבין תורה ומצות, והנה נתבאר היטב. איך ג' המצבים הללו של הנשמות קשורים זה בזה ומחייבים בהחלט זה את זה.

"אשר היסורים בעצמם ממרקין את הגוף" כפי שאמר שגוף כוונתו הרצון לקבל, לכן יש להבין שהיסורים מנקים/שוברים את הרצון לקבל.(ואין שלם יותר מלב שבור)

"ובכלל דרך היסורים, הם גם עונשי הנשמות בגיהנם" באות לא מבאר שהגיהנם הוא בעולם הזה, כאשר אדם נתקע בשלבי התיקון והשיג את כל הרצון לקבל להנאה מהעולם הזה ועוד השיג את כל הרצון לקבל הנאה מהעולם הבא "שמשיג שיעור הגדלות האמיתית של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך" אך אינו ממשיך/מתחיל בעבודת תיקון הרצון לקבל, נבחן שנלכד בגיהנם.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #41 ב- : November 17, 2019, 06:01 »
יש דרך תורה ומצוות שנקראת אחישנה ויש דרך יסורים שנקראת בעיתו.
בעיתו מהמילה עת, בזמן שלו, של הבורא, שהוא מעורר את האדם ע"י יסורים.

אחישנה זה מצד הבחירה החופשית של האדם לזרז הזמנים בדרך הטובה.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #42 ב- : November 17, 2019, 06:32 »
יז) ובהמתבאר מובנה היטב קושיא ג' הנ"ל שהקשינו, שבעת שאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים שאין כמונו לגנות, ובעת שאנו מסתכלים על הפועל שפעל אותנו, הרי אנו צריכים להיות ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כיאות להפועל שברא אותנו. כי מטבע הפועל השלם שפעולותיו שלמות. ובהאמור מובן היטב, שאותו הגוף שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלמות, כבר הוא מצוי עומד וקיים בא"ס ב"ה בבחינת מצב הא', שמקבל שם צורתו השלמה מהעתיד להיות במצב הג', דהיינו קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לא"ס ב"ה. ואם אמנם מצבנו הא' עצמו מחייב שתנתן לנו במציאות הב' את הקליפה של אותו הגוף שלנו, בצורתה הבזויה והמקולקלת, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, שהוא כח הפירוד מא"ס ב"ה כנ"ל, בכדי לתקנו, ולאפשר לנו לקבל הגוף הנצחי שלנו בפועל גמור במצב הג', אין לנו להתרעם על כך כלל, כי העבודה שלנו לא תצויר רק בגוף הזה הכלה ונפסד, כי אין אדם מתקן מה שאין בו. באופן שבאמת אנו מצוים באותו שיעור השלמות הראוי ומותאם להפועל השלם שפעל אותנו גם במצבנו זה הב', כי גוף זה אינו פוגם אותנו במשהו, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל, ואינו מוכן לנו, רק בשיעור זמן, הנחוץ לבטלו, ולקבל צורתנו הנצחית.


אנחנו שפלים והבורא הוא השלם והנעלה...
מצבנו העתידי מובטח וקיים כבר במחשבת הבריאה במצב ה א'

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #43 ב- : November 17, 2019, 14:54 »
אות יז
"שבעת שאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים שאין כמונו לגנות"בעת שאנו מסתכלים ומבחינים שהרצון לקבל הוא כל מהותנו(האלוהים שלנו בבחינת אלוהים אחרים. הכח שמחייה אותנו)מצבינו נבחן לשפל ביחס לסיבה שבראה אותנו שהיא השפעה מוחלטת.   

"הגוף שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים אינו כלל הגוף שלנו האמיתי"הרצון לקבל לעצמו אינו הרצון שלנו האמיתי אלה רצוננו האמיתי הוא "קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לא"ס ב"ה".


נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #44 ב- : November 17, 2019, 15:18 »
יח) ויחד עם זה, מיושבת קושיא ה' שהקשינו, איך אפשר שמנצחי תצאנה פעולות בלתי נצחיות הוות ונפסדות. ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו. כראוי לנצחיותו, דהיינו בריות נצחיות בכל השלמות, ונצחיותנו זו, מחייבת בהכרח, שקליפת הגוף הניתנה לנו רק לעבודה תהיה כלה ונפסדת, כי אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו אז היינו נשארים נפרדים ח"ו מחי החיים לנצח. וכבר אמרנו באות י"ג שצורה, זו של הגוף שלנו, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו במציאות הב', כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל. ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן (באות ל"ט) וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן.

אפשר לשאול מה ההבדל ממצב ה א למצב ה ג שהרי בשניהם הרצון הוא קבלה על מנת להשפיע ?

ההבדל היחיד שניכר הוא שבמצב ה ב הנברא עצמו תיקן והפך את הרצון לקבל על מנת לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע.
בן אם עשה זאת מבחירתו או בדרך יסורין/שבירה או על ידי לימוד פנימיות התורה. ?