כתב נושא: הקדמה לספר הזהר  (נקרא 31228 פעמים)

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #15 ב- : November 05, 2019, 17:13 »
"סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם הוא בכדי להנות לנבראיו."
"כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל את אשר חשב ליתן להן"

(כאן אפשר להבין כוונת ממעשיך הכרנוך-שהסתכלו המקובלים על התוצאה שהיא העולם הזה שכולו רצון לקבל לעצמו
הבינו שהסיבה למציאות היא רצון להשפיע, רצון להנות לנבראיו. כמו מחשבה פיזיקלית סיבה ותוצאה)

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #16 ב- : November 06, 2019, 04:10 »
תודה נסין ממתין לקטע הבא שתפרסם  thb-like

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #17 ב- : November 06, 2019, 12:43 »
הקדמה לספר הזהר אות ז
ז) ואחר שידענו זה, כבר הגענו להבין חקירה הב' עד סופה בבירור מוחלט. כי חקרנו לדעת מה היא המציאות שאפשר להחליט עליה בבירור, שאינה מצויה ואינה נכללת בעצמותו ית' עד שנאמר שהיא בריאה מחודשת יש מאין. ועתה שידענו בבירור, שמחשבת הבריאה, שהיא בכדי להנות לנבראיו, בראה בהכרח מדת רצון, לקבל ממנו ית' את כל הנועם והטוב הזה שחשב בעדם, הנה הרצון לקבל הזה, ודאי שלא היה כלול בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות, כי ממי יקבל? הרי שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'. ויחד עם זה, מובן על פי מחשבת הבריאה, שלא היה צריך כלל לברוא משהו יותר מהרצון לקבל הזה, שהרי בריאה מחודשת הזו, כבר מספקת לו ית' למלאות כל מחשבת הבריאה שחשב עלינו להנות אותנו. אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית' ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון לקבל הגדול שבנשמות. והנה נתברר לנו בהחלט שכל החומר כולו מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל". עד כאן אות ז

תמצית אות ז
"מחשבת הבריאה, שהיא להנות לנבראיו, בראה בהכרח מדת רצון, לקבל ממנו ית' את כל הנועם והטוב"

"הרצון לקבל הזה, ודאי שלא היה כלול בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות, כי ממי יקבל?"

"הרי שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'" - עונה על חקירה ב. שהיא מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית.
 ומשיב הרצון לקבל ודאי שלא היה כלול בעצמותו כי ממי יקבל?

"הרצון לקבל הגדול שבנשמות מספיק לו יתברך למלאות כל מחשבת הבריאה שהיא להנות לנבראיו"

"כל החומר כולו מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל"

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #18 ב- : November 06, 2019, 21:39 »
הבורא ברא בריאה חדשה, דבר חדש, שלא היה קיים בו, הרצון לקבל לעצמו, ואילו את הרצון להשפיע שהוא המילוי של הרצון לקבל אין צורך לברוא מכיוון שהוא כבר קיים באופן טבעי בבורא ומשם הוא יימשך אל הרצון לקבל שבנשמות.

המשך אות ח:

ח) ומכאן באנו גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג'. שתמהנו עליהם, איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן אלא שזה "חלק" וזה "כל". ותמהנו, תינח האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו על ידי גרזן מוכן לכך, אבל בעצמותו ית' איך יתכן לומר כזה, ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית' ויצאו מכלל בורא ית' להיות נבראים. ובהמתבאר מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקהו לשנים. כן שינוי הצורה מבדיל ברוחני לחלקהו לשנים. למשל כשב' אנשים אוהבים זה את זה, תאמר שהם דבקים זה בזה כגוף אחד. ולהיפך כשהם שונאים זה את זה, תאמר שהם רחוקים איש מרעהו כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום או ריחוק מקום, אלא הכונה היא על השתוות הצורה, שבהיותם שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב כל מה שחברו אוהב ושונא כל מה שחברו שונא. וכדומה. נמצאים אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה. ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו שאוהב דבר מה, אע"פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה. ואם למשל הם בהפכיות הצורה, דהיינו כל מה שזה אוהב נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה.


בגשמיות פירוד מבוטא בריחוק פיזי אחד מהשני, וברוחניות פירוד מבוטא בשינוי הצורה של הרצון.
אבן המופרדת מההר, שני אנשים שאוהבים דברים שונים.


« עריכה אחרונה: November 07, 2019, 18:13 על ידי איל ק »

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #19 ב- : November 07, 2019, 12:02 »
הבורא ברא בריאה חדשה, דבר חדש, שלא היה קיים בו, הרצון לקבל לעצמו, ואילו את הרצון להשפיע שהוא המילוי של הרצון לקבל אין צורך לברוא מכיוון שהוא כבר קיים באופן טבעי בבורא ומשם הוא יימשך אל הרצון לקבל שבנשמות.

ניסוח חזק לא שמתי לב לפשטות ההבנה הזו. תודה איל

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #20 ב- : November 07, 2019, 13:51 »
אות ח
חוק שיוי ושינוי צורה - ששיוי הצורה, מדביק הרוחניים לאחד (מכן המושג דבקות בבורא)
                         ושינוי הצורה, מפריד הרוחניים.
 ולעניננו שינוי הצורה שבנברא שהוא רצון לקבל מפריד הנברא מהבורא שהוא השפעה מוחלטת.
וגם בכך עונה על חקירה ג. שהרצון לקבל שבנברא הוא שהפריד אותו מהבורא כמו במשל הגרזן והאבן.

ועוד מדייק שיש שיעור בשיווי הצורה, כלומר יכול שדבוקים רק בחלק מדעותיהם ובשאר חלוקים ונפרדים על פי המדרגה הרוחנית שהשיגו.


מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #21 ב- : November 07, 2019, 17:36 »
הבורא ברא בריאה חדשה, דבר חדש, שלא היה קיים בו, הרצון לקבל לעצמו, ואילו את הרצון להשפיע שהוא המילוי של הרצון לקבל אין צורך לברוא מכיוון שהוא כבר קיים באופן טבעי בבורא ומשם הוא יימשך אל הרצון לקבל שבנשמות.

ניסוח חזק לא שמתי לב לפשטות ההבנה הזו. תודה איל

ציטוט מאות ח:
אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית' ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון לקבל הגדול שבנשמות.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #22 ב- : November 07, 2019, 22:41 »

ט) והנך מוצא, שברוחניות פועל שינוי הצורה כמו גרזן מפריד בין הגשמים, וכן שיעור ההרחקה כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו כנ"ל אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר. באופן שע"י שינוי הצורה הזה יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו להיות נבראים. אמנם כל מה שמשיגות הנשמות מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'. א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית' שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן יש מיש ישר מעצמותו ית', וכל ההפרש שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות הן חלק מעצמותו ית', דהיינו ששיעור האור שקבלו תוך הכלי שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא תוך שינוי הצורה של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחי' "כל" ונעשו לבחינת חלק. הרי שאין ביניהם אלא שזה "כל" וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה.




מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #23 ב- : November 07, 2019, 22:53 »
הוא ממשיך לחדד את הפירוד בין הנשמות 'החלק' לבין הבורא 'הכל' שנבדל ומופרד ממנו יתברך בשינוי הצורה שנובע מצורת הרצון לקבל שנברא ע"י הבורא.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #24 ב- : November 08, 2019, 14:43 »
אות ט
"שמבחינת אורו ית' שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן יש מיש ישר מעצמותו ית"
מדייק להבחין בן האור שמקבלות הנשמות שאינו גורם לפרוד, 
לבן הרצון לקבל הנקרא כלי קבלה הגורם לפירוד על פי החוק הרוחני שינוי ושיווי צורה.

נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #25 ב- : November 08, 2019, 15:07 »
יוד) ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד'. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית' מקצה אל הקצה, ואיך יתכן שיפרנס אותה ויקיימה. אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא. ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינת עצם בריאתן, כי ע"כ הן מוכנות לקבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, הוא לא נשאר בצורתו זו בנשמות, כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית', כי שינוי הצורה שבהן היה מפרידן ממנו ית'. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, (כמ"ש להלן בפתיחה לחכמת הקבלה מאות י"ד עד אות י"ט עש"ה). ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ית' ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים כמ"ש זבחי מתים, וכן הרשעים הנמשכים אחריהם, כמ"ש חז"ל הרשעים בחייהם נקראים מתים, כי הרצון לקבל המוטבע בהם בהפכיות הצורה מקדושתו ית'. מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו ית' מקצה אל הקצה, כי הוא ית' אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה.

הרצון לקבל הגדול, שהוא עצם מהותו של הכלי של הנשמות מעצם בריאתן, לא נשאר בצורתו זו בנשמות
כי כאמור צורה זו של הרצון לקבל גורמת לפירוד על פי חוק שינוי ושיווי צורה,
ולכן ברא ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה דקדושה רצון להשפיע,
ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה רצון לקבל פירוד(המורגש כ מוות לעומת המשיג רצון להשפיע).

"ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד'. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות" ד' עולמות אבי"ע דטומאה המקום המאפשר תיקון הרצון לקבל

ושוב מזכיר שיש שיעורים/מדרגות בשיווי הצורה על פי המדרגה הרוחנית " שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה"

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #26 ב- : November 09, 2019, 04:16 »
נבראו שני מערכות של עולמות, עולמות דקדושה ועולמות דפרודה.

בתחילת הקטע הוא אומר לנו שלפני שנסביר למה נבראו עולמות הטומאה תחילה נבין מהם.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #27 ב- : November 09, 2019, 04:34 »
יא) ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון, כי הגוף שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמ"ש עייר פרא אדם יולד, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה, והוא זמן הקלקול. ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה והיא מתלבשת בגוף, והוא הזמן של התקון. וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה, עד שהן מסייעות לו להאדם, להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו, שבזה קונה האדם השואת הצורה ליוצרו, כי קבלה ע"מ להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה, (כמ"ש במסכת קדושין דף ז'. שבאדם חשוב, נתנה היא ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עש"ה), ואז קונה דבקות גמורה בו ית' כי דבקות הרוחני אינה אלא השואת הצורה, (כמ"ש חז"ל ואיך אפשר להדבק בו אלא הדבק במדותיו ע"ש) שבזה נעשה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה.

מסביר בקטע על העבודה הרוחנית של המשכת הקדושה כדי להפך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ממשיכת דרגות של קדושה שמאפשרות לו להשתנות ולהפך הרצון ואז להגיע לדבקות בבורא שזה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.





נסין

  • אורח
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #28 ב- : November 10, 2019, 14:55 »
אות יא
"ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי" נשתלשלו בהדרגה מהרצון להשפיע דרך אצילות  בריאה יצירה עשיה עד לגשמיות הרצון לקבל בעולם הזה.
"הגוף שהוא הרצון לקבל לעצמו" גוף כוונתו הרצון לקבל כמו בגמרא לגופו של עניין, עיקרו של הנברא, מה שנותן לו כח ורצון לחיות.
 
מחויב שהאדם יוולד משעובד לרצון לקבל שמטבעו לגדול ולהתרחב "והוא זמן הקלקול" עד "י"ג שנים" יג זו מדרגה רוחנית ולא גיל כי אפשר שישיג המדרגה בגיל לדוגמה 50 או בכלל לא(בחברה מתוקנת ישיג המדרגה בגיל 13). משהשיג המדרגה שהבין/הבחין שהוא עבד לרצון לקבל ומואס בכך, מתחיל זמן תיקון שמנסה "על ידי עסק המצות" מצוות מלשון צוות/צוותא ולא ציווי  " להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו"  "שבזה קונה האדם השואת הצורה ליוצרו" ומביא הגמרא ממסכת קידושין שהמקבל על מנת להנות לזולתו " נחשבת לצורת השפעה טהורה" וקונה בכך דבקות ברצון להשפיע ומשווה צורתו לבורא.
« עריכה אחרונה: November 10, 2019, 15:03 על ידי נסין »

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: הקדמה לספר הזהר
« Reply #29 ב- : November 11, 2019, 04:28 »
תודה נסין  thb-tnku

אהבתי את הרעיון שמצוות הם מלשון צוות ולא ציווי.

ממתין לקטע יב.

שיהיה לך שבוע טוב  thb-pray