להכניס את משה רבנו לארץ ישראל

[נסין]

מודגש, זוהר הסולם.
לא מודגש, בעל הסולם מפרש הזוהר.

זוהר הסולם, נשא. מאמר ערב רב

רעיא מהימנא - הרועה הנאמן משה רבינו
קא)  אמר  אליהו וכו׳:אמר  אליהו לרעיא מהימנא. רעיא מהימנא, הרי השעה היא לעלות למעלה, ולהביא הגאולה השלמה, אמור אתה עלי בשבועה, כלומר שתשביעני למהר הגאולה. כי בשבילך אני רוצה לעלות. כי נתן לי הקב״ה רשות להתגלות לך בבית האסורים שלך,  בקבורה שלך, ולעשות עמך טוב,  כי אתה מחולל מעונות העם. שכמו בבית האסורים הוא ביניהם, ז״ש,זה שכתוב והוא מחולל מפשעינו

קב) א״ל רעיא מהימנא וכו׳:אמר לו רעיא מהימנא, בשבועה עליך בשם הוי״ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכלתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עלי כתוב, ויפן כה וכה וירא כי אין  איש, עוזר  לי. להוציאני מצער הזה מקבורה  הזו, שנאמר עלי ויתן את רשעים קברו, ואינם מכירים אותי ואני נחשב בעיניהם בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם, כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר,  ובכל  מקום  שישראל  מפוזרים ביניהם בין המלוכות. ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב״ה, שנאמר עליהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם ת״ח. תלמיד חכם.
פירוש. של בעל הסולם.  כי  משה  רבינו  שנקרא  רעיא מהימנא, ה״ס התורה ודעת  הפנימי, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו. כי התורה שה״ס הוא סוד רעיא  מהימנא,  נתחוללה  ונעשתה  חללה, כי נעלמה  הפנימיות  שבה,  ולא  נשארה  לנו  רק החצוניות. ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת שסרח, כלומר שהם מתרחקים  מפנימיות  התורה  כמו  שמתרחקים מסרחון. שעליה אמרו, וחכמת חכמים תסרח.

כלב מת - זוכרים פירוד בין תושב״כ לתורה שבע״פ אות כו'. ומסורת  זה  בידיהם,  כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת
מה הוא "ויפן כה וכה וירא כי אין  איש, עוזר  לי. להוציאני  מצער  הזה מקבורה"


      ידוע, שעיר הוא מלשון התעוררות.    שמנסים לעורר ללימוד פנימיות התורה.
קג) ואנשי חיל ויראי וגו׳:ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים  מעיר לעיר ולא  יחוננו, והערב רב מחרימים  אותם  ביניהם. ובמקומות רבים אין נותנים להם רק דבר קצוב באפן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה.  וכל  החכמים ואנשי חיל ויראי חטא נמצאים בצער בדוחק וביגון, ונחשבים ככלבים. בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל  חוצות. שאינם  מוצאים אכסניא ביניהם.

קד) ואינון ערב רב וכו׳: ואלו הערב רב, הם עשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי  יגון  כלל,  גזלנים  בעלי  שוחד,  שהם דיינים  ראשי  העם.  כי  מלאה  הארץ  חמס מפניהם, עליהם נאמר, היו צריה לראש. אמר רעיא  מהימנא  לאליהו, בשבועה  עליך,  פעם שנית,  בחי  ה׳ צבאות  אלקי  ישראל  יושב הכרובים, שכל אלו הדברים לא יפלו  מפיך ובכל  יכלתך תאמר אותם לפני  הקב״ה, ולהראות  הדחק שלהם. (ע״כ רעיא מהימנא).

[נסין]

מה הוא באות קב' לעיל "ויפן כה וכה וירא כי אין  איש, עוזר  לי. להוציאני מצער הזה מקבורה"


זהר הסולם, בראשית א'.  מאמר ויצר וגו' כל חית השדה
רעו)  ובגין דא משה לא מית ואדם אתקרי איהו, ובגיניה אתמר  בגלותא בתראה, ולאדם וגו' אלא כלהו כנגדו: וממשיך ר"ש, ועל כן משה לא מת, כי הוא עם השכינה בגלות, כנ"ל. והוא  נקרא  אדם, ועליו  נאמר  בגלות האחרון, ולאדם לא מצא עזר אלא כולם  הם כנגדו. וכן עמודא דאמצעיתא, אתמר ביה ולאדם לא מצא עזר דאפיק שכינתיה מן גלותא, הה"דזה שכתוב ויפן וגו',וכן נאמר הכתוב, ולאדם לא מצא עזר כנגדו על עמודא דאמצעיתא, שהוא ז"א, דהיינו שלא היה  מי  שיעזור לו,  להוציא  השכינה  מן הגלות, וז"ש ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ומשה, איהו בדיוקניה ממש, דאתמר ביה ולאדם וגו', ומשה הוא בבחינתו ממש, דהיינו כמו עמודא דאמצעיתא ונאמר בו ולאדם לא מצא עזר כנגדו, כמו שנאמר על  עמוד"א. עמוד האמצעי הוא ז"א הוא הקב"ה. בפתיחה לחכמת הקבלה באות צב' מזכיר בעל הסולם עניין עמוד האמצעי - צורת המחשבה להכנסת משה רבנו לארץ ישראל, כלומר להשוות צורת מחשבתנו להשגת פנימיות תורת ישראל.
השכינה בגלות, היא עם ישראל בפרוד, "השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה."


תיקוני זהר עם פירוש מעלות הסולם, תקונא שתיתאה, מאמר קן צפור, אות לד'
פירוש מעלות הסולם
לד) ויפן כה וכה וגו': ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו, פונים בעסקיהם ובדרכים שלהם, איש לבצעו מקצהו, כלם פונים לבצעם מן הקצה אל הקצה בבצע של עולם הזה, לרשת את עולם הזה, ואין הם מבחינות האנשים האלה שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלקים שונאי בצע. אלא כלם צועקים בתפילות יום הכפורים, ככלבים, הב הב לנו מזונות, סליחה וכפרה וחיים, כתבנו לחיים. והם עזי נפש, כאלו עובדי כוכבים שבעולם, שצועקים אליו, ואין להם בושת פנים, מלהתפלל ולבקש רק להנאת עצמם.

"ואין הם מבחינות האנשים האלה שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלקים שונאי בצע"

[נסין]

מה הוא באות קב' לעיל "ויפן כה וכה וירא כי אין  איש, עוזר  לי. להוציאני מצער הזה מקבורה"

הרב ברוך שלום הלוי אשלג.  מאמרים, בחי' היסוד.
הנה הרצון לקבל מתבטא במוחא וליבא, ועי"ז שהאדם מתקן את זה שיהי' בעמ"נ להשפיע, אזי הוא יכול לקבל את השפע העליון.
ונבאר עכשיו את בחי' הרל"ק בלבא. הנה הלב נק' בחי' רצון וחשק להנאות. לכן אם האדם יכול לתקן את מעשיו, באופן שיכול לוותר על כל מיני הנאות שבעולם, במקרה שהוא רואה שלא יהי' מזה שום תועלת לכבוד שמים, אזי הוא זוכה לקבל תענוגים אמיתיים, משום שלא יהי' עכשיו לתועלת עצמו.
וע"ד הרמז מרומז בפסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. ופרש רש"י שראה שאין שום דבר טוב יצא מחלציו. היינו שראה שמהמצרי הזה, היינו ממעשה הזה, לא תהי' שום תועלת.
ויך את המצרי, עם זה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו. וזה נק' שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. וכמ"כ הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היינו היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.
ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אז כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את הכל רק עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל. אז הוא יכול לזכות לבחי' אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שרואים שעושה הכל אפי' שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.
משא"כ כשאינו יכול לעבוד בבחי' אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצל"ק, ממילא שנשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא. מוח ולב - רצון לקבל, ורצון להשפיע-שמאל וימין.


כתב הרב"ש לעיל
ע"ד הרמז מרומז בפסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. ופרש רש"י שראה שאין שום דבר טוב יצא מחלציו. היינו שראה שמהמצרי הזה, היינו ממעשה הזה, לא תהי' שום תועלת.

רב"ש הבקיא בשפת הענפים, מגלה לנו שרש"י הנחשב כפרשן על פי הפשט, מפרש בשפת הענפים על פי הסוד, שכתב "שאין שום דבר טוב יצא מחלציו" בנים ובנות, פרי החלציים הם בשפת הענפים, הבנות בפנימיות התורה, היא הארץ המובטחת. ועתה שהמושג מוכר לנו יותר, נקרא שוב את שהביא בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר אות לא' מבאר בעל הסולם השלב בירידת העולמות הנקרא - לעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל')שעלוקה פירושו גיהנם, והרשעים הנלכדים בגיהנם זה, צורחים ככלב תן לנו את כל העושר של העולם הזה, תן לנו את כל העושר של העולם הבא. ועם כל זה הוא מדרגה חשובה לאין ערך יותר מהראשונה, כי מלבד שמשיג שיעור הגדלות האמיתית של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך, הנה היא המדרגה המביאתו לשמה, כמו שאמרו חז"ל (פסחים נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
לכן נפרש עלוקה הוא מי שההבנות שלו בתורה הם הב לי כל העושר של העולם הזה, הב לי כל העושר של העולם הבא, גם אומר בעל הסולם שפרשנות זו בתורה היא שלב מתחייב בתהליך להגיע לשמה. מהו לשמה-למטרתה כלומר להפוך הרצל"ק לעצמו, לרצל"ק רק על מנת להשפיע.
האם ? ואיך התורה מפילה האדם במום שהוטבע בו ? ומשפיע על החברה בה הוא נמצא.
ובכך נכניס לארץ ישראל את משה רבינו. הרי למדנו גם בהקדמה, וגם בפתיחה, החוק הרוחני, שינו ושיווי צורה המרחיק, או מדביק הרוחניים לאחד. כמובא באות כב' לעיל "כי משה רבינו  שנקרא רעיא מהימנא, ה״סהוא סודהתורה ודעת הפנימי, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו."

[נסין]

הרב ברוך שלום הלוי אשלג.  מאמרים, בחי' היסוד.

הנה הרצון לקבל מתבטא במוחא וליבא, ועי"ז שהאדם מתקן את זה שיהי' בעמ"נ להשפיע, אזי הוא יכול לקבל את השפע העליון.
ונבאר עכשיו את בחי' הרל"ק בלבא. הנה הלב נק' בחי' רצון וחשק להנאות. לכן אם האדם יכול לתקן את מעשיו, באופן שיכול לוותר על כל מיני הנאות שבעולם, במקרה שהוא רואה שלא יהי' מזה שום תועלת לכבוד שמים, אזי הוא זוכה לקבל תענוגים אמיתיים, משום שלא יהי' עכשיו לתועלת עצמו.
וע"ד הרמז מרומז בפסוק ויפן כה וכה בחן רצון הימין שבו, והשמאל שבו וירא כי אין איש אין בהם להביא למטרת הבריאה, מדרגת איש בקו אמצעי. ויך את המצרי. ופרש רש"י שראה שאין שום דבר טוב יצא מהבנתו בתורה מחלציו. היינו שראה שמהמצרי הזה, היינו ממעשה הזה, לא תהי' שום תועלת.
ויך את המצרי, עם זה שלא נתן למלא את רצונו ודחה אור חוזר, דחה רצונו הנאת עצמו את מבוקשו. וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה לאחיזת הרצל"ק לעצמו של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. וכמ"כ הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור אור חוזר הנדחה מקבלה לעצמו שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היינו היסורים הרגש חיסרון שבו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.
ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אז כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, לא יקבל השכל להבנת פנימיות התורה, מצד הרצל"ק המונע הוא יכול לומר שמקבל את הכל רק עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל. אז הוא יכול לזכות לבחי' אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שרואים שעושה הכל אפי' שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.
משא"כ כשאינו יכול לעבוד בבחי' אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצל"ק, ממילא שנשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, על מטרת רצונו לקבל, ועל מטרת רצונו להשפיע. היינו מוחא וליבא.

אור חוזר למדנו בעולם א"ק(אדם קדמון)בו הכלים עקודים בכלי אחד, ואין אפשרות אחרת, רק לפעול ברצון דעליון, לכן נקרא קו אחד.
התחלנו ללמוד עולם הנקודים היוצא מחיצוניות פרצוף ס"ג דא"ק, ובו שתי קווים, אפשרות "בחירה" בן רצל"ק לרצון להשפיע, שגרמה לשבירת הכלים ונפילתם לבי"ע(בריאה יצירה עשיה)ובכך החלה אחיזת הרצל"ק המאפשרת בריאת אדם.
ובהמשך יציאת עולם התיקון הנקרא ברודים הוא עולם האצילות, בו שלוש קוים המאפשרים לבחור בדרך יעקוב אבינו בדרך קו אמצעי

בראשית ל'
לז: וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת.
לח: וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת.
צאן הם, צאן מרעיתך, עם ישראל.   
תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת  מים, ואין מים אלה תורה - ידע פנימיות התורה.
לט: וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים.
מג: וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים. מהו איש ?
בראשית פרק לא' פסוק יב'
יב: וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים:  כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ.