רשימות

[נסין]

הרב"ש - רשומות

הרגשת הזמנים באדם

כשאדם נהנה מאיזה דבר זה נמשך מבחינת אור פנימי, שהאור מאיר בכלי. כשהאדם נהנה מהעבר, האדם נהנה מהרשימות שנשאר מהאור פנימי. וכשהאדם נהנה ממה שמאיר לו, שהוא עומד לקבל בעתיד, זה נמשך מאור מקיף.

נמצא שאלו ג' דברים, מדברים מהרגשת הנאה באדם בהווה, באלו ג' כלים, הנקראים עבר, הווה ועתיד. ואין העבר יכול להיות רק שהאור הפנימי קודם, שנקרא הווה. ואחר כך יש עבר, ואחר כך באים להנות מהעתיד.

נמצא אור המאיר בהווה נמשך מאור פנימי, ואור מעבר הוא נקרא על רשימות שנשאר מהעבר. והאור העתיד, נקרא מקיף ונקרא אור הבטחון, כלומר כמה שמאיר לו הבטחון שיש, בשיעור זה הוא יכול להנות. ואור מקיף נקרא אור של גמר התיקון.

אדם מקבל הנאה מג' כלים

האדם מקבל הנאה מג' כלים הנקראים עתיד, הווה ועבר.
הנאה הכי גדולה היא מהעתיד. לדוגמא, כשהאדם חושב שיזמינו אותו לאיזו חתונה או סעודה חשובה, שהגם שבעירו ישנם אנשים רבים, אבל לסעודה זו הזמינו רק כמה אנשים חשובים, והוא אחד מהם.

א. והסעודה והחתונה יהיה בעוד זמן מסויים, אבל הוא כבר נהנה מהעתיד. על דרך שאמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא כ"ט ע"א), היות שיש לו זמן רב להנות מהעתיד.

ב. ההוה, כשהוא נמצא בסעודה ומסתכל שרק אנשים חשובים נמצאים, אזי הוא נהנה.

ג. לאחר כמה זמן, כשהוא זוכר איך שכיבדוהו בסעודה, הוא גם כן מתמלא הנאה.

האדם צריך לצייר לעצמו, שתהיה לו אסיפת חברים, וצריך לעשות מעשים ומחשבות איך להחשיב את המסיבה.
ובשיעור שעושה הכנות להחשיב את המסיבה, הוא יכול אחר כך להנות בהווה, היינו בעת המסיבה. ובשיעור שהוא נהנה מההווה, הוא יכול אחר כך להנות מהעבר. שכל זמן שהוא זוכר את ההנאה, שהיתה לו במסיבה, הוא מרגיש הנאה עכשיו.
נמצא, שאחד תלוי בהשני, שהעתיד תלוי בחשיבות המקיף, שמקיף נקרא שעתיד לבוא, ובהווה, נקרא בחינת פנימי. והעבר נקרא רשימות, כלומר לפי שיעור התענוג שהיה לו, בשיעור זה נשאר לו רשימות. וזה נקרא שנשאר רשימות להחיות הכלים, כלומר לפי הרשימות שנשאר בו מהתענוג, הרשימות האלו מחיות את האדם.

[נסין]

לוח התשובות חלק ד    תלמוד עשר הספירות     פירוש המלות

סד) רושם חותם 
על ידי התלבשות האור בכלי נעשו כמה הבחנות באור, מתוך יחס משותף מהאור והכלי. ואם האור מסתלק משם, מ"מ נשארות כל אותן הצורות וההבחנות, שהיו שם מטרם הסתלקות, אף משהו לא יחסר, והשארה זאת, מכונה בשם "רושם חותם". כי כן טבע החותם, אם מניחים אותו על השעוה, הוא משאיר שמה כל צורתו לפרטיו ואותיותיו בלי חוסר משהו.

סה) רשימה
עי' רושם חותם אות ס"ד. ודע שרשימה זו שהאורות משאירים מעצמם אחר הסתלקותם, היא הגרעין והשורש ללידת פרצוף שני הימנו. כי כן כל עלול יוצא ונולד ע"י עילתו, ועד"ז נמשכות כל ההארות שבעולמות, לתחתונים. והן עצמן עוברות מהעילה אל העלול הנולד הימנן, כדוגמת הניצוץ נשמה העובר מהאב אל הבן, ונשאר קבוע בנשמת הבן ואינו זז ממנו לעולם. כמו שנתבאר, באו"פ ח"ד פ"ב אות ג' ועש"ה, והבן זה וזכרהו. כי הוא המפתח, להבין בו הגורם המחייב את המסובב, להשתלשל מן הסבה שלו, בכל ההשתלשלות של יציאת הפרצופין והעולמות זה מזה, מראש עד סוף.

[איל]

קראתי תודה נסין