פירוד בין תושב״כ לתורה שבע״פ

[נסין]

במדבר פרק יג
 יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר. יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.  יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה--הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.  כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.  כא וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת.  כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.  כג וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.  כד לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כה וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם

[נסין]

מאמר הסולם   עלו זה בנגב      זוהר במדבר, שלח

.נה)  אמר ר׳ שמעון וכו׳: אר"ש מפרשה זו  למדתי  סוד  החכמה,  ונשמע  ממנה סודות עליונים ויקרים. בוא וראה, הקב״ה משבח בתורה ואמר, לכו בדרכי, ועסקו בעבודתי, ואני  אביא  אתכם  לעולמות  טובים  לעולמות עליונים.   אנשים  שאינם   יודעים,   אינם מאמינים, ואינם מסתכלים, הקב״ה אומר להם, לכו  ותרגלו  עולם  הטוב  ההוא,  עולם  העליון הנחמד ההוא. הם עונים, איך נוכל לרגל אותו ולדעת כל זה.

פשט במדבר, פרק יג פסוק יז וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר        
פשט במדבר, פרק יג פסוק יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ

הסולם
"נו) מה כתיב ,עלו וגו׳: מה כתוב שהקב״ה אומר להם ,עלו זה בנגב. היינו השתדלו בתורה, ותראו שהיא עומדת לפניכם, וממנה  תדעו  אותו  העולם . וראיתם  את הארץ מה היא וגו׳, היינו שתראו ממנה אותו  העולם,  שהוא  ירושה  ונחלה  שאני מביאכם בו. ואת העם היושב עליה, הם הצדיקים  שבגן  עדן," אחוזים בעץ  החיים "העומדים  שורות  שורות ביקר העליון במדרגות העליונות."

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק יח --הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.

זוהר הסולם
"נז) החזק הוא הרפה וכו׳: היינו, בה תראו," בתורה "אם  זכו  לכל  זה  משום  שהתגברו  על היצר שלהם" הרצל"ק לעצמו "בחזקה ושברו אותו," אני חלק משלם, אין לי ערך כפרט, שובר את האני/רצון לקבל לעצמו "או ברפיון בלי  יגיעה. או אם נתחזקו  בתורה" תורה והשגת המצוות הצוותא "לעסוק בה יומם ולילה, או שהרפו ידיהם ממנה, ועכ״ז זכו לכל זה. המעט הוא אם רב, אם רבים הם העוסקים  בעבודתי" ההולכים בדרך, הפיכת הרצון ללקבל על מנת להשפיע  "ומתחזקים  בתורה, וזכו לכל זה." או גם העוסקים בתורה מפרידים תושב״כ מ שבע״פ "או לא."

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ;  וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים

זוהר הסולם
"נח)  ומה הארץ השמנה הוא אם רזה: בתורה תדעו, מה הארץ." ארץ=מלכות, ויש מצד הרצון לקבל, והיא דין התורה. ויש ארץ חדשה. "היינו מה הוא עולם  ההוא,  אם  מרובה  בה  טוב  העליון ליושביה, או אם יחסר בה כלום." שאין לעוסקים בה הרגש חוסר, וגם כי כולם בהשפעה "היש בה עץ אם אין, היינו  היש  בה  עץ  החיים  לעולם ולעולמי עולמים, שהוא ז״א" תורה שבכתב ", או אם נמצא בה צרור החיים, שהוא יסוד" כלל התורה בחבור עם תורה שבעל פה ".אם לא." האם לומדים התורה להגדיל עצמם בעיני עצמם,  או למטרתה, החיבור.

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב, לְבֹא חֲמָת
פשט במדבר, פרק יג פסוק כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם

זוהר הסולם
"נט)  ויעלו בנגב ויבא עד חברון: ויעלו  בנגב,  פירושו,  שבני  אדם  עולים בתוכה, בתורה, בנגב," ביובש ללא תורה שבעל פה/פנימיות התורה "היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, שחושב שאין בה שכר." מרגיש חוסר. הרצון לקבל שולט בו "הוא רואה, שעושר עולם הזה אבד בשבילה, הוא חושב, שהכל הוא אבוד. בנגב, היינו כש״א, חרבו המים" ואין מים אלה תורה, זו המחייה בעליה  ", ומתרגמינן נגיבו."

[נסין]

מאמר הסולם   מאמר המרגלים ס-פג

פשט במדבר, פרק יג פסוק  כב וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם

מאמר הסולם
"ס )לבתר ויבא עד וכו:'אח״כ, ויבא עד חברון. היינו שבא להתחבר עם התורה, והוא קורא ושונה בה. ושם" בתורה "אחימן ששי ותלמי.היינו, הוא רואה שם הרבה חילוקים, טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר, אלו הם  דרכי  התורה," שבכתב הפשט/חיצוניות התורה/סיפורי התורה, שיש להשיג בהם פנימיות התורה. "דקדוקי  התורה, ילידי הענק, היינו שנולדו מצד הגבורה. פירוש, כי אחימן, הוא אותיות אחי מן, אח פירושו ראיה, מן כמו מנין. שמדייק למצוא ראיה על כל דבר. וזהו דקדוקי אורייתא ששי הוא  לשון  ששון,  כמו  שישו.  והיינו  שכרה תורה. ותלמי,הוא מלשון תלמי השדה, דהיינו  חילוקי  התורה,  טמא  טהור  וכו'.  כמו תלמים תלמים"

"סא) וחברון" הקדושה שבתורה, החיבור "שבע שנים נבנתה: אלו הם  ע׳  פנים  לתורה,  שבעים  פנים  יש  לה לתורה, שה״ס  ז״א" זעיר אנפין "שיש  לו  ששה  קצוות חג״ת נה״י," חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד "ומלכות,  שהם  ז״ס, " 7 ספירות, עם המלכות "ולכל  צד  עשרה היינו  שכל  אחת  כלולה  מע״ס," 10 ספירות "הם  שבעים" כאשר תורה שבכתב בחיבור עם תורה שבעל פה. "וחברון,  זו  התורה,  משום  שמי  שמשתדל  בה נקרא חבר. לפני צוען מצרים," שמצדיק עצמו ע"י חיצונית התורה/מגדיל מצריי הרצל"ק "למדנו יש תורה כנגד תורה, והיינו תורה שבכתב שהוא ז״א, ותורה שבעל פה שהיא מלכות. וחברון זו,  שהוא  תורה  שבעל  פה,  דהיינו  מלכות, יצאה  מתורה  שבכתב,  מז״א.  כש״א  אמור לחכמה  אחותי  את.  וזו  נבנתה  שבע  שנים, דהיינו" השגת מדרגות "ז׳  ספירות  חג״ת  נהי״מ," דקדושה "שמשום  זה נקרא בת שבע. לפני צוען מצרים" מלכות המצומצמת הרצל"ק לעצמו שניתן לקליפות ",כמש״א, ותרב חכמת שלמה, שהיא מלכות" תורה שבעל פה, "מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים." מכל חכמות הרצל"ק. ראה הקדמה לספר הזוהר אות כא

"פירוש.  שמביא  ראיה  שהמלכות יצאה מז״א" תורה שבעל פה יצאה מתורה שבכתב "מהכתוב אמור לחכמה אחותי את. כי חכמה זו, היא מלכות, שנקראת חכמה תתאה," תחתונה "ולפי שנשמות ישראל " השכינה הקדושה,כלל נשמות ישראל באחדות/בחיבור "יצאו מז״א," דאצילות. וגם המלכות דאצילות "יצאה מז"א ע״כ אוה״כ, שתאמר לחכמה שהיא אחותך.  הרי  שהמלכות"  דאצילות "יצאה  מז״א.  ומ״ש, וחברון  שבע  שנים" ז״ס "נבנתה  לפני  צוען  מצרים. הפירוש  הוא,  כי  מצרים היא  הלעומת  של החכמה,  שהיא  חכמה  דקליפות." ראה עולמות דטומאה,זה לעומת זה  "ואוה״כ שחברון שהיא מלכות נבנתה בז״ס מז״א," קדושה "כנגד הלעומת שלה, שהיא צוען מצרים" מלכות המצומצמת הרצל"ק לעצמו שניתן לקליפות "שנתרוקנה, ואין לה בנין. כי כשקמה הקדושה נופלת הס״א."

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק כג וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים
פשט במדבר, פרק יג פסוק כד לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

זוהר הסולם
"סב) ויבואו עד נחל אשכול: אלו הם דברי אגדה ודרוש, התלוים מצד האמונה, שהיא המלכות," דאצילות  "כי  דרשות  ואגדות  תלוים  בתורה ומסבבים אותה כמו ענבים באשכול. ויכרתו משם זמורה וגו׳, למדו משם ראשי פרקים ראשי  דברים.  אלו  שהם  בני  אמונה  שמחים בדברים, והדברים מתברכים בתוכם," כי "ומסתכלים" על תושב״כ ותושבע״פ "שהם שורש אחד ועיקר אחד ולא נמצא בהם פירוד. אלו שאינם נמצאים בני אמונה, ואינם לומדים  תורה  לשמה,  עושים  האמונה" מלכות דאצילות המתוקנת בהשפעה בצמצום ב "שהיא המלכות בפירוד  מז״א,  כי  פוגמים  בזווג  ז״א ומלכות, שהם תושב״כ ותושבע״פ. משום שאינם מאמינים  שהם  עיקר  אחד  ושורש  אחד. ז״ש, וישאוהו במוט בשנים, שעשו פירוד בין תושב״כ  לתורה  שבע״פ,  וחושבים  אותם  ח"ו לשנים. מהו במוט. הוא כש״א אל יתן למוט רגלך." אל תפול בפרוד "ומן הרמונים ומן התאנים, שמו אלו הדברים  לגמרי  לסטרא  אחרא,  לצד  המינים ולצד הפירוד. כי רמונים,הוא מלשון מינים," כופר בתורה כי מציגה כמפרידה/גורם לפרוד "ותאנים הוא מלשון וה' אינה לידו, דהיינו מקרה, שאינם מאמינים בהשגחה, ואומרים על הכל מקרה" חיצוניות/סיפור שבתורה בא לספר על עצמו, ואין להבינו מצד הפנימיות "הוא," שמפרידים תושב״כ ותושבע״פ  "ומפרידים השי״ת מן העולם."

לעניין האמונה והמקרה נביא כאן זוהר שלח לך מאמר הסולם מקרה -ומקרה הבהמה אות כו'
"כו) ת״ח קב״ה אזהר וכו׳: בוא וראה הקב״ה  מזהיר  לבני  העולם  ואמר,  ובחרת בחיים למען תחיה ,והיינו החיים של עולם ההוא" תושב״כ בחיבור לתורה שבע״פ. "ואלו  הרשעים  מחוסרי  אמונה  מהאומרים, כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון. שאע״פ שיבחר האדם בעולם ההוא, כמו שאומר," ואינו מחבר תושב״כ לתורה שבע״פ "אינו כלום, כי מסורת זה בידינו, אל כל החיים יש בטחון, דהיינו החיים  בעולם  הזה. ומסורת  זה  בידיהם,  כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, ואיך יהיה לנו חיים בעולם ההוא. וע״כ זה רע ודאי, שלא ידורו במלך העליון, ולא יהיה להם חלק (דפו״י דף קנ״ח ע״א)בו. ואע״פ שכל אלו המקראות תמצא סמוכות, דהיינו  דרשות,  לחברים,  בדברים  אחרים.  אבל ודאי  ששלמה  בא  לגלות  על  אלו  הרשעים מחוסרי אמונה, שאין להם חלק בהקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא."

[נסין]

במדבר פרק יג
כה וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם  כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.  כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.  כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.  כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.  ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.  לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ.  לב וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת.  לג וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק כה וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם  כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן--קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ.
פשט במדבר, פרק יג פסוק כז וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא--וְזֶה-פִּרְיָהּ.

"סג) הה״ד, וישובו מתור וכו׳: ז״ש וישובו מתור הארץ." ויתרו, מלנסות להתגבר על הרצל"ק, ע"י חיבור תושב״כ ותושבע״פ/ויתרו על ארץ ישראל השלמה"וישובו, היינו שחזרו לצד הרע, וחזרו מדרך האמת, שאמרו," הצדיקו עצמם "מה יצא לנו. עד היום לא ראינו טוב בעולם עמלנו בתורה, והבית ריקם." ריק מהנדרש להכרחיות קיום הגוף "וישבנו  בין  הירודים  שבעם." שלא נקבל ערך עצמנו מהסובבים אותנו, בהנאות שהעם מחשיבים(חופשה בתאילנד, זה אלוהינו ולכך נעבוד, וכו') "ולעולם ההוא," פנימיות התורה/בחיבור "מי יזכה, ומי יבא לתוכו, מוטב לנו  שלא  היינו  יגעים  כל  כך.  ויספרו לו ויאמרו וגו׳. הרי עמלנו ולמדנו כדי לדעת חלק" הפשט, תורה שבכתב "עולם ההוא, כמו שיעצת לנו (לעיל אות נ״ו)" ראינו/הרגשנו שיש בו עולם בפנימיותו "וגם זבת חלב ודבש הוא, טוב" שאין בו טוב ורע "הוא עולם העליון ההוא," בו איזון בן לקבל ללהשפיע  "כמו  שידענו  בתורה, אבל  מי יכול לזכות בה." אי אפשר להתגבר על הפירוד/הרצל"ק(אך לא ביקשו מעומק הלב, כח משמיים/השפעה/מכלל הנשמות הנמצאות בדביקות. כך שעדיין בעומק הלב סבורים שיהיה בכוחם עצמם/רצל"ק להשיג החיבור, ללא פנימיות תורת ישראל)

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.

"סד) אפס כי עז העם: עז הוא העם שזכה לעולם ההוא, שלא החשיב כל" הנאות "העולם כלל, לעסוק בו, כדי שיהיה לו עשירות גדולה. מי  הוא  שיוכל  לעשות  כן" צריך להיות עשיר כדי "שיזכה  בה.  ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ, מי שרוצה לזכות בה צריך שיהיה עז  בעשירות. כש״א, ועשיר יענה עזות. וצריך שיהיה לו ,והערים גדולות בצורות, דהיינו בתים מלאים" שלא נדרש נלקבל ערך עצמו מהסביבה "כל טוב שלא יחסר בהם כלום." שאין בו הרגש חיסרון(הנוהג בפירוד ההפך מחיבור) "ועם כל זה, וגם ילידי הענק" אלו שהשיגו הפנימיות "ראינו שם. דהיינו שצריכים גוף" רצון "חזק גבור כארי, משום שהתורה מתשת כחו של אדם, בעסקו באיסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, ההוא. מי יוכל לזכות בה."

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

"סה) ועוד, עמלק יושב בארץ הנגב: שאם  יאמר  האדם  שאפילו  בכל  זה,  יזכה להתגבר ,עמלק"אחד מכינויי הרצל"ק "יושב בארץ הנגב," בחיצוניות התורה-בפתח לפנימיות "הרי יצר הרע הקטיגור, המקטרג על האדם, נמצא תמיד בגוף," שמהות האדם מבריאתו היא רצל"ק "והחתי והאמורי וגו׳," גויים-רצונות לקבל שבאדם "כמה מקטרגים נמצאים  שמה,  שלא  יוכל  אדם  להכנס  לעולם ההוא  כלל.  מי  יזכה  לו,  ומי  יכנוס  בתוכו." מי יכול לראות בעצמו שהוא רצל"ק "בדברים אלו, ויניאו את לב בני ישראל. משום שהוציאו שם רע עליה." על פנימיות התורה/ארץ ישראל "כש״א, ויוציאו את דבת הארץ."

[נסין]

פשט במדבר, פרק יג פסוק ל וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.

זוהר שלח לך מאמר הסולם המרגלים
"סו) אינון בני מהימנותא וכו׳: אלו בני האמונה," שמאסו ב רצל"ק וגם הבינו שאין בכוחם להתגבר עליו "מה אמרו. אם חפץ בנו ה׳" ביקשו מעומק הלב להצילם מאחיזת ה רצל"ק "ונתנה לנו, דהיינו כיון שאדם משתדל ברצון הלב להקב״ה, יזכה בה," יזכה לראות שהיא בו "כי אינו רוצה ממנו אלא הלב, וישמרו אותו רושם הקדוש. שהוא ברית הקדש, יסוד" כלל התורה בחבור עם תורה שבעל פה "שכתוב,  ועמך  כלם  צדיקים  לעולם יירשו  ארץ.  דהיינו  שומרים  הברית" חיבור תושב״כ לתורה שבע״פ "הנקראים צדיקים." ראה עניין האמונה

"סז) אבל, אך בה׳ אל תמרודו: אבל צריכים, שלא למרוד בתורה. כי התורה אינה צריכה עשירות, ולא כלי" רצון ל "כסף וזהב." נכסף ל זה הב "ואתם אל תיראו את עם הארץ" שאני לא יודע תורה. ולא אשיגה בכוחי/בשכלי. גם כי עמוקה מני ים "כי גוף שבור" שמאס ברצל"ק/כוחי ועוצם ידי "אם יעסוק בתורה ימצא רפואה בכל. ז״ש, רפאות תהי  לשרך  ושקוי  לעצמותיך.  וכתוב,  ולכל בשרו" חלקו של הס"א "מרפא.  וכל  המקטרגים  שיש  על  האדם," כל הרצונות לקבל "מתהפכים לו לעוזרים, והם מכריזים, פנו מקום לפלוני עבד המלך" לא עבד לרצל"ק. שמשמש בו להשפעה ".דהיינו שמי שהוא לא יעכבו מלבא אל המלך לשמשו."

לעניין עבד המלך נביא כאן זוהר שלח לך מאמר הסולם יהושע וכלב אות כט'
"כט) ת״ח אליעזר עבד וכו׳: בוא וראה,  אליעזר  עבד  אברהם,  מבני  כנען  היה, כש״א, כנען בידו מאזני מרמה. וכנען," נקרא(ארץ?)כנען, כאשר נִכְנָע לרצל"ק "כתוב עליו, ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ומשום שהיה שליח נאמן," אליעזר  עבד  אברהם "מה כתוב בו, בא ברוך ה'. ברוך ה׳ ממש. וע״כ נכתב כך בתורה, משום שיצא מקללה" שהיה אחוז ברצל"ק "הזו של כנען, ונתברך. ולא די לו  שיצא  מקללה,  אלא  שנתברך" שהרצל"ק משמש בו להשפעה "בשמו  של הקב״ה.  ולמדתי  שבא  מלאך  והכניס  דבר  זה, דהיינו שיקראהו ברוך ה', בפיו של לבן" לובן דאצילות.

ונמצא שהפך מ עבד לרצל"ק ל עבד המלך

[נסין]

"סח) בגין כך אל וכו׳: משום זה, אל תיראו כי לחמנו הם, הם, המקטרגים בעצמם" הרצל"ק שעתה משמש בהם להשפיע "מזמינים מזון בכל יום לאלו שעוסקים בתורה. כש״א,  ואת  העורבים  צויתי  לכלכלך.  וכתוב והעורבים  מביאים  לו  לחם  ובשר.  ואע״פ שהעורבים הם עופות טמאים מסטרא אחרא היו מכלכלים אותו. סר צלם מעליהם, מהו צלם. זהו תוקף דין הקשה שבהם," שאי אפשר לקבל ברצל"ק(צמצום א) "שסר ונתבטל. מהו הטעם שסר. משום שה׳" רצונם בהשפעה "אתנו אל תיראום כל כחם" של הרצל"ק/הפירוד "נתבטל משום" חיבור "התורה. אשרי חלקם של אלו העוסקים בתורה לשמה" בחיבור תושב״כ לתורה שבע״פ, "כי הם מתקשרים" שאינם בשינוי צורה "בהקב״ה  ממש" שמחברים הקב״ה בשכינה. "ונקראים  אחים  ורעים.  ז״ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך."

[נסין]

"סט) ויבאו עד נחל אשכול וגו׳: ר׳ אבא אמר, כרתו" דברי אגדה ודרוש, התלוים מצד האמונה(ראה אות סב') "את האשכול, באו להעלות אותו עליהם" לפרשו שהוא בנפרד מהפנימיות "ולא יכלו, באו להסיעו ממקומו" לפרשו בהקשרו "ולא יכלו. באו יהושע וכלב, לקחו אותו והעלו אותו" בהקשרו לפנימיות "ונזדקף" ונתבאר "על  ידיהם.  ז״ש  וישאוהו  במוט בשנים.  בשנים," תושב״כ ותושבע״פ, ולא נתנו למוט רגליך(אות סב') "פירושו בשני  היחידים,  שלא חטאו," החטא שבכאן הוא פירוד תושב״כ מתושבע״פ "שהם יהושע וכלב. שואל, זמורה, מה נצרך  להם. ומשיב, אלא האשכול היה  תלוי עליו, ובעוד שהיה מחובר במקומו, נקרא זמורה. אח״כ שכרתו" שהוציאו מהקשרו בפנימיות "אותו נקרא מוט. שכתוב, וישאוהו במוט,  שפירושו אותו  הנודע,  דהיינו  אותו שכרתו מן העץ." מעץ החיים, והפך למוט שאפשר לפול בו(אל יתן למוט רגלך)ואפשר גם להבינו בחיבור בשניים.

{(עברית שפת הקודש – מה בין מוט, למט לנפול. רק ו' שב יהוה, הוא ז"א, ויסוד דז"א, הוא הכולל של ז"א, החיבור למלכות.)}

[נסין]

ננסה לפתוח יותר.
תמצית סיפור המרגלים, לענייננו - משה שלח ראשי השבטים לרגל הארץ. פרט לכלב בן יפונה ויהושוע, כדי לא לאבד מעמדם בחרו שאר ראשי השבטים להוציא דיבת הארץ רעה. להוציא שם רע על פנימיות התורה המכונה ארץ ישראל. ארץ=מלכות=אישה=רצון=ועוד רבים כינויי הרצון.
ישראל=המשליט הרצון להשפיע שבו(ימין אברהם)על הרצל"ק שבו(שמאל יצחק)שילוב הנקרא יעקוב ההולך מרצונו(והיה העקוב למישור)בדרך להפוך לישר אל.
או מצד הטומאה, כלומר זה שהרצל"ק מולך(מלך)עליו, בחינת עובד אלוהים אחרים. בימינו ישמעאל ובשמאלו עשיו, ואין בו דרך יעקוב היא היא דרך הקו האמצעי ישראל. למניעת גאווה(רצל"ק)לא מדובר במוסלמי, נוצרי וכו' כי גוים בפנימיות הם כינוים לרצונות לקבל שבאדם.

באות נו' בסולם דלעיל הבחינו בעצמכם, ארץ ישראל היא פנימיות התורה, לא חול ואדמה.

באות ס-סא', מי היא מצרים שבתורה ? ומי היא ארץ ישראל שבתורה ? 

באות סב' מתגלה פתח לחכמה. אשכולות התלוים על התורה הם תושב"ע, דרש, אגדה.
כמובא, רבנו בחיי, במדבר י״ג:כ״ו
"וראיתי במדרש וישאוהו במוט בשנים, אלו יהושע וכלב. ובמחובר נקרא זמורה, וכשנתלש קראו מוט, ולא היה בהם בכל העשרה כח לשאת אותו מוט ויהושע וכלב נשאוהו לבדם, ולכך וישאוהו במוט בשנים, וזהו היה רמז להם שהם ראוים ליכנס לארץ ולהיות להם אחוזה בתוכה." סוף ציטוט. כך גם באות סט' בזוהר דלעיל.
כלומר עשרה ראשי השבטים ניסו להרים האשכול ולא הצליחו, כי כרתו אותו מהדרש והאגדה והיה כבד להם להרימו, לפרשו. יהושוע וכלב פרשו, על פי הסוד את הפשט והוקל, כלומר נתבאר לטוב.  האם פרוש שלא על פי הסוד הוא הרע שבתורה ?

ומוסיף באות סו'- "מה אמרו. אם חפץ בנו ה׳ ונתנה לנו, דהיינו כיון שאדם משתדל ברצון הלב להקב״ה, יזכה בה כי אינו רוצה ממנו אלא הלב, וישמרו אותו רושם הקדוש. שהוא ברית הקדש, יסוד" יזכה בא בארץ ישראל, כלומר להשיג פנימיות התורה. ומה הקשר לברית היסוד אותה אנו מכירים כשמירת העיניים וכו' ואיך הדברים מתחברים לכניסה לפנימיות התורה. אנו גם מכירים ברית היסוד, כברית המילה, מילה הנאמרת? מילה הנכתבת ?  הברית המוכרת מן הפשט היא ברית בן הבתרים, בן אברהם לאלוהים, בראשית טו' ז וַיֹּאמֶר, אֵלָיו:  אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.  ח וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי יְהוִה, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.
כלומר איך אדע שזרעי ירש את ארץ ישראל את פנימיות תורת ישראל. והתשובה  פסוק יג וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.
כלומר, זרעך יהיה עבד לרצל"ק, ובכך תדע שיכנסו לארץ ישראל לפנימיות התורה להנצל מאחיזת הרצל"ק.
אך איננו עוסקים בכך, אלה בשאלה מהי הברית שעלינו לקיים כדי לזכות להכנס לפנימיות התורה.
ובכדי לענות אני נדרש לעבור על הברית שלהבנתי היא שאת הפשט, מפרש רק הסוד, ובטח שלא אדם האחוז ברצל"ק שיפרש מדעת הרצל"ק. כי הדהד במוחי המשפט השגור בפי המקובלים, לא נהנתי מהעולם הזה באצבע הקטנה. ומוזר לא נהנו מסעודה, קורת רוח וכו'. עד שנזכרתי בסיפור השגור בפי לומדי בעל הסולם, שביקש מנכדו לזרוק לפח כתבים שלו, הנכד לא זרק הכתבים הידועים היום כ פרי חכם ועוד, בכתבים אלו ניכר שבעל הסולם מביא דעתו שהשיג בקודש, ואף על כך בחר לזורקם כי אינם מביאים רק הסוד מהזוהר וכו'.
ולכן לי ברור שזו כוונת שמירת ברית המילה. וגם מתישב בנזקים שגורמים פרשני הפשט כמו ותקא הארץ את הלהט"ב, ועתה שאנו יודעים בוודאות שארץ היא פנימיות התורה, ולכן הפרוש הוא שפנימיות התורה תקיא מפרשי הפשט מדעתם.
אפשר להוסיף הפשט, הוכח תוכיח את עמיתך, לעומת לשון הסוד בגמרא - "אם תאמר, טול קיסם מבין שיניך, ישיב, טול קורה מבין עינך. וממשיך, תמהני אם יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח". כפשטו אומר אל תוכיח. תקן עצמך ולא הזולת.
אפשר גם בשאמרו אבות "אל ירבה אדם שיחה אם האישה, קל וחומר באשת חברו." ולפי הסוד, אל ירבה אדם עיסוק ברצל"ק, קל וחומר, ברצל"ק של חברו.
אם נמשיך עד שתהפך התורה, מטוב הבא רק מן הרע, לטוב שאינו יחסי לרע כלומר "נתתי לפניך את הטוב, ואת הרע ובחרת בחיים." כמובא באות נח' בזוהר דלעיל.