פתיחה לחכמת הקבלה

[נסין]

לד) ונתבאר שהאו"פ והאו"מ שניהם קשורים במסך, אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף ע"י האו"ח המלבישו, כן הוא מרחיק את או"מ מלהתלבש בהפרצוף. ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ, גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש בא"ק, כנ"ל באות ל"ב, ע"כ נבחן שהוא מכה במסך המרחיק אותו, במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף. ולעומתו נבחן ג"כ, אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו"מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע"ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג. ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו"מ באו"פ. אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בכלים המשאיר את האו"מ מחוץ לכלי. משא"כ בע"ס דראש, שם אינו נוהג ענין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו"פ ואו"מ בע"ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה, ע"כ נעשה שם הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ"ל

[נסין]

"לד) ונתבאר שהאו"פ והאו"מ שניהם קשורים במסך," המסך הוא סיבתם "אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף'" או"פ "ע"י האו"ח המלבישו, כן הוא " באותה פעולה הוא "מרחיק את או"מ מלהתלבש בהפרצוף. ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ," המשכת האור היא לפי יכולת הפרצוף להתגבר, ולא כפי שמקבל לפני הצמצום "גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש בא"ק, כנ"ל באות ל"ב, ע"כ נבחן שהוא מכה במסך" רצונו להתפשט לבחי"ד "המרחיק אותו, במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף. ולעומתו נבחן ג"כ, אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו"מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע"ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג. ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו"מ באו"פ. אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בכלים המשאיר את האו"מ מחוץ לכלי. משא"כ בע"ס דראש," חשבון/תכנון/מחשבה בלבד "שם אינו נוהג ענין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים" ללא עביות(עביות דק) "לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו"פ ואו"מ בע"ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח" כלים לאו"י שהתפשטו לגוף, אות כו מינה ובה "שמפה ולמטה," לעביות דגוף "ע"כ נעשה שם" במסך דגוף "הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ"ל."

"ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ, גדול הוא מאוד."
אות לב' "אמנם אין הכונה, שא"ס ב"ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת או"מ לא"ק"
לאחר הצמצום המשכת האור היא לפי רצון/עביות הנאצל. לפי יכולתו להתגבר שלא לקבל בבחי"ד. לפי כלים דהשפעה, קבלה רק על מנת להשפיע. ולא כמו לפני הצמצום, שהיה מקבל ללא הגבלה.

"אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף" בראש אין הגבלת האור בפועל, רק בגוף, ולכן רק במסך דגוף מבטש האו"מ. הזיווג דהכאה בראש יוצא לפועל רק במסך דגוף.

מסך דגוף - המונע מהאור להתפשט לרצל"ק, בע"ס ספירות דגוף.

{(אפשר אולי לומר שהאו"מ הוא הכוחות הפועלים/הדוחפים האדם להביאו לחזור מרצונו להיות חלק משלם, השלם הוא כלל נשמות ישראל, וביותר כלל נשמות העולם.)}

[נסין]

עיר ומלואה ש"י עגנון

"פעם ראשונה אדם לומד ומבין;
פעם שניה לומד ותוהה: משטה הייתי בי שדימיתי מבין, הרי אינני מבין ולא כלום;
פעם שלישית מבין ואינו מבין;
פעם רביעית מבין את שלא הבין ואינו מבין את שהבין;
וכן על דרך זה פעם אחר פעם.
ואם יגע הרבה וחזר הרבה - עד ששוכח כמה פעמים חזר, ויש לו סיוע מן השמיים, הרי הוא מתחיל להבין,
וזו תחילתה של חוכמה."

[איל]

לה) והנה הביטוש הזה נמשך עד שהאו"מ מזכך את המסך מכל עביותו ומעלה אותו לשרשו העליון שבפה דראש, כלומר שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה המכונה מסך ועביות דגוף, ולא נשאר בו רק השורש דגוף שהוא בחינת המסך דמלכות דראש הנק' פה, דהיינו שנזדכך מכל העביות שממעלה למטה, שהוא החוצץ בין או"פ לאו"מ, ולא נשאר רק העביות שממטה למעלה, ששם עוד לא נעשה ההבדל מאו"פ לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. ונודע שהשואת הצורה מדביקה הרוחניים להיות אחד, ע"ב אחר שנזדכך המסך דגוף מכל עביות של הגוף, ולא נשאר בו רק עביות השוה למסך דפה דראש, ונעשה צורתו שוה אל המסך דראש, הנה נכלל עמו להיות אחד ממש, כי אין ביניהם מה שיחלק אותם לשנים, וזה מכונה שהמסך דגוף עלה לפה דראש. וכיון שנכלל המסך דגוף במסך דראש נמצא נכלל שוב בזווג דהכאה שבמסך דפה דראש, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש, ויוצאות בו ע"ס בקומה חדשה הנק' ע"ב דא"ק, או פרצוף חכמה דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של הפרצוף הא' דא"ק.

קראתי!

[נסין]

"לה) והנה הביטוש הזה נמשך עד שהאו"מ מזכך את המסך מכל" ה' בחינות "עביותו ומעלה אותו" מזכך. משווה צורת המסך דגוף "לשרשו העליון שבפה דראש, כלומר שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה המכונה מסך ועביות דגוף, ולא נשאר בו רק השורש דגוף שהוא בחינת המסך דמלכות דראש הנק' פה, דהיינו שנזדכך מכל העביות שממעלה למטה," עביות דגוף "שהוא החוצץ" מסך דגוף המונע כניסת אור לכליי הקבלה, בכך מבדיל "בין או"פ לאו"מ, ולא נשאר" במסך שעלה מגוף "רק העביות שממטה למעלה," עביות דראש "ששם" בראש "עוד לא נעשה ההבדל"הפרדה "מאו"פ לאו"מ, "כנ"ל בדיבור הסמוך. ונודע שהשואת הצורה מדביקה הרוחניים להיות אחד, ע"כ אחר שנזדכך המסך דגוף מכל " ה' בחינות "עביות של הגוף, ולא נשאר בו רק עביות השוה למסך דפה דראש, ונעשה צורתו שוה אל המסך דראש, הנה נכלל עמו להיות אחד ממש, כי אין ביניהם מה שיחלק אותם לשנים,"כי האו"פ יצא נסתלק עם הזדככות המסך דגוף "וזה מכונה שהמסך דגוף עלה לפה דראש. וכיון שנכלל המסך דגוף במסך דראש נמצא נכלל שוב בזווג דהכאה שבמסך דפה דראש, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש," על בחי"ג "ויוצאות בו ע"ס בקומה חדשה הנק' ע"ב דא"ק, או פרצוף חכמה דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של הפרצוף הא' דא"ק."

כתוצאה מביטוש או"פ ב או"מ, מזדכך המסך דגוף בהדרגה, עד שמשווה צורתו למסך דראש. בהזדככות זו איבד המסך עביות בחי"ד,
כלומר איבד היכולת להתגבר שלא לקבל אור בבחי"ד,
כלומר הבין שאין בכוחו לפעול בניגוד למחשבת הבריאה/לקבל האור, אך במקום לקבל האור בכלי הקבלה, העדיף להשאר בקדושה ולסלק האו"פ חזרה לשורשו.
גם יש לזכור שחוק הצמצום מוכרח עליו. ומה הרוויח בפעולה זו ? עוד יתבאר.
בראש פרצוף גולגלתא - מסך דגוף שנזדכך/ועלה והשווה צורתו לעביות מסך דראש ונעשה עליו זיווג על בחי"ג, המעלה קומת אור חכמה, וזו צורה חדשה הנקראת פרצוף ע"ב דא"ק.

איך נאמר שמסך דגוף משווה צורתו למסך דראש ?
הרי מסך דגוף לאחר ההזדככות נשאר בעביות בחי"ג, ומסך דראש הוא בעביות בחי"ד ?

[נסין]

לו) ואחר שפרצוף ע"ב דא"ק יצא ונשלם בראש וגוף, חזר גם עליו ענין הביטוש דאו"מ באו"פ ע"ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא' דא"ק, והמסך דגוף שלו נזדכך ג"כ מכל עביות דגוף עד צורתו לבחינת מסך דראש שלו, ונמצא אז שנכלל בזווג שבפה דראש שלו, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש שהוציא קומה חדשה של ע"ס בשיעור קומת בינה הנק' ס"ג דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע"ב דא"ק, כי יצא מהזווג דפה דראש שלו. ועד"ז יצאו ג"כ הפרצופין שמס"ג דא"ק ולמטה.

[נסין]

"לו) ואחר שפרצוף ע"ב דא"ק יצא ונשלם בראש וגוף, חזר גם עליו ענין הביטוש דאו"מ באו"פ ע"ד שנתבאר לעיל בפרצוף הא' דא"ק, והמסך דגוף שלו" של ע"ב "נזדכך ג"כ מכל עביות דגוף עד שהשוה צורתו לבחינת מסך דראש שלו, ונמצא אז שנכלל בזווג שבפה דראש שלו" של ע"ב ", ונעשה עליו" על המסך "זווג דהכאה מחדש" על בחי"ב "שהוציא קומה חדשה של ע"ס בשיעור קומת בינה הנק' ס"ג דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של פרצוף הע"ב דא"ק, כי יצא מהזווג דפה דראש שלו. ועד"ז יצאו ג"כ הפרצופין שמס"ג דא"ק ולמטה."

[איל]

לז) והנה נתבאר יציאת הפרצופין זה למטה מזה הנעשה מכח הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך המסך דגוף עד שמחזירו לבחי' מסך דפה דראש, ואז נכלל בזווג דהכאה הנוהג בפה דראש, ומוציא ע"י זווגו קומה חדשה של ע"ס, שקומה חדשה זו נבחן לבן אל פרצוף הקודם. ובדרך הזה יצא הע"ב מפרצוף הכתר, והס"ג מפרצוף ע"ב והמ"ה מפרצוף ס"ג, וכן יתר המדרגות בנקודים ואבי"ע. אלא עוד צריכים להבין. למה יצאו הע"ס דע"ב רק על בחי"ג ולא על בחי"ד. וכן הס"ג רק על בחי"ב וכו', דהיינו שכל תחתון נמוך במדרגה אחת כלפי עליונו, ולמה לא יצאו כולם זה מזה בקומה שוה.

[נסין]

1 - עלה ברצונו להטיב לנבראיו, נתפשט רצונו בסדר ד בחינות דאו"י עד לבחי"ד/מלכות דא"ס, המקבלת האור בסוד הוא ושמו אחד. מלכות דא"ס היא כלל נשמות העולם באחדות בא"ס,  לפני הצמצום.
2 – הצמצום נעשה על בחי"ד שבמלכות דא"ס, וזו כבר צורה חדשה, הנקראת עולם אדם קדמון. בו ובכל הפרצופין דקדושה עד עולם העשיה מותקן(אפשר גם מתוקן)מסך הדוחה את האור שלא להתקבל בבחי"ד.    מסך זה הוא מרצונו של העליון/הסיבה היא מלכות דא"ס.
3 – במסך פועלים ב כוחות, עביות וקשיות.
4 – האור העליון שאין בו שינוי, ממשיך להתפשט ב ד בחינות דאו"י(אור ישר), דחיית המסך דראש את האור שלא להתקבל בבחי"ד, נקרא זיווג דהכאה.    האור המוחזר מקבלה נקרא או"ח(אור חוזר).
5 - האו"ח שנדחה מבחי"ד, ממסך ולמעלה, ממטה למעלה, עולה ומלביש את האו"י, ונעשה האו"ח לכלי קבלה במקום הבחי"ד.
ע"ס ספירות או"י המלובשים באו"ח נקראים ראש הפרצוף ושורשי כלים.

תע"ס חלק א, פירוש המלות, תשובה לב) ממעלה למטה - היינו מבחינה א' עד בחינה ד': כי בחינה ד' שנשארה בלי אור נבחנת למטה מכל המדרגות, וכל שהרצון לקבל שלו קלוש יותר נבחן ליותר עליון עד שבחינה א' נבחנת שהיא למעלה מכולם.
תשובה לד) מעלה מטה - החשוב ביותר נבחן לבחינת "מעלה", והגרוע לבחינת "מטה".

מטה פרושו עבה יותר, מעלה פרושו זך יותר - כלומר ממטה למעלה, מהעביות לפחות עביות עד לזכות כעליון, וההפך.
6 – האו"ח בו מלובש האו"י, מתפשט כמתוכנן בראש, ממעלה למטה,(ממסך דראש ולמטה) מפה דראש(מלכות דראש)ולמטה, בכך מתרחבת המלכות(מינה ובה)נקרא או"פ(אור פנימי)עד למסך דגוף(טבור), ע"ס ספירות או"י המלובשים באו"ח אלו נקראים גוף הפרצוף.
7 – האור שנדחה מקבלה נקרא אור מקיף, רצונו להתפשט לבחי"ד מנוגד לרצון הפרצוף שלא לקבל אור בכלי הקבלה למטה ממסך דגוף, לכן נבחן שבוטש מכה במסך דגוף, ונקרא ביטוש פנימי ומקיף.
8 – הביטוש מזכך את המסך דגוף בהדרגה עד שמשווה צורתו למסך דראש, כלומר איבד עביות דבחי"ד ונותרה במסך עביות דבחי"ג עלייה נעשה שוב זיווג דהכאה ויוצא פרצוף ב' דא"ק וכו'

זו השתלשלות שלמדנו עד כאן. אך יש חשיבות גדולה לחזור על הפרטים הסברים במילותיו של בעל הסולם, ולהבחין בנו השגת שיווי צורה למחשבתו של בעל הסולם, מחשבת הבריאה.

[נסין]

לח) ותחילה יש להבין למה נחשב הע"ס דע"ב לתולדה של פרצוף הא' דא"ק, אחר שיצא מהזווג דפה דראש דפרצוף הא' כמו הע"ס דגוף הפרצוף עצמו, וא"כ במה יצא מבחינת פרצוף הא' להיות נחשב כפרצוף שני ותולדה אליו. וצריך שתבין כאן ההפרש הגדול ממסך דראש למסך דגוף, כי יש ב' מיני מלכיות בפרצוף:
הא' הוא מלכות המזדווגת, בכח המסך המתוקן בה, עם אור העליון, כנ"ל.
הב' היא מלכות המסיימת, בכח המסך המתוקן בה, את אור העליון שבע"ס דגוף.
וההפרש ביניהם כרחוק מאציל מנאצל, כי המלכות דראש המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, נחשבת לבחינת מאציל אל הגוף, כי המסך המתוקן בה לא הרחיק אור העליון עם הכאתו בו, אלא אדרבא שע"י אור חוזר שהעלה, הלביש והמשיך את האור העליון בבחינת ע"ס דראש, ונמצא מתפשט ממעלה למטה עד שנתלבשו הע"ס דאור העליון בהכלי דאו"ח הנקרא גוף, וע"כ נבחן המסך והמלכות דראש בבחינת מאציל להע"ס דגוף, ולא ניכר עדיין שום בחינת מגביל ומדחה במסך ומלכות הזאת.
משא"כ המסך והמלכות דגוף, שפירושו, שאחר שהע"ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה, אינם מתפשטים רק עד המלכות שבע"ס ההם, כי אור העליון אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף, מפני המסך המתוקן שם המעכבו מלהתפשט אל המלכות, וע"כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף. הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה רק במסך והמלכות הזאת של הגוף, ולפיכך כל הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, אינו נעשה רק במסך דגוף בלבד, כי הוא המגביל ומרחיק את האו"מ מלהאיר בפנימיות הפרצוף, ולא במסך דראש, כי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו.

[נסין]

"לח) ותחילה יש להבין למה נחשב הע"ס דע"ב לתולדה של פרצוף הא' דא"ק," מ "אחר שיצא מהזווג דפה דראש דפרצוף הא' כמו הע"ס דגוף הפרצוף" הא' דא"ק "עצמו, וא"כ במה יצא מבחינת" שינוי הצורה בן פרצוף ע"ב ל "פרצוף הא' "עד "להיות נחשב כפרצוף שני ותולדה אליו. וצריך שתבין כאן ההפרש הגדול ממסך דראש למסך דגוף, כי יש ב' מיני מלכיות בפרצוף:
הא' הוא מלכות המזדווגת," בראש, פה דראש "בכח המסך המתוקן בה, עם אור העליון, כנ"ל.
הב' היא מלכות המסיימת," בגוף "בכח המסך המתוקן בה, את אור העליון" שלא יתפשט לכלי הקבלה "שבע"ס דגוף.
וההפרש ביניהם כרחוק מאציל מנאצל, כי המלכות דראש המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, נחשבת לבחינת מאציל" סיבה/גורם "אל הגוף, כי המסך" בפה דראש "המתוקן בה" במלכות דראש "לא הרחיק אור העליון עם הכאתו בו, אלא אדרבא שע"י אור חוזר שהעלה, הלביש" את האור ישר "והמשיך את האור העליון בבחינת ע"ס דראש, ונמצא מתפשט ממעלה למטה" לגוף "עד שנתלבשו הע"ס דאור העליון בהכלי דאו"ח הנקרא גוף, וע"כ נבחן המסך והמלכות דראש בבחינת מאציל להע"ס דגוף, ולא ניכר עדיין שום בחינת מגביל ומדחה במסך ומלכות" דראש "הזאת. משא"כ המסך והמלכות דגוף, שפירושו, שאחר שהע"ס נתפשטו מפה דראש ממעלה למטה, אינם מתפשטים רק" בכלי ההשפעה בחינות א, ב, ג "עד המלכות שבע"ס ההם, כי אור העליון אינו יכול להתפשט תוך המלכות דגוף, מפני המסך המתוקן שם המעכבו מלהתפשט אל המלכות, וע"כ נפסק הפרצוף שם ונעשה סוף וסיום על הפרצוף." על בחינות הקבלה "הרי שכל כח הצמצום והגבול מתגלה" נגלה כחו/יוצא לפועל "רק במסך והמלכות הזאת של הגוף, ולפיכך כל הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, אינו נעשה רק במסך דגוף בלבד, כי הוא" מסך דגוף "המגביל ומרחיק את האו"מ מלהאיר בפנימיות הפרצוף, ולא במסך דראש, כי המסך של הראש הוא רק הממשיך ומלביש האורות, ואין עדיין כח הגבול מתגלה בו אף משהו."

מלכות המזדווגת - מלכות של ע"ס דראש נקראת גם פה דראש
מלכות המסיימת - בע"ס דגוף, מסיימת, עושה סוף, על התפשטות האור.

[איל]

לט) ונתבאר, שמכח הביטוש דאו"מ באו"פ חזר המסך דמלכות המסיימת להיות לבחינת מסך ומלכות המזדווגת, (לעיל אות לה), כי הביטוש דאור מקיף טיהר את המסך המסיים מכל העביות דגוף שהיה בו, ולא נשאר בו רק רשימות דקות מהעביות ההיא השוות לעביות דמסך דראש, ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומיחד הרוחניים זה בזה, לפיכך אחר שהמסך דגוף השווה צורת עביותו למסך דראש, הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היו מסך אחד, ואז קבל כח לזווג דהכאה כמו מסך דראש, ויצאו עליו הע"ס דקומה החדשה, כנ"ל. אמנם יחד עם זווגו זה, נתחדשו בו במסך דגוף, הרשימות דעביות דגוף שהיו בו מתחילה, ואז חזר וניכר בו שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו, והכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון. כי אחר שחזר וניכר מקורו הראשון, שהוא מפה ולמטה דעליון, הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון, כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה, ונמצא שהוכרח לירד משם למקום שמפה ולמטה דעליון. ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני כלפי העליון, כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי העליון כגופו בלבד, להיותו נמשך ממסך דגוף שלו. ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים, וכיון שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף הקודם, ע"כ נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו.

[נסין]

"לט) ונתבאר, שמכח הביטוש דאו"מ באו"פ חזר" הזדכך מעביות דגוף "המסך דמלכות המסיימת" והשווה צורתו "להיות לבחינת מסך ומלכות המזדווגת, (לעיל אות לה), כי הביטוש דאור מקיף טיהר" זיכך "את המסך המסיים מכל העביות דגוף שהיה בו, ולא נשאר בו רק רשימות" נפרש בשלב זה, רשימות-זיכרון מהעביות שהיתה בו "דקות מהעביות ההיא" שלפני ההזדככות "השוות לעביות דמסך דראש," עביות בכח/לא בפועל "ונודע שהשתוות הצורה מדביק ומיחד הרוחניים זה בזה, לפיכך אחר שהמסך דגוף השווה צורת עביותו למסך דראש, הנה תיכף נכלל בו ונעשה עמו כאלו היו מסך אחד, ואז קבל כח" לקבל או"פ בגוף "לזווג דהכאה כמו מסך דראש, ויצאו עליו הע"ס דקומה החדשה," בעביות פחותה מזו שאיבד בהזדככות "כנ"ל. אמנם יחד עם זווגו זה, נתחדשו" נתעוררו הרשימות "בו במסך דגוף, הרשימות דעביות דגוף שהיו בו מתחילה, ואז חזר וניכר בו" שהרשימות מקורם מגוף "שוב שינוי הצורה באיזה שיעור בינו למסך דראש הנכלל עמו, והכר של השינוי הזה מבדילהו ומוציאהו מהפה דראש דעליון. כי אחר שחזר וניכר מקורו הראשון, שהוא מפה ולמטה" גוף "דעליון, הנה אז אינו יכול לעמוד עוד למעלה מפה דעליון, כי שינוי הצורה מפריד הרוחניים זה מזה, ונמצא שהוכרח לירד משם" למקורו בגוף "למקום שמפה ולמטה דעליון. ולפיכך, נבחן בהכרח לגוף שני" שיצא בזיווג על בחי"ג "כלפי העליון, כי אפילו הראש של הקומה החדשה נבחן כלפי" מלביש מפה ולמטה של "העליון כגופו בלבד, להיותו נמשך ממסך דגוף שלו. ולפיכך שינוי הצורה הזו מבדיל אותם לב' גופים נבדלים, וכיון שהקומה החדשה היא כולה תולדה של המסך דגוף של פרצוף הקודם, ע"כ נחשב כבן אליו, וכמו ענף הנמשך ממנו."

זיווג דהכאה במסך דראש/פה דראש/מלכות דראש.
מעלה או"ח המלביש לאו"י/האור העליון - ע"ס דראש.
התפשטות ע"ס/או"פ ממסך דראש ולמטה עד למסך דגוף.
ביטוש או"מ באו"פ במסך דגוף, מסלק(הסתלקות)האו”פ, כי משווה צורת המסך דגוף בהדרגה למסך דראש/מזכך המסך דגוף מעביותו.
נבחן שהמסך דגוף עלה לראש בו נעשה זיווג תמידי, ויצאו על מסך זה שעלה מגוף, ע"ס בראש וגוף, פרצוף זה מלביש על גוף הפרצוף העליון, ונחשב לבן אליו.

[נסין]

מ)ויש עוד דבר נוסף בהבדל מהתחתון לעליון. והוא כי כל תחתון יוצא מבחינת שיעור קומה אחרת שבה' בחינות שבמסך, כנ"ל באות כ"ב וכ"ד, וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של האורות דעליון והבחינה התחתונה של הכלים דעליון. והטעם הוא, כי מטבע הביטוש דאו"מ במסך, להאביד מהמסך את בחינה אחרונה דעביות שלו, ולמשל, בפרצוף הא' דא"ק, שהמסך יש לו כל ה' בחינות עביות שלו, דהיינו עד לבחי"ד, הנה ע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, מזכך את העביות דבחי"ד לגמרי, ואינו מניח ממנו אפי' רשימו של העביות ההיא, ורק הרשימות מהעביות דבחי"ג ולמעלה נשארים במסך. ולפיכך כשהמסך ההוא נכלל בראש ומקבל שם זווג דהכאה על העביות שנשאר בהרשימות שלו מהגוף, נמצא הזווג יוצא רק על בחי"ג דעביות שבמסך בלבד, כי הרשימה דעביות דבחי"ד נאבדה ואינה שם, וע"כ הקומה שיוצאת על המסך הזה הוא בשיעור קומת חכמה לבד, הנק' הוי"ה דע"ב דא"ק, או פרצוף ע"ב דא"ק. ונתבאר לעיל אות כ"ב, אשר קומת חכמה היוצאת על המסך דבחי"ג חסרה המלכות דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות, שהוא אור הכתר, ע"ש. הרי שפרצוף הע"ב חסר הבחינה אחרונה דכלים דעליון והבחינה עליונה דאורות דעליון. ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו, נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון.

[נסין]

"מ) ויש עוד דבר נוסף בהבדל מהתחתון לעליון. והוא כי כל תחתון יוצא מבחינת שיעור קומה" בזיווג על עביות "אחרת שבה' בחינות שבמסך, כנ"ל באות כ"ב וכ"ד, וכל תחתון חסר הבחינה העליונה של האורות דעליון והבחינה התחתונה של הכלים דעליון. והטעם הוא, כי מטבע הביטוש דאו"מ במסך, להאביד” לזכך העביות כולל רשימו דעביות "מהמסך את בחינה אחרונה דעביות שלו, ולמשל, בפרצוף הא' דא"ק" גלגלתא, "שהמסך יש לו כל ה' בחינות עביות שלו, דהיינו עד לבחי"ד, הנה ע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, מזכך את העביות דבחי"ד לגמרי" כולל הרשימו,"ואינו מניח ממנו אפי' רשימו של העביות ההיא, ורק הרשימות מהעביות דבחי"ג ולמעלה נשארים במסך. ולפיכך כשהמסך ההוא נכלל" בזיווג "בראש ומקבל שם זווג דהכאה על העביות שנשאר בהרשימות שלו מהגוף, נמצא הזווג יוצא רק על בחי"ג דעביות שבמסך בלבד, כי הרשימה דעביות דבחי"ד" כח התגברות לקבל או"פ בבחי"ד "נאבדה ואינה שם" בכח המסך, "וע"כ הקומה שיוצאת על המסך הזה הוא בשיעור קומת חכמה לבד, הנק' הוי"ה דע"ב דא"ק, או פרצוף ע"ב דא"ק. ונתבאר לעיל אות כ"ב, אשר קומת חכמה היוצאת על המסך דבחי"ג חסרה המלכות דכלים ובחינת אור יחידה מהאורות, שהוא אור הכתר, ע"ש. הרי שפרצוף הע"ב חסר הבחינה אחרונה דכלים" בחי"ד "דעליון והבחינה עליונה דאורות" כתר "דעליון. ומשום שינוי הצורה הרחוקה הזו, נבחן התחתון לפרצוף נבדל מהעליון."

ההבדל פרצוף תחתון מעליון - שיצא ממסך דגוף דעליון(אות לט)
הבדל נוסף מתחתון לעליון - שחסר הבחינה אחרונה דכלים דעליון והבחינה עליונה דאורות דעליון.