פתיחה לחכמת הקבלה

[איל]

מא) ועד"ז אחר שנתפשט פרצוף ע"ב לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו"מ על המסך דגוף דע"ב, שהוא מסך דבחי"ג, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו את הרשימו דעביות של הבחינה האחרונה שבמסך, שהוא בחי"ג. ונמצא בעת עלית המסך אל הפה דראש ונכלל בו בהזווג דהכאה, נעשה ההכאה רק על עביות דבחי"ב שנשארה במסך הזה, כי הבחי"ג נאבדה ממנו ואינה, וע"כ הוא מוציא רק ע"ס בקומת בינה, הנק' הוי"ה דס"ג דא"ק, או פרצוף ס"ג, ויחסר ז"א ומלכות דכלים וחיה יחידה דאורות כנ"ל. ועד"ז כשנתפשט הפרצוף ס"ג הזה לראש וגוף, ונעשה הביטוש דאו"מ במסך דגוף שלו שהוא מסך דבחי"ב, הנה הביטוש הזה מעלים ומאביד ממנו הבחינה אחרונה דעביות שבמסך שהוא בחי"ב, ולא נשארו במסך אלא הרשימות דעביות שמבחי"א ולמעלה, וע"כ בעת עלית המסך לפה דראש, ונכלל בזווג דהכאה אשר שם, נעשה ההכאה רק על מסך דבחי"א שנשאר במסך, כי הבחי"ב כבר נאבדה ממנו, וע"כ הוא מוציא רק ע"ס בקומת ת"ת, הנק' קומת ז"א, והוא חסר בינה ז"א ומלכות דכלים, ונשמה חיה יחידה דאורות, וכו' עד"ז.

[נסין]

1- התפשטות א"ס לעשות כלים בסדר ד הבחינות
2- מלכות דא"ס מקבלת האור ללא סוף
3- מלכות דא"ס מצמצמת את עצמה בבחי"ד אשר בה, האור מסתלק מצב זה נקרא עולם הצמצום.
4- האור העליון(המתפשט ב ד הבחינות כדרכו)מכה במסך דמלכות דראש גולגלתא, עולה ממטה למעלה באו"ח ומלביש האור העליון(ראש)לפי
    יכולת הפרצוף לקבל בהשפעה(בכלי השפעה שבמלכות).
    בזיוג דהכאה זה מחשבת המלכות כמה יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, האו"ח שהלביש האו"י נחשב לכלי קבלה חדשים, מתפשט ממעלה
    למטה  לגוף לתוך המלכות מינה ובה ונקרא או"פ.
5- האו"פ מתפשט מפה דראש(מלכות המזדוגת) עד הטבור (מלכות המסימת)
6- האור שהיה צריך להתקבל בכלי הקבלה שמטבור ולמטה נדחה מקבלה ונקרא או"מ
7- ביטוש פנימי ומקיף, מאביד במסך עביות ד, נבחן ש המסך שבטבור עולה(מזדכך)לראש. 
8- בראש נעשה זיווג דהכאה על בחי"ג. וחוזר כל התהליך ראש התפשטות לגוף טבור וכו'  הפרצוף שיוצא נקרא ע"ב דא"ק מלביש בחיצוניות פרצוף גולגלתא מראש דגולגתא עד טבור דגולגלתא.
בדרך זו ממשכים ויצאים פרצוף ס"ג על בחי"ב שבמסך. פרצוף מ"ה על בחי"א. ופרצוף ב"ן על עביות שורש שבמסך.

התיאור שבכאן הוא טכני, מטרתו לעזור לזכור את שלבי ההשתלשלות בלבד.
אך חשוב לזכור שמדובר במצבים משתנים כל שינוי צורה הוא מצב חדש בשם חדש, ואינו טכני כלל, אלה מבטא את רצון הנברא לדבקות בשיווי צורה.
ויותר חשוב לחזור וללמוד לראות את השלבים, המצבים, בלשונו של בעל הסולם.

[נסין]

מב) ונתבאר היטב הטעם של ירידות הקומות זו למטה מזו בעת השתלשלות הפרצופין זה מזה, שהוא משום שהביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג בכל פרצוף מאביד תמיד שם את הבחינה אחרונה דרשימו דעביות אשר שם. ויש לדעת אמנם שבאלו הרשימות הנשארות במסך לאחר הזדככותו יש בהם ב' בחינות: הא' נק' רשימו דעביות, והב' נקרא רשימו דהתלבשות. למשל, אחר שנזדכך המסך דגוף דפרצוף הא' דא"ק, אמרנו שהבחינה האחרונה דרשימות דעביות, שהיא הרשימו דבחי"ד, נאבדה ממנו, ולא נשאר במסך אלא הרשימו דעביות דבחי"ג, אמנם הרשימו דבחי"ד כוללת ב' בחינות כנ"ל: דהתלבשות ודעביות, ולא נאבד מהמסך בסבת ההזדככות ההיא רק הרשימו דעביות דבחי"ד, אבל הרשימו דהתלבשות דבחי"ד, נשארה במסך ההוא ולא נאבד ממנו. ופירושו של הרשימו דהתלבשות הוא בחינה זכה מאד מהרשימו דבחי"ד, שאין בה עביות מספיק לזווג דהכאה עם אור העליון. ורשימו זו נשארה מהבחינה אחרונה שבכל פרצוף בעת הזדככותו, ומה שאמרנו שהבחינה אחרונה נאבדה מכל פרצוף בעת הזדככותו הוא רק הרשימו דעביות שבה בלבד.

[נסין]

"מב) ונתבאר היטב הטעם של ירידות הקומות" מיחידה/כתר שיצא בזיווג על בחי"ד "זו למטה מזו עד" נפש בזיווג על בחינת שורש "בעת השתלשלות הפרצופין זה מזה, שהוא משום שהביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג בכל פרצוף מאביד תמיד שם את הבחינה אחרונה דרשימו דעביות אשר שם" במסך דטבור שעלה/נזדכך." ויש לדעת אמנם שבאלו הרשימות הנשארות במסך לאחר הזדככותו יש בהם ב' בחינות: הא' נק' רשימו דעביות," רשימו מכח ההתגברות על העביות  "והב' נקרא רשימו דהתלבשות"  רשימו מהאו"פ שהסתלק תוצאת איבוד כח ההתגברות. "למשל, אחר שנזדכך המסך דגוף דפרצוף הא' דא"ק, אמרנו שהבחינה האחרונה דרשימות דעביות, שהיא הרשימו דבחי"ד, נאבדה ממנו," שהבין שאינו יכול לקבל בעל מנת להשפיע על בחי"ד, תוצאת הביטוש "ולא נשאר במסך אלא הרשימו דעביות דבחי"ג," ג שב ד "אמנם הרשימו דבחי"ד כוללת ב' בחינות כנ"ל: דהתלבשות ודעביות, ולא נאבד מהמסך בסבת ההזדככות ההיא רק הרשימו דעביות דבחי"ד," אבד הכח להתגבר שלא לקבל בבחי"ד "אבל הרשימו דהתלבשות דבחי"ד," הזיכרון שהיה לו הכח להתגבר באו"ח ולקבל או"פ "נשארה במסך" דטבור שעלה"ההוא ולא נאבד ממנו. ופירושו של הרשימו דהתלבשות הוא בחינה זכה מאד מהרשימו" דעביות " דבחי"ד, שאין בה עביות מספיק לזווג דהכאה עם אור העליון. ורשימו זו" מהאו"פ שהיה מלובש בו "נשארה מהבחינה אחרונה שבכל פרצוף בעת הזדככותו, ומה שאמרנו שהבחינה אחרונה נאבדה מכל פרצוף בעת הזדככותו הוא רק הרשימו דעביות שבה בלבד." ונותר במסך רשימו דעביות בחי"ג ורשימו דהתלבשות דבחי"ד.

בחינה אחרונה דעביות אינה מנחת רשימו.
(איבד- שמבין שאינו יכול למשוך אור רק בעל מנת להשפיע בניגוד למחשבת הבריאה , בכך שהסכים עם האו"מ הבוטש.
כי האו"מ עניינו לקיים מחשבת הבריאה, שהנברא יקבל כל האור. והאו"פ הוא מצד הנברא, לקבל רק בעל מנת להשפיע.)

ב רשימות נשארות במסך אחר הזדככותו/עלית המסך לפה דראש(מלכות דראש)
1 - רשימה/זיכרון מכח התגברות בעביות ד שהיה במסך, לפני הביטוש.
     ועתה שאבד ככח התגברות בעביות ד נותר במסך רשימו דעביות דבחי"ג. וכו'
2 - רשימו דהתלבשות, זכרון מהאור שנמשך על עביות דבחי"ד לפני הביטוש.
     רשימו מהאור שהתפשט לגוף, ונסתלק עם הזדככות המסך ועליתו לראש.
     כי היה לו האו"פ ועכשיו שנסתלק האו"פ מרגיש חסרונו,
     הרגש חסרון האור וההשתוקקות למילוי שוב נקרא כלי. ראה אות ד   
אשר התפשטות האור והסתלקותו הוא עושה את הכלי רצוי לתפקידו

[איל]

תודה רבה נסין על הסיכמומים, אין כמו לימוד מחבר תלמיד חכם.

מג) וההשארה של הרשימו דהתלבשות מהבחינה אחרונה, שנשארה בכל מסך, גרם ליציאת ב' קומות זכר ונקבה, בראשים דכל הפרצופים, החל מע"ב דא"ק וכן בס"ג דא"ק וכן במ"ה וב"ן דא"ק ובכל פרצופי אצילות. כי בפרצוף ע"ב דא"ק, שאין שם במסך אלא רשימו דעביות דבחי"ג, המוציא ע"ס בקומת חכמה, הנה הרשימו דהתלבשות מבחי"ד הנשארת שם במסך, שאינה ראויה כלל לזווג עם אור העליון, משום זכותה כנ"ל, הנה היא נכללת עם העביות דבחי"ג ונעשת לרשימו אחת, ואז קנתה הרשימו דהתלבשות כח להזדווגות עם אור העליון, וע"כ יצא עליה זווג דהכאה עם אור העליון, המוציא ע"ס בקירוב לקומת כתר, והוא מטעם היות בה בחי' התלבשות דבחי"ד. והתכללות זה נקרא התכללות הנקבה בזכר, כי הרשימו דעביות מבחי"ג נק' נקבה, להיותה הנושא לבחי' העביות, והרשימו דהתלבשות דבחי"ד נק' זכר, משום שבא מקומה גבוה ממנה, ומשום שהוא זך מעביות. ולפיכך הגם שהרשימו דזכר בלבד אינו מספיק לזווג דהכאה, אמנם ע"י התכללות הנקבה בו, נעשה גם הוא ראוי לזווג דהכאה.

[נסין]

"מג) וההשארה של הרשימו דהתלבשות מהבחינה אחרונה, שנשארה בכל מסך, גרם ליציאת ב' קומות" קומת כתר בקירוב בזיווג על התלבשות ד, וקומת חכמה בזיווג על עביות ג. ונבחנים לקומות "זכר ונקבה, בראשים דכל הפרצופים, החל מע"ב דא"ק וכן בס"ג דא"ק וכן במ"ה וב"ן דא"ק ובכל פרצופי אצילות.
כי בפרצוף ע"ב דא"ק, שאין שם" רשימו דעביות דבחי"ד "במסך אלא רשימו דעביות דבחי"ג, המוציא ע"ס בקומת חכמה, הנה הרשימו דהתלבשות מבחי"ד הנשארת שם במסך, ש" היא ללא עביות ולכן "אינה ראויה כלל לזווג עם אור העליון, משום זכותה כנ"ל, הנה היא נכללת עם העביות דבחי"ג ונעשת לרשימו אחת, ואז קנתה הרשימו דהתלבשות כח להזדווגות" לבקשת קבלת או"י ,על מדרגתה כתר בקירוב "עם אור העליון, וע"כ יצא עליה זווג דהכאה עם אור העליון, המוציא" קומת "ע"ס בקירוב לקומת כתר, והוא מטעם היות בה בחי' התלבשות דבחי"ד. והתכללות זה נקרא התכללות הנקבה בזכר, כי הרשימו דעביות מבחי"ג נק' נקבה, להיותה הנושא לבחי' העביות, והרשימו דהתלבשות דבחי"ד נק' זכר, משום שבא מקומה גבוה ממנה, ומשום שהוא זך מעביות. ולפיכך הגם שהרשימו דזכר בלבד אינו מספיק לזווג דהכאה, אמנם ע"י התכללות הנקבה בו, נעשה גם הוא ראוי לזווג דהכאה."

[נסין]

מד) ואחר" הזיווג על הזכר "זה יש גם התכללות הזכר בנקבה, דהיינו שהרשימו דהתלבשות נכלל בהרשימו דעביות, ואז יוצא זווג דהכאה על קומת הנקבה בלבד, שהוא רק קומת בחי"ג שהיא קומת חכמה הנקרא הוי"ה דע"ב, כנ"ל. והנה הזווג העליון, שהנקבה נכללה בהזכר, נבחן לקומת הזכר, שהיא קומת כתר בקירוב. וזווג התחתון שהזכר נכלל בהנקבה, נבחן לקומת הנקבה, שהיא קומת חכמה בלבדה. אמנם קומת הזכר, מתוך שהעביות שבו אינו מעצמו, אלא ע"י התכללות עם הנקבה, הנה הגם שמספיק ליציאת קומת ע"ס ממטה למעלה הנק' ראש, כנ"ל, עכ"ז אין קומה זו יכולה להתפשט ממעלה למטה לבחינת גוף, שפירושו, התלבשות האורות בכלים, כי זווג דהכאה על עביות הבא מבחינת התכללות, אינו מספיק להתפשט לבחינת כלים, ולפיכך אין בקומת הזכר רק בחינת ראש בלי גוף. וגוף הפרצוף נמשך רק מקומת הנקבה, שיש לה עביות מבחי' עצמית ומשום זה אנו מכנים את הפרצוף רק על קומת הנקבה בלבד, דהיינו בשם פרצוף ע"ב, כי עיקרו של הפרצוף הוא בחינת גוף שלו, שהוא התלבשות האורות בכלים, והוא יוצא רק מקומת הנקבה כמבואר. ע"כ נקרא הפרצוף על שמה.

מפרצוף דע"ב ואילך,  ב' זיווגים יוצאים בראש הפרצופים, ב' קומות. קומת זכר. וקומת נקבה.
קומת הזכר היא בקירוב לקומת עליונו, אך אינה מתפשטת לגוף, כי לא נעשה הזיווג על עביות(כח להתגבר ולקבל האור בעל מנת להשפיע, בעביות דעליונו שאיבד בביטוש).
רק קומת הנקבה(עביות ג' אם מדובר בע"ב)מתפשטת לגוף. (כדאי לזכור כי בקומת הנקבה נכלל רשימו דהתלבשות של עליונו.)

{[נמצא פרצוף תחתון נעשה על עביות הנותרת במסך וגם התרשם שאינו יכול להתגבר(איבד) ולקבל בהשפעה בעביות דעליון]}

מהו בקירוב לקומת עליונו ? 
אנו לומדים כאן ההשתשלות ממעלה למטה, ואנו רואים שהחיסרון בפרצוף נוצר ע"י הסתלקות האור. 
תפיסת המציאות שלנו נמצאת רחוק למטה בהשתלשלות ממעלה למטה, ואנו רוצים ? לעלות בתפיסת המציאות שלנו, ממטה למעלה.
ולכן נשאל מתוך הלימוד מהו בקירוב לקומת עליונו ? ועכשיו נתאפק מאוד ולא נענה מדעתנו, נגדיל את החיסרון, נסבול/נרגיש את הריקנות, חוסר הידיעה.
נהפוך בשאלה ונגדיל אותה נרחיב את הכלי החיסרון.
עד שבעל הסולם יענה. אם בנינו כלי/חסרון אמיתי נראה את התשובה/האור.

[איל]

ולכן נשאל מתוך הלימוד מהו בקירוב לקומת עליונו ? ועכשיו נתאפק מאוד ולא נענה מדעתנו, נגדיל את החיסרון, נסבול/נרגיש את הריקנות, חוסר הידיעה.
נהפוך בשאלה ונגדיל אותה נרחיב את הכלי החיסרון.
עד שבעל הסולם יענה. אם בנינו כלי/חסרון אמיתי נראה את התשובה/האור.

אהבתי!!!

מה) וע"ד שנתבארו ב' הקומות זכר ונקבה בראש דפרצוף ע"ב, ממש על אותו דרך יוצאים ב' הללו גם בראש הס"ג, אלא שם קומת הזכר הוא בקירוב לבחינת חכמה, משום שהוא מהרשימו דהתלבשות דבחי"ג בהתכללות העביות דבחי"ב. וקומת הנקבה היא בקומת בינה דהיינו מהעביות דבחי"ב. וגם כאן נקרא הפרצוף רק על שם קומת הנקבה, משום שהזכר הוא ראש בלי גוף. ועד"ז בפרצוף מ"ה דא"ק, ושם קומת הזכר הוא בקירוב לקומת בינה, המכונה קומת ישסו"ת, להיותו מרשימו דבחי"ב דהתלבשות בהתכללות עביות מבחי"א, וקומת הנקבה היא קומת ז"א לבד, כי היא רק בחי"א דעביות, וגם כאן אין הפרצוף נקרא אלא על שם הנקבה, דהיינו פרצוף מ"ה או פרצוף ו"ק, משום שהזכר הוא ראש בלי גוף. ועד"ז תשכיל בכל הפרצופין.

[נסין]

טעמים, נקודות – תגין,ואותיות

מו) אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף וכל האורות דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש, ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות המסך לפה דראש.

"מו) אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף" מלכות המסיימת שבטבור "וכל האורות" או"פ המלובש באו"ח "דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש" מלכות המזדווגת, "ומתחדשים" הרשימות "שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות" הנותר "שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות" 4 עליות "המסך לפה דראש."

[נסין]

מז) כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש. והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב של הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת כתר הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה, ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג ונסתלקה גם קומת חכמה, ולא נשאר במסך רק בחי' ב', נמצא אור העליון מזדווג עמו על בחי"ב ומוציא ע"ס בקומת בינה. ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת הז"א מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה, ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון. והנה נתבאר, שענין הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך למסך דגוף של הפרצוף הא' דא"ק, ומעלהו לפה דראש שלו, שעי"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"ב דא"ק, אין זה נעשה בבת אחת, אלא על סדר המדרגה, אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד' מדרגות שהולך ובא עליהם במשך זמן הזדככותו, עד שנשתווה לפה דראש. ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג, וכן בכל המדרגות. כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה, ואור העליון שאינו פוסק להתפשט לתחתון, נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו.

[נסין]

מדבר על מסך דמלכות המסיימת/דגוף/דטבור שעם הביטוש עלה/הזדכך בדרכו ב 4 זיכוכים עד להשוואת צורתו למסך פה דראש/מלכות המזדווגת.
ורק בגמר ד' שלבי הזדככות המסך והשוואת צורתו למסך שבפה דראש יצא עליו פרצוף תחתון הנחשב לבן ותולדה לעליונו כמובא באות לה


"מז) כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך" דגוף/דטבור "מזדכך בבת אחת, אלא" ב 4 הזדככויות "על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש. והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב" בחי"ג/ב/א/ש "ומצב של" שינוי בעביות המסך בדרך "הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת" או"י שהיתה בכלי "כתר" דאו"ח "הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה, ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג ונסתלקה גם קומת" או"י שהיתה בכלי "חכמה" דאו"ח, "ולא נשאר במסך רק בחי' ב', נמצא אור העליון מזדווג עמו על בחי"ב ומוציא ע"ס בקומת בינה ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה" או"י שהיתה בכלי בינה דאו"ח " הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת" או"י שהיתה בכלי "הז"א" דאו"ח "מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת" או"י שהיתה בכלי "המלכות" דאו"ח "נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה," ורק עתה "ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון. והנה נתבאר, שענין הביטוש דאו"מ באו"פ המזכך למסך דגוף של הפרצוף הא' דא"ק, ומעלהו לפה דראש שלו, שעי"ז נולד ויוצא פרצוף שני ע"ב דא"ק, אין זה נעשה בבת אחת, אלא על סדר המדרגה, אשר אור עליון מזדווג עמו בכל מצב ומצב מהד' מדרגות שהולך ובא עליהם במשך זמן הזדככותו, עד שנשתווה לפה דראש. ועד"ז שנתבאר יציאת ד' קומות במשך זמן הזדככות הגוף דפרצוף א' לצורך ע"ב, כן יוצאות ג' קומות" ביחס לע"ב(ביחס לעצמו ד קומות) "במשך זמן הזדככות המסך דגוף דפרצוף ע"ב, בעת אצילותו לפרצוף ס"ג, וכן בכל המדרגות. כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה, ואור העליון שאינו פוסק להתפשט לתחתון, נמצא מזדווג עמו בכל מדרגה ומדרגה שבדרך זיכוכו."

"כי זה הכלל, אין המסך מזדכך בבת אחת אלא בסדר המדרגה" אי אפשר שלא יהיו ד הבחינות בכל פרט שבמציאות.
"ו) ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות"

ויתבאר שהמדרגות אלו היוצאות בזמן ההזדככות נקראות פרצוף נקודות.

[איל]

מח) אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע"פ סדר המדרגה אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות, כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת הזדככות, אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות, ומכונות בשם או"ח ודין, כי כח הדין של הסתלקות האורות כבר מעורב בהם. כי בפרצוף הא', הנה תיכף כשהביטוש התחיל לפעול וזיכך את המסך דגוף מבחי"ד, הנה נחשב כאלו כבר נזדכך כולו, כי אין מקצת ברוחני, וכיון שהתחיל להזדכך כבר מוכרח להזדכך כולו, אלא מתוך שמדרך המסך להזדכך על סדר המדרגה, יש שהות לאור העליון להזדווג עמו, בכל מדרגה של עביות שהמסך מקבל במשך זמן הזדככותו, עד שמזדכך כולו, כנ"ל, וע"כ אלו הקומות היוצאות במשך זמן הסתלקותו, כח ההסתלקות מעורב בהן, ונחשבות רק לבחינות נקודות ואו"ח ודין. ולפיכך אנו מבחינים בכל פרצוף ב' מיני קומות בשם: טעמים ונקודות. כי הע"ס דגוף שיצאו בראשונה בכל פרצוף, נק' בשם טעמים, ואותן הקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו, דהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמגיע לפה דראש, כנ"ל, הן נקראות בשם נקודות.

[נסין]

"מח) אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע"פ סדר המדרגה אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות" קבלת האור בקדושה, "כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת הזדככות, אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות, ומכונות בשם או"ח ודין, כי כח הדין" צמצום א' "של הסתלקות האורות" אובדן כח ההתגברות "כבר מעורב בהם. כי בפרצוף הא', הנה תיכף כשהביטוש התחיל לפעול וזיכך" (הבין שאין בכוחו לפעול בניגוד למחשבת הבריאה)אובדן כח ההתגברות "את המסך דגוף מבחי"ד, הנה נחשב כאלו כבר נזדכך כולו, כי אין מקצת ברוחני, וכיון שהתחיל להזדכך" בבחי"ד מחיוב להזדכך מכל עביות ד' שב ד, ג' שב ד' וכו' "כבר מוכרח להזדכך כולו, אלא מתוך שמדרך המסך להזדכך על סדר המדרגה" כאמור באות מז' בכל פרט שבמציאות יהיו בו ד' בחינות, "יש שהות לאור העליון להזדווג עמו, בכל מדרגה של עביות שהמסך מקבל במשך זמן הזדככותו, עד שמזדכך כולו, כנ"ל, וע"כ אלו הקומות היוצאות במשך זמן הסתלקותו, כח ההסתלקות" האו"פ "מעורב בהן, ונחשבות רק לבחינות נקודות ואו"ח ודין. ולפיכך אנו מבחינים בכל פרצוף ב' מיני קומות בשם: טעמים ונקודות. כי הע"ס דגוף שיצאו בראשונה בכל פרצוף, נק' בשם טעמים, ואותן הקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו, דהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמגיע לפה דראש, כנ"ל, הן נקראות בשם נקודות."

הע"ס דגוף שיצאו בראשונה בכל פרצוף, נק' בשם טעמים.
הקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו, דהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמגיע לפה דראש, כנ"ל, הן נקראות בשם נקודות.

[נסין]

[איל]

תודה על התרשים המושקע, שנלמד להבין את פנימיות הדברים, אמן.