פתיחה לחכמת הקבלה

[איל]

כז) והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא"ק, כי תיכף אחר צמצום א' אשר הבחי"ד נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון, והיא נתקנה במסך כנ"ל, הנה אז נמשך אור העליון להתלבש בכלי מלכות כדרכו, והמסך שבכלי מלכות עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו, וע"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ד, העלה או"ח עד קומת כתר שבאור העליון, ואותו או"ח נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים לע"ס שבאור העליון, הנקרא ע"ס דראש של הפרצוף הראשון דא"ק. ואח"ז התרחבה והתפשטה המלכות ההיא עם האו"ח, מכח ע"ס דראש, מינה ובה, לע"ס חדשות ממעלה למטה, ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. וכל שיעור הקומה שיצא בע"ס דראש נתלבש ג"כ בע"ס דגוף. ובזה נגמר הפרצוף הא' דא"ק ראש וגוף.

[נסין]

 "כז) והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא"ק, כי תיכף אחר צמצום א' אשר הבחי"ד" שבפרצוף הראשון דא"ק, המסובב/תוצאה/רצונה של מלכות דא"ס "נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון," כי "והיא נתקנה במסך כנ"ל, הנה אז נמשך אור העליון" מחשבת הבריאה אינה משתנה עקב הצמצום שבנאצל "להתלבש בכלי מלכות כדרכו," כפי התפשטות ב ד'  בחינות ד או"י "והמסך שבכלי מלכות" כח הקשיות שבמסך על עביות ד' ש ב ד'  "עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו, וע"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ד, העלה או"ח עד קומת כתר שבאור העליון, ואותו או"ח נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים" שורש לכלים, שיצאו אח"כ בגוף "לע"ס שבאור העליון, הנקרא ע"ס דראש" מחשבה תכנון כמה יכול לקבל מבלי ליפול לקבלה לעצמו "של הפרצוף הראשון דא"ק. ואח"ז התרחבה והתפשטה המלכות" לגוף, לקבל, כמתוכנן בראש "ההיא עם האו"ח," כלי הקבלה במקום הבחי"ד בהם מלובש האו"י "מכח" תכנון "ע"ס דראש, מינה ובה," ממנה ובה, לקבלה בגוף "לע"ס חדשות ממעלה למטה, ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. וכל שיעור הקומה שיצא בע"ס דראש נתלבש ג"כ בע"ס דגוף. ובזה נגמר הפרצוף הא' דא"ק ראש וגוף."

מחשבת הבריאה ממשיכה להתפשט(אני הויה לא שיניתי)אל הנאצל, ב ד בחינות דאו"י (אור ישר).
הנאצל(פרצופין דקדושה בעולם א"ק). שמעליונו(מלכות דא"ס)מוכרח עליו מסך שלא לקבל האור בבחינה ד שבו(ברצון לקבל)דוחה את האור כאשר האור מגיע לבחי"ד שבו, ונקרא זיוג דהכאה. האור המוחזר מקבלה נקרא או"ח. האו"ח נחשב לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד ולכן היא יכולה לקבל בתוכה האור, שכן נחשב לקבלה על מנת להשפיע, ונחשב להשפעה כמובא במשל הסעודה והאורח.
הזיווג דהכאה נבחן לראש הפרצוף. כמו מחשבה בראש כמה יכול לקבל מבלי לקבל בבחי"ד שבו.  לאחר שחישב בראש, כלומר גובה הקומה מאו"י שהלביש בראש, יכול לקבל בתוך הבחי"ד, או"ח ובו מלובש או"י( האו"ח הוא הכלים החדשים המלבישים האו"י) , קומת או"ח זו בה מלובש האו"י  מתפשטת, כמתוכנן בראש, לגוף ונקראת גוף הפרצוף.

[נסין]

כח) ואח"ז חזר ונשנה אותו הזווג דהכאה על מסך המתוקן שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ג, ואז יצא עליו רק קומת חכמה ראש וגוף. כי מתוך שחסר במסך העביות דבחי"ד, אין בו רק ד' כלים כח"ב ת"ת. וע"כ אין מקום באו"ח להלביש רק ד' אורות לבד, שהם חנר"נ, וחסר בו אור היחידה, ונק' ע"ב דא"ק. ואח"כ חזר אותו הזווג דהכאה הנ"ל על מסך שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ב, ואז יצאו עליו ע"ס ראש וגוף בקומת בינה, והוא נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, שחסרים בו ב' הכלים דז"א ומלכות וב' האורות דחיה יחידה, ואח"כ יצא הזווג דהכאה על מסך שאין בו רק עביות דבחי"א, ואז יצאו ע"ס ראש וגוף בקומת ת"ת, וחסרים בו ג' כלים בינה ז"א ומלכות, וג' אורות נשמה חיה יחידה, ואין בו אלא רוח ונפש מהאורות, המלובשים בכתר חכמה דכלים, והוא הנק' פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק. וזכור כאן את ערך ההפכי שבין כלים לאורות כנ"ל באות כ"ד.

[נסין]

"כח) ואח"ז חזר ונשנה אותו" בראש ובגוף "הזווג דהכאה על מסך המתוקן שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ג," ג של בחי"ד "ואז יצא עליו רק קומת חכמה ראש וגוף. כי מתוך שחסר במסך העביות דבחי"ד, אין בו רק ד' כלים כח"ב ת"ת. וע"כ אין מקום באו"ח להלביש רק ד' אורות לבד, שהם חנר"נ," חיה נשמה רוח נפש "וחסר בו אור היחידה, ונק' ע"ב דא"ק. ואח"כ חזר אותו הזווג דהכאה הנ"ל על מסך שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ב, ואז יצאו עליו ע"ס ראש וגוף בקומת בינה, והוא נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, שחסרים בו ב' הכלים דז"א ומלכות וב' האורות דחיה יחידה, ואח"כ יצא הזווג דהכאה על מסך שאין בו רק עביות דבחי"א, ואז יצאו ע"ס ראש וגוף בקומת ת"ת, וחסרים בו ג' כלים בינה ז"א ומלכות, וג' אורות נשמה חיה יחידה, ואין בו אלא רוח ונפש מהאורות, המלובשים בכתר חכמה דכלים, והוא הנק' פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק. וזכור כאן את ערך ההפכי שבין כלים לאורות כנ"ל באות כ"ד."

[נסין]

ויש לזכור באות כא
"שאותן ה' בחינות העביות שבבחי"ד נכללות ובאות במסך ומתחברות במדת הקשיות שבו. ולפיכך נבחנים בהמסך ה' מינים של זווגים דהכאה ע"פ ה' שיעורי עביות שבו"
וגם יש להבין שהבחי"ד עצמה נכללת מ ד' בחינות ושורשן.
כלומר יש בה עביות שורש, עביות א' שבבחי"ד. עביות ב'  שבבחי"ד. עביות ג' שבבחי"ד. עביות ד שבבחי"ד.
ולכן נעשים ה זיוגים עד אשר כל בחינות העביות שבבחי"ד מזדככות.
ומדוע ואיך נחסרת/מזדככת במסך עביות בכל זיוג, עדיין לא הסביר. (ואם אכן התחלנו להשיג שיווי צורה למחשבת הבריאה/למחשבתו של בעל הסולם אז תעלה בנו מפנימיותינו זו השאלה. אם יהיה בכחנו להמתין ולהתגבר עד שבעל הסולם יסביר, הרי שלא נפריע לעצמנו להבין סדר ההשתלשלות כפשוטו.) שעד כה הסביר לנו.                   
עלה ברצונו להטיב לנבראיו, נתפשט רצונו בסדר ד בחינות דאו"י עד לבחי"ד/מלכות דא"ס, המקבלת האור בסוד הוא ושמו אחד.
ונברא זה(כלל נשמות העולם)מלכות דא"ס, עלה ברצונה להתעלות בדבקות ולכן צמצמה את עצמה בבבחי"ד שבה.
וזו כבר צורה אחרת של נברא שמוכרח עליו מעליונו הצמצום כמובא באות יד' 
"כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם, שלא יקבלו אור בבחי"ד"
ובמסך המותקן בכלי מלכות למדנו, שפועלים ב כחות, עביות וקשיות. 
ה בחינות עביות מצד הבחי"ד, המושכים את האור.  ה בחינות הקשיות(כח ההתגברות)לקבל רק בהשפעה, באו"ח.
האור נמשך כדרכו אל הנאצל, והמסך דוחה את האור, ונקרא זיווג דהכאה.
שמצד אחד דוחה את האור, ומצד שני בכך מאפשר כניסת האור, בכלי השפעה לתוך הבחי"ד.(שורש ל ב' הפכים בנושא אחד)
הזיווג דכאה נחשב לשורשי כלים בראש, המתפשטים לכלים בגוף. ונמצא שיש קומת ע"ס בראש, וקומת ע"ס בגוף.                                   
על ה' זיוגים, ב ה' בחינות שבמסך, יוצאים ה"פ א"ק הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן בראש וגוף.

[איל]

כט) והנה נתבארו אופן יציאתם של ה"פ א"ק הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה, שכל תחתון חסר בחינה עליונה של העליון שלו, כי לפרצוף ע"ב חסר אור יחידה, ובפרצוף ס"ג חסר גם אור החיה שיש להעליון שלו שהוא ע"ב. ובפרצוף מ"ה וב"ן חסר גם אור הנשמה שיש בהעליון שלו שהוא ס"ג. והוא מטעם שזה תלוי בשיעור העביות שבמסך שעליו נעשה הזווג דהכאה. כמבואר באות י"ח. אמנם צריכים להבין מי ומה גרם שהמסך ילך ויתמעט בחינה אחר בחינה משיעור עביותו, עד שיתחלק לה' שיעורי קומה שבה' מיני זווגים הללו.

קראתי.

[נסין]

"כט) והנה נתבארו אופן יציאתם של ה"פ א"ק הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה" למטה=עבה יותר "מזה, שכל תחתון חסר בחינה עליונה" קומת אור "של העליון שלו, כי לפרצוף ע"ב חסר אור יחידה, ובפרצוף ס"ג חסר גם אור החיה שיש להעליון שלו שהוא ע"ב. ובפרצוף מ"ה וב"ן חסר גם אור הנשמה שיש בהעליון שלו שהוא ס"ג. והוא מטעם שזה תלוי בשיעור העביות שבמסך שעליו נעשה הזווג דהכאה. כמבואר באות י"ח. אמנם צריכים להבין מי ומה גרם שהמסך ילך ויתמעט" יזדכך/ויחסר "בחינה אחר בחינה משיעור עביותו, עד שיתחלק לה' שיעורי קומה שבה' מיני זווגים הללו."

ה הפרצופים יוצאים זה למטה מזה.
גלגלתא -   יצא על זיווג דהכאה בעביות ד, המעלה או"ח עד כתר, אור יחידה.
ע"ב   -     יצא על זיווג דהכאה בעביות ג, המעלה או"ח עד חכמה, אור חיה.
ס"ג   -     יצא על זיווג דהכאה בעביות ב, המעלה או"ח עד בינה, אור נשמה.
מ"ה  על עביות א.  וב"ן על עביות שורש.

[נסין]

הזדככות המסך לאצילות פרצוף

ל) בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא"ק לעיל, וכן בכל המדרגות המתבארים בה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א"ק ועולם הנקודים ובעולם התיקון.

הזדככות המסך לאצילות פרצוף

אין כוונתו עולם האצילות, אלה כוונתו שהאור אצלו, במקרה זה בפרצוף.  {(לענ"ד, מכשול/חרב. לאותה מילה משמעות שונה לפי העניין.
צורת מחשבה המחויבת להמשך הלמוד, מאפשרת להבין הזולת מצד רצונו/תפיסתו, ולא להבינו כתפיסתי אני. "אל תדון את חברך לפני שתגיע למקומו" "ואהבת לרעך כמוך"

"ל) בכדי להבין" הגורם להזדככות המסך, ומכך "ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא"ק לעיל, וכן" יפעל גם "בכל המדרגות המתבארים בה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א"ק ועולם הנקודים" יתבאר בהמשך "ובעולם התיקון" הוא עולם אצילות.

מסך דגוף, עד כה למדנו על מסך בראש, כאן מוסיף המושג, מסך דגוף, המונע מהאור להתפשט לבחי"ד בע"ס ספירות דגוף. ויתבאר עוד.

[איל]

לא) והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה.

אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף, הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף.


לא. מבאר עניין אור מקיף ואור פנימי.

[נסין]

"לא) והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק" גלגלתא "ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות," במצב ה א' אות יג יד בהקדמה, שמחשבת הבריאה יצאה לפועל, ונגמרה במלכות דא"ס "אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות," של ה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע "נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה.
אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק" גלגלתא "מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף" כמתוכנן בראש, מסיים את האור שלא לקבל בבחי"ד שבו, "הן מבחינת מלמעלה למטה," עד  עוה"ז "כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ," שמוגבל שלא לקבל, כמו שהיה לפני הצמצום "אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף."

עולם הצמצום – מלכות דמלכות דא"ס לאחר הצמצום.   תע"ס חלק א האר"י אות  "ג) והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית, אשר בו"                                                      
קו דק     – האור המתקבל בכליי או"ח, ביחס לקבלת האור לפני הצמצום נקרא קו דק.
אור פנימי – שיעור האור שנתקבל בקו דק. האור שנתקבל בפנימיות הפרצוף
אור מקיף -  האור שלא נתקבל בפרצוף.

[נסין]

לב) ונתבאר היטב סוד האו"מ דא"ק שלגדלו אין קץ ותכלית. אמנם אין הכונה, שא"ס ב"ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת או"מ לא"ק, אלא הכונה היא, שבעת שנעשה הזווג דהכאה על המלכות דראש א"ק, אשר א"ס הכה במסך אשר שם, שפירושו שרצה להתלבש בבחי"ד דא"ק כמו מטרם הצמצום, אלא המסך שבמלכות דראש א"ק הכה בו, שפירושו שעיכב עליו מלהתפשט בבחי"ד, והחזירו לאחוריו, כנ"ל אות י"ד, שבאמת האו"ח הזה שיצא ע"י החזרת האור לאחוריו נעשה ג"כ בחינת כלים להלבשת אור העליון, כנ"ל, אמנם יש הפרש גדול מאוד בין קבלת הבחי"ד שמטרם הצמצום ובין קבלת האור חוזר שלאחר הצמצום, שהרי לא הלביש אלא בחינת קו דק בראש וסוף כנ"ל, אשר כל זה פעל המסך בסבת הכאתו על אור העליון, הנה זה השיעור שנדחה מא"ק בסבת המסך, כלומר כל אותו השיעור שאור העליון מא"ס ב"ה רצה להתלבש בבחי"ד לולא המסך שעיכב עליו, הוא הנעשה לאו"מ מסביב הא"ק, והטעם הוא כי אין שינוי והעדר ברוחני, וכיון שאור א"ס נמשך להא"ק להתלבש בבחי"ד, הרי זה צריך להתקיים כן, לכן אע"פ שעתה עיכב עליו המסך והחזירו לאחוריו, עכ"ז, אין זה סותר להמשכת א"ס ח"ו, אלא אדרבא הוא מקיים אותו, רק באופן אחר, והיינו ע"י ריבוי הזווגים בה' העולמות א"ק ואבי"ע, עד לגמר התיקון, שתהיה הבחי"ד מתוקנת על ידיהם בכל שלימותה, ואז א"ס יתלבש בה כבתחילה. הרי שלא נעשה שום שינוי והעדר ע"י הכאת המסך באור העליון. וזה סוד מ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה.  ובינתים, כלומר עד הזמן ההוא, נבחן שאור א"ס הזה נעשה לאו"מ, שפירשו שעומד להתלבש בו לאחר מכן, ועתה הוא מסבב ומאיר עליו רק מבחוץ בהארה מסוימת, שהארה זו מסגלתו להתפשט באותם החוקים הראוים להביאהו לקבל האו"מ הזה בהשיעור שא"ס ב"ה נמשך אליו בתחילה.

[נסין]

"לב) ונתבאר היטב סוד האו"מ דא"ק שלגדלו אין קץ ותכלית. אמנם אין הכונה, שא"ס ב"ה הממלא את כל המציאות הוא עצמו הוא בבחינת או"מ לא"ק, אלא הכונה היא," שבמסובב "שבעת שנעשה הזווג דהכאה על המלכות דראש א"ק, אשר א"ס" התפשטות ד' בחינות דאו"י, אלה שעתה המשכת האור היא לפי רצון/עביות הנאצל "הכה במסך אשר שם, שפירושו שרצה להתלבש בבחי"ד דא"ק כמו מטרם הצמצום, אלא המסך שבמלכות דראש א"ק הכה בו, שפירושו שעיכב עליו מלהתפשט בבחי"ד, והחזירו לאחוריו, כנ"ל אות י"ד, שבאמת האו"ח הזה שיצא ע"י החזרת האור לאחוריו נעשה ג"כ בחינת כלים להלבשת אור העליון, כנ"ל, אמנם יש הפרש גדול מאוד בין קבלת הבחי"ד שמטרם הצמצום ובין קבלת האור חוזר" במלכות "שלאחר הצמצום, שהרי לא הלביש אלא בחינת קו דק בראש וסוף כנ"ל, אשר כל זה פעל המסך בסבת הכאתו על אור העליון, הנה זה השיעור שנדחה מא"ק בסבת המסך, כלומר כל אותו השיעור שאור העליון מא"ס ב"ה רצה להתלבש בבחי"ד לולא המסך שעיכב עליו, הוא הנעשה לאו"מ מסביב הא"ק, והטעם הוא כי אין שינוי והעדר ברוחני, וכיון שאור א"ס נמשך להא"ק להתלבש בבחי"ד, הרי זה צריך להתקיים כן, לכן אע"פ שעתה עיכב עליו המסך והחזירו לאחוריו, עכ"ז, אין זה סותר להמשכת א"ס ח"ו, אלא אדרבא הוא מקיים אותו, רק באופן אחר, והיינו ע"י ריבוי הזווגים בה' העולמות א"ק ואבי"ע, עד לגמר התיקון, שתהיה הבחי"ד מתוקנת על ידיהם בכל שלימותה, ואז א"ס יתלבש בה כבתחילה. הרי שלא נעשה שום שינוי והעדר ע"י הכאת המסך באור העליון. וזה סוד מ"ש בזוהר, א"ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה." מלכות דא"ס "ובינתים, כלומר עד הזמן ההוא, נבחן שאור א"ס הזה נעשה לאו"מ," שחייב שיתלבש בו שוב(מלשון בהקפה, הפנקס פתוח והחנווני רושם) "שפירשו שעומד להתלבש בו לאחר מכן, ועתה הוא מסבב" מכתר, וגם סיבה "ומאיר עליו רק מבחוץ בהארה מסוימת, שהארה זו מסגלתו" הנאצל יהיה מסוגל "להתפשט באותם החוקים" צמצומים, מסך  "הראוים להביאהו" את הנאצל "לקבל האו"מ הזה בהשיעור שא"ס ב"ה נמשך אליו בתחילה."

"א"ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה" - {[יש לכך פרושים מארמית, ולא מובנים לי. ומדעתי בלבד, מרוח הדברים, אפרש א"ס לא ינוח ולא ישקוט עד שיתנו לו בת זוגו.

בת זוגו של א"ס היא מלכות דא"ס, הלוא היא כלל נשמות העולם. מהם כלל נשמות ישראל, להם המסוגלות(סגולה)להתחיל לתקן הרצל"ק ולהביא דרך התיקון לנשמות העולם, כאמור בת זוגו של א"ס. לא פלא שיש עמים בעולם, שבלי להבין למה שונאים/דוחפים את ישראל, לייסורים שיכריחו ישראל למאוס ברצל"ק ולהתחיל התיקון ברחמים.]}

[נסין]

חשוב להזכיר כאן  תע"ס חלק א פרק ב אור פנימי אות
"א) אל תטעה לחשוב, שמפאת צמצום האור מהנקודה האמצעית היה איזה שינוי בא"ס ח"ו. כי אין העדר ותמורה ברוחניות, ואין צריך לומר במקום הגבוה הזה (כנ"ל דף א' ד"ה צריכים עש"ה). אלא ענין הצמצום האמור, נעשה למהות חדשה ונוספת על א"ס ב"ה. באופן, שהא"ס ב"ה נשאר בכל אחדותו הפשוטה כמו שהיה מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד, ודבר הצמצום הנעשה על הנקודה האמצעית, מובן, ליציאת עולם חדש, שמשם נסתלק האור ונשאר מקום חלל וריק על דרך שנתבארו לעיל. ובמקום החלל ההוא, נאצלו כל העולמות כולם כמ"ש לפנינו."

"ב)....... ולפי המבואר תבין היטב, כי האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא, שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי, דהיינו הנקודה האמצעית. פירוש, אע"פ שהאור העליון לא פסק מלהאיר, מ"מ הכלי לא קיבל עתה כלום מהארתו, משום שמיעטה את עצמה, דהיינו שמיעט את ה"רצון לקבל" שבה, דהיינו שלא לקבל בבחינה ד' שהיא נקודה אמצעית ממש, אלא רק בג' הבחינות הקודמות הנמצאות בה, שהרצון לקבל קלוש בהם, והרצון להשפיע שולט שם יותר (כנ"ל אות נ' ד"ה עתה תבין). באופן, שהאור העליון לא נתפעל כלל מן הצמצום, ולא שינה דרכו ח"ו, אלא ממש כמו שמאיר בא"ס ב"ה, כן מאיר גם בעת הצמצום ולאחר הצמצום, ובכל העולמות כולם ואפילו בעולם העשיה, בלי שום הפסק אפילו לרגע, אלא הכלים בעצמם, עושים את כל השינויים הללו, כי אינם מקבלים, אלא לפי מידתם, דהיינו "מידת הרצון לקבל" שבהם, כמבואר............."

[איל]

לג) ועתה נבאר ענין הביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות. כי בהיות ב' האורות הללו הפוכים זה מזה, וקשורים יחד שניהם במסך שבמלכות דראש א"ק, ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש א"ק, דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ.



קראתי.

[נסין]

ביטוש אור פנימי באור מקיף

"לג) ועתה נבאר ענין הביטוש" בתרגום מארמית, בעיטה. כלומר הכאה שוב ושוב(כתישה)  "דאו"פ ואו"מ זה בזה, המביא להזדככות" שמאבד העביות, נבחן שהזדכך, כי שווה יותר בצורתו לאור "המסך ולאבידת בחינה אחרונה דעביות" חסר העביות, הגורם ל ה' זיווגים, אות כח'. "כי בהיות ב' האורות הללו" רצונותיהם "הפוכים זה מזה, וקשורים יחד" הסיבה ליציאת "שניהם" היא "במסך שבמלכות" של ע"ס "דראש א"ק, ע"כ מבטשים ומכים זה בזה. פירוש, כי אותו זווג דהכאה הנעשה בפה דראש" מלכות דע"ס דראש "א"ק, דהיינו במסך שבמלכות דראש, הנקראת פה, שהיה" המסך "הסבה להלבשת אור פנימי דא"ק ע"י האו"ח שהעלה (כנ"ל אות יד.) הנה" המסך "הוא ג"כ הסבה ליציאת האו"מ דא"ק, כי מחמת שעיכב על אור א"ס מלהתלבש בבחי"ד, יצא האור לחוץ בבחינת או"מ, דהיינו כל אותו חלק האור שהאו"ח אינו יכול להלבישו כמו הבחי"ד עצמה, הוא יצא ונעשה לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. הרי שהמסך שבפה הוא סבה שוה לאור מקיף כמו לאו"פ."

ביטוש - בתרגום מארמית, בעיטה. כלומר הכאה שוב ושוב, כתישה.

רצונות הפוכים 
האו"פ, חלק האור שהמסך מאפשר קבלתו בבחי"ד/מלכות הפרצוף דקדושה.
והאו"מ, חלק האור הנותר מבחוץ, שרצונו להתקבל/להתפשט לבחי"ד, כמטרם הצמצום והמסך.

פה דראש - מלכות דע"ס דראש.