פתיחה לחכמת הקבלה

[נסין]

"כב) והנך רואה איך ה' שיעורי קומות של ע"ס יוצאים ע"י ה' מיני זווג דהכאה של המסך, המשוערים על ה' בחינות עביות שבו. ועתה אודיעך טעם הדברים," (1) "כי נודע שאין אור מושג בלי כלי," בלי כיסוי והלבשה על בחינת הרצון לקבל שבו(לאחר הצמצום אפשר לקבל רק בהשפעה/בהתגברות על הרצון לקבל) "גם ידעת שה' בחינות עביות הללו" שבנברא לאחר הצמצום "באות מה' בחינות העביות שבבחי"ד, שמטרם הצמצום היו ה' כלים בבחי"ד" ד' בחינות ושורשן "שהלבישו להע"ס כח"ב תו"מ, כנ"ל באות י"ח, ואחר הצמצום א' נכללו בה' בחינות של המסך," עביות/רצון/השתוקקות למשוך האור "אשר עם האו"ח שהוא מעלה," בכח הקשיות/התגברות שלא לקבל לעצמו "הם חוזרים להיות ה' כלים מבחינת או"ח על הע"ס כח"ב תו"מ, במקום הה' כלים שבבחי"ד עצמה שמטרם הצמצום. ועל פי זה מובן מאליו שאם יש במסך כל ה' בחינות עביות הללו," רצון לקבל עליו יכול התגבר "אז יש בו ה' כלים להלבשת הע"ס, אבל בעת שאין בו" חסר בו רצון שיוכל להתגבר עליו "כל הה' בחינות, כי חסר לו העביות דבחי"ד," רצון לקבל דבחי"ד, (ויתבאר בהמשך למה ואיך חסר)  "הרי אין בו אלא ד' כלים, וע"כ אינו יכול להלביש" באו"ח. יכול "רק ד' אורות" המשויכים לכלים "חו"ב תו"מ, והוא חסר מאור אחד שהוא אור" שהיה צריך להתקבל ב "הכתר, כמו שחסר לו כלי אחד שהוא העביות דבחי"ד. וכמו כן, בעת שחסר בו גם בחי"ג" רצון לקבל דבחי"ג, (ולא מסביר כאן איך חסר, וכו') "שאין בהמסך רק ג' בחינות עביות דהיינו רק עד בחי"ב, הרי אז אין בו רק ג' כלים וע"כ אינו יכול להלביש רק ג' אורות, שהם בינה ת"ת ומלכות, והקומה חסרה אז מב' האורות כתר וחכמה, כמו שחסרה מב' הכלים בחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק ב' בחינות עביות דהיינו מבחינת שורש ומבחי"א, הרי אין בו אלא ב' כלים, וע"כ אינו מלביש רק ב' אורות שהם אור ת"ת ואור מלכות, ונמצאת הקומה חסרה מג' אורות בח"ב, כמו שחסרה ג' הכלים שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד. ובעת שאין במסך רק בחינה אחת דעביות, שהוא בחינת שורש העביות לבד, הרי אין לו אלא כלי אחד, לכן אינו יכול להלביש רק אור אחד, שהוא אור המלכות, וקומה זו חסרה מד' אורות כח"ב ות"ת, כמו שחסרה מד' הכלים שהם עביות דבחי"ד ודבחי"ג ודבחי"ב ודבחי"א. הרי ששיעור הקומה" קומת האור "של כל פרצוף תלוי בדיוק נמרץ בשיעור " בהתגברות על "העביות שיש במסך, שהמסך דבחי"ד מוציא קומת כתר, ודבחי"ג מוציא קומת חכמה ודבחי"ב מוציא קומת בינה, ודבחי"א מוציא קומת ת"ת, ודבחינת שורש מוציא קומת מלכות."

1 – שיטת הלימוד. קודם מפרט מבלי להסביר(אולי אפשר לומר פרוט השתלשלות טכנית/שלב אחר שלב)ואח"כ "טעם הדברים" ויש/אפשר להבין בטעם הדברים סיבה שאינה טכנית.
"ע"ד מתחילה למגמר והדר למיסבר" קודם גומר לפרט ואח"כ מסביר. (לעניות דעתי שיטה זו היא כעין חרב בכניסה ללימוד, שמי שרוצה/מורגל להבין עכשיו/לקבל לעצמו עכשיו, ואפילו, כל הרוצה  להבין בשכלו, שכל של רצון לקבל, ולא לרכוש קודם המושגים הטכניים כשפה חדשה עד שיזכה לשיווי צורה לשכלו של בעל הסולם, יעמוד מולו, הרצון לקבל שלו, כחרב המתהפכת... במילים אחרות ההבנה אינה שכלית, יש לשנן/לרכוש צורת מחשבת הבריאה.)

"אין אור בלי כלי" – אפשר לקבל אור רק בכלי השפעה.
מגדיל רצונו לקבל, להשתמש בו רק על מנת להשפיע, נבחן שעולה בעולמות דקדושה. ככול שמשפיע יותר מקבל גם האור/הידע העובר דרכו.
מגדיל רצונו לקבל, להשתמש בו לקבל לעצמו, נבחן שנמצא בעולמות דטומאה. שתמיד ירגיש חסרון גדול יותר ויותר.

ושוב נזכיר האדם בעולם הזה לא יצא ממצב זה של פרצופין דקדושה, צמצום א הנחשב לדין, ויתבאר עוד בהמשך.

[איל]

תודה נסין אחי,

כב. מסביר שכל דרגת עביות מאפשרת לקבל דרך המסך כלי המולבש בתוכו האור המתאים, ומסביר איך חיסרון של דרגות העביות מראה על חיסרון הכלים לקבלת האור בבחינה ד'.

כג) אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד, הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ').


כג. אני חושב שהוא מדבר כאן על ערך הפוך כלים ואורות. הבחינה העבה ביותר חסרה את האור הגדול ביותר.

[נסין]

הפכיות כלים ואורות

"כג) אמנם עוד נשאר לבאר, למה בחוסר כלי מלכות במסך שהוא בחי"ד" מסך על כלי מלכות שחסר בו עביות ד=זיווג דהכאה על עביות בחי"ג  "הוא נחסר מאור הכתר ובחוסר גם כלי הת"ת" זיווג דהכאה על עביות בחי"ב "נחסר מאור חכמה וכו', ולכאורה היה צריך להיות בהיפך, שבחוסר כלי מלכות במסך שהיא בחי"ד, יחסר בקומה רק אור מלכות, ויהיה בו ד' אורות לכח"ב ות"ת. וכן בחוסר ב' כלים בחי"ג ובחי"ד, יחסרו האורות מת"ת ומלכות, ויהיה בקומה ג' אורות לכח"ב. וכו' עד"ז. (עי' לעיל אות כ')."

[נסין]

כד) והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף, שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכי אליהם האורות, כי באורות, האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי מתחילה נכנס הנפש שהוא אור המלכות, ואח"כ הרוח שהוא אור הז"א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"י ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא. באופן, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד, שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ"ל, הנה אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדלו ב' כלים בפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. וכן כשנגדל כלי ג' בפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל בפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת"ת, הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר. וכשנגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה. ואז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר.

[נסין]

"כד) והתשובה היא, כי יש תמיד ערך הפכי בין אורות לכלים, כי מדרך הכלים הוא שהכלים העליונים נגדלים תחילה בפרצוף" כמו ביציאת ד' בחינות דאו"י "שמתחלה נגדל הכתר ואחריו הכלי דחכמה וכו' עד שכלי המלכות נגדל באחרונה. וע"כ אנו מכנים לכלים בסדר כח"ב תו"מ מלמעלה למטה, כי כן טבע גידולם. והפכי אליהם האורות, כי באורות, האורות התחתונים נכנסים תחלה בפרצוף, כי מתחילה נכנס הנפש שהוא אור המלכות, ואח"כ הרוח שהוא אור הז"א וכו' עד שאור היחידה נכנס באחרונה. וע"כ אנו מכנים לאורות בסדר נרנח"י" נפש רוח נשמה חיה יחידה "ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם מתתא לעילא" ממטה למעלה. "באופן, בעת שעוד לא נגדל בפרצוף רק כלי אחד” כי נעשה זיווג דהכאה בבחי"ד "שהוא בהכרח כלי העליון כתר, כנ"ל, הנה אז לא נכנס בפרצוף אור היחידה המיוחס לכלי ההוא, אלא רק אור התחתון מכולם, שהוא אור הנפש, ואור הנפש מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדלו ב' כלים בפרצוף שהם ב' העליונים כתר וחכמה" זיווג דהכאה בבחי"ג "הנה אז נכנס בו גם אור הרוח ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר אל כלי דחכמה ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. וכן כשנגדל" זיווג דהכאה בבחי"ב  "כלי ג' בפרצוף שהוא כלי הבינה, אז נכנס בו אור נשמה, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה לכלי דבינה, ואור הרוח לכלי דחכמה ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשנגדל" זיווג דהכאה בבחי"א "בפרצוף כלי ד' שהוא כלי דת"ת, הנה נכנס בפרצוף אור החיה, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת ואור הרוח לכלי דבינה ואור הנשמה לכלי דחכמה ואור החיה בכלי דכתר. וכשנגדל כלי חמישי" זיווג דהכאה על בחינת שורש "בפרצוף, שהוא כלי מלכות, נכנס בו אור היחידה. ואז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר."

[נסין]

זיווג דהכאה על ד' שבבחי"ד עליה מותקן כוח הקשיות שמסך שלא לקבל בבחי"ד, מעלה או"ח להלביש עד כתר.
ובהתגברותו זו שלא לקבל בבחי"ד, השיג כלי ראשון, כתר, ונכנס אור נפש בכלי כתר.

         יחידה
         חיה
         נשמה
         רוח
כתר    נפש
חכמה
בינה
ת"ת
מלכות

[נסין]

זיווג דהכאה על עביות ג' שבבחי"ד עליה מותקן כוח הקשיות שמסך שלא לקבל בבחי"ג, מעלה או"ח להלביש עד חכמה.
ובהתגברותו זו שלא לקבל בבחי"ג השיג כלי שני, חכמה, , ויורד אור נפש בכלי חכמה, נכנס ורוח בכתר.

         יחידה
         חיה
         נשמה
כתר    רוח
חכמה  נפש
בינה
ת"ת
מלכות

[נסין]

זיווג דהכאה על עביות ב' שבבחי"ד עליה מותקן כוח הקשיות שמסך שלא לקבל בבחי"ב, מעלה או"ח להלביש עד בינה.
בהתגברותו זו שלא לקבל בבחי"ב, השיג כלי שלישי, בינה, יורד אור נפש לכלי בינה, ויורד ורוח לחכמה, ונכנס נשמה בכתר.

        יחידה
        חיה
כתר   נשמה
חכמה  רוח
בינה   נפש
ת"ת
מלכות

[נסין]

זיווג דהכאה על עביות א' שבבחי"ד עליה מותקן כוח הקשיות שמסך שלא לקבל בבחי"א, מעלה או"ח להלביש עד תפארת.
בהתגברותו זו שלא לקבל בבחי"א, השיג כלי ד, תפארת, יורד אור נפש לכלי ת"ת, ויורד ורוח לבינה, ויורד נשמה לחכמה, ונכנס חייה בכתר.


         יחידה
כתר     חייה
חכמה   נשמה
בינה    רוח
ת"ת    נפש
מלכות

[נסין]

זיווג דהכאה על עביות שורש שבבחי"ד עליה מותקן כוח הקשיות שמסך שלא לקבל בעביות שורש, מעלה או"ח להלביש עד מלכות.
בהתגברותו זו שלא לקבל בעביות שורש, השיג כלי ה, מלכות, יורד אור נפש לכלי מלכות, ויורד ורוח לתפארת, ויורד נשמה לבינה, ויורד חיה לחכמה, ונכנס יחידה בכתר.
"אז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם, כי אור הנפש יורד מהכלי דת"ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת"ת ואור הנשמה לכלי דבינה, ואור החיה לכלי דחכמה, ואור היחידה לכלי דכתר."

כתר    יחידה
חכמה   חיה
בינה    נשמה
ת"ת    רוח
מלכות  נפש

[איל]

תודה נסין על ההסבר וההמחשה עוזר מאד להבין את הכתוב.

כה) הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם, ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי, שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה, ובאורות נכנסים האחרונים תחילה, כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר, והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר. ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש, למשל בביאת אור הרוח, מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה, כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה.



כה. קיים ערך הפוך בין אורות לכלים, אך בהדרגה יורדים האורות מטה לכלים ומסתדרים בערך ישר ולא הפכי.

[נסין]

"כה) הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם, ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי, שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה" כאמור באות כד' סדר יציאת ד בחינות דאו"י   "ובאורות נכנסים האחרונים תחילה" נפש ואח"כ רוח וכו' "כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר" חייב להתקיים שווי צורה בן האור לכלי "והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו שהוא הכלי דכתר." הזך ושווה בצורתו לאור הנפש הנכנס "ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש, למשל בביאת אור הרוח," השווה יותר בצורתו לכתר, ולכן "מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה, כדי לפנות מקום" חסרון "הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר" המחשיב האור הנכנס הזך יותר, כי רצונו/חסרונו/המקום שבו הוא לאור יחידה "בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה."

מתוך אור הבהיר-עליה וירידה
....וכללא הוא שכל המקבל מחוייב לקבל בדבר היותר זך שבתוכו, וכל המשפיע דרכו להשפיע רק בדבר היותר גס ויותר עב שבאפשרותו, כדהאר"י ז"ל. ולפיכך ענין הקבלה מכונה בשם עליה שפירושו זכות וחשיבות כי המקבל מחוייב אז להזדמן לפני אור העליון בכלים היותר זכים שבאפשרותו, דאם לא כן אינו מוכשר לקבלה ולא כלום כאמור....

[נסין]

1- עלה ברצונו להטיב לנבראיו, נתפשט רצונו בסדר ד בחינות דאו"י עד לבחי"ד/מלכות דא"ס, המקבלת האור בסוד הוא ושמו אחד.
    כאן המקום להזכיר כי מלכות דא"ס היא כלל נשמות העולם באחדות בא"ס, לפני הצמצום. ראה אות י הקדמה לספר הזוהר. והבן
2- הסיבה לצמצום מצד מלכות דא"ס.      תלמוד עשר הספירות חלק א פרק א אור פנימי אות מ.

........ "כשעלה ברצונו הפשוט לברוא וכו'. עלה: פירושו שנתעלה בזיכוך ודביקות ע"י שהקטין וצמצם את שיעור הרצון לקבל הטבוע בו כדי להשוות צורתו לאור העליון, ואע"פ שהרצון לקבל שבא"ס, הנקרא מלכות דא"ס או "שמו" כנ"ל, לא היה לו שום חסרון בדביקות עם אור העליון מחמת שינוי הצורה שבו, כאמור, עכ"ז קישט את עצמו להשוות צורתו אל אור העליון, ולהסתלק עכ"פ מגדלות הרצון לקבל הזה הנקרא בחי"ד שבו, כדי להדבק יותר באור העליון. כי קירוב הצורה עושה דביקות, כנ"ל ד"ה אמנם, וזהו שמתבטא במלת "עלה", כלומר, שעלתה המלכות דא"ס, שה"ס "הרצון הפשוט", ונתדבקה אל האור העליון, דהיינו שמיעטה את הרצון לקבל שלה, כמבואר.
וז"ש הרב, והנה אז צמצם את עצמו וכו': כי כבר נתבאר (לעיל אות ו'), שכל מידת שפעו ואורו ושיעור קומתו של הנאצל נמדדים בשיעור הרצון לקבל שיש בו, עש"ה, ולפיכך, מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל צמצמה את עצמה, ומיעטה את הרצון לקבל שבה, הנה ממילא הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון. וזה הוא ענין הצמצום. אשר התעלות הרצון גרמה להסתלקות האור והשפע משם."


3- עניין המסך . תע"ס הסתכלות פנימית חלק ב אות עט'      "כל המשכה היא ע"י בחי"ד, ולכן צריכה למסך שלא יתפשט האור לבחי"ד."
"עט) וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל, ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה ודבר) ואפילו בחי"א שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה, מהבחינה הג' האמיתית, שהיא למעלה, כלומר, שהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד, מי שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה, צריכה לשמור על עצמה, שלא יתפשט האור לבחינתה, מחמת הצמצום הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה, את המסך השומר על דבר זה: כי בעת, שהאור מתפשט ומגיע לבחינה ד', מתעורר המסך, ומחזיר את חלק האור הזה, לאחוריו לשורשו ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, אלא נעשה לבחינת אור חוזר שפירושו, שממנו, בחינת כלי קבלה על האור העליון."

4 - או"ח הנדחה מקבלה, נעשה לכלי קבלה במקום הבחי"ד

"לענין המשכת האור, הבחי"ד והמסך הם כמו אחד."

"פ) באופן, שהבחי"ד והמסך שעליה, המה דבר אחד, לענין המשכת אור מא"ס ב"ה כי הקשיות של המסך שורה על העביות שבבחי"ד. ולפיכך, אין אנו מזכירים על פי רוב, רק את המסך בלבד, בדבר המשכת האור, אמנם הכונה בהכרח, על שניהם, כמבואר. וגם אנו, כדי לקצר הלשון, נכנה המשכת האור מא"ס, על שם המסך בלבד, וכן דבר יציאת המדרגות זו מזו, נכנה ג"כ, בשם "הזדככות העביות", אע"פ שהכונה היא על הקשיות שבמסך. ותזכור, שהכונה היא על שיעורי העביות שבבחינה ד' העושים ד' בחינות קשיות במסך."

"הכלים, אינם מזדככים לעולם מן עביותם"  הקשיות שבמסך, הכח להתגבר, הוא שמזדכך(אך אין פרושו שהנאצל יקבל בבחי"ד עליה הצמצום. ויתבאר בהמשך)

[נסין]

ה' פרצופי אדם קדמון

כו) אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו, המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, ובהתפשטות הזו נגמרו הכלים, שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה.

[נסין]

"כו) אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו," במסך=כח ההתגברות "המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו," כמבואר, על כל עביות שבמסך יעשה זיוג דהכאה, ויצאו ה פרצופי א"ק "נבאר עתה ה' פרצופי א"ק" אדם קדמון "הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה"מהמסובב המסך, אל הסיבה האור , ונקרא ראש, שמתרחק מקבלה לעצמו/פניו אל האור "ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים" תכנון/מחשבה, כמה יכול לקבל ולא ליפול לקבלה לעצמו "המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש" לקבלה בגוף/בבחינות א, ב, ג "מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה" ממנה ובה " ממעלה למטה" מהמסך הוא עכשיו הסיבה, אל קבלה בגוף/אחוריו אל האור "באותו שיעור קומה, שבעשר ספירות דראש," שחישב בראש, כמה יכול לקבל בכלי/בבחינות השפעה שבו א, ב, ג, "ובהתפשטות הזו" לגוף "נגמרו הכלים," כלים דאו"ח בהם מלובש אור ישר "שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה."