כתב נושא: פתיחה לחכמת הקבלה  (נקרא 32141 פעמים)

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #105 ב- : January 30, 2021, 14:19 »
אכן כדברך, פנימיות הדברים/משמעות המושגים, כפי שבעל הסולם פרט בהרחבה למשל ד' בחינות הנודעות, ויש שמכנה אותם בשם האור העליון, או ד' בחינות דאו"י, או התפשטות א"ס לעשות כלים ויש לזכור הכלל "מה שלא נשיג לא נדעהו בשם"
והינה הרב נותן ב ד' הבחינות, הוראות שמות נוספים, ומהכלל האמור אפשר שנסיק, שבכל שם ישנה השגה/צורה אחרת, והשגנו שאלות, כאמור אם נתגבר שלא לענות מדעתינו נשיג כלי/חסרון/רצון להבנת המושג מדעתו של בעל הסולם, שיוי צורת מחשבותינו למחשבת הבריאה.
כמו תוכנה שתפעל בנו, בנוסף לתכונת הרצל"ק הפועלת בנו.
כך בכל המושגים שלמדנו ונלמד עוד.
לכן ניזהר, לקחת מהשרטוט רק המועיל לנו, כי שכלינו עדיין מוגבל בעיקר לאחיזת הרצל"ק, להלביש צורה מוכרת לנו על כל צורה/תמונה חדשה, כי לא יכול להיות בתכונת הרצל"ק  להסכים ללכת בדרך, אני לא מבין מדעתי שלי, ועל כך נאמר "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּו"ּ (משלי כו).
הרי למדנו ב ד' הבחינות הוראת המילה חכמה, לפי צורת המחשבה הנוספת.


מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #106 ב- : January 30, 2021, 15:43 »
מט) ואלו הרשימות הנשארות למטה בגוף אחר הסתלקות האורות דטעמים, נקראות בשם תגין. ואלו הרשימות הנשארות מקומות הנקודות נקראות בשם אותיות שהם כלים. והתגין שהם הרשימות מהאורות דטעמים הם חופפים על האותיות והכלים, ומקיימים אותם. ונתבאר ד' מיני אורות הנק' טעמים נקודות תגין ואותיות. אשר הקומה הראשונה היוצאת בכל פרצוף, מה"פ הנקראים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, נק' בשם טעמים, וקומות היוצאות בכל פרצוף אחר שכבר התחיל להזדכך, עד שמזדכך כולו, נקראות בשם נקודות, והרשימות הנשארות מהאורות דטעמים שבכל קומה אחר הסתלקותם, נק' בשם תגין, והרשימות, הנשארות מהאורות של קומות הנקודות אחר הסתלקותם נק' בשם אותיות או כלים. ותזכור זה בכל ה"פ הנק', גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, כי בכולם יש הזדככות, ובכולם יש אלו ד' מיני אורות.

למדנו, באות לט' על רשימות הנשארות במסך. וכאן מוסיף שיש גם רשימות הנשארות בגוף.
תגין – רשימות, מהסתלקות האורות דטעמים.
אותיות - רשימות, מהאורות של קומות הנקודות.


טעמים נקודות תגין ואותיות – טנת"א
« עריכה אחרונה: January 30, 2021, 15:46 על ידי נסין »

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #107 ב- : February 01, 2021, 03:26 »
ענין רת"ס שבכל פרצוף וסדר התלבשות הפרצופין זב"ז


נ) הנה כבר ידעת את ההבחן, שיש ב' מיני מלכיות בכל פרצוף, שהם, מלכות המזדווגת ומלכות המסיימת. והנה מהמסך שבמלכות המזדווגת יוצאות ע"ס דאו"ח ממנה ולמעלה, המלבישות לע"ס דאור העליון, שהם נק' ע"ס דראש, כלומר, שרשים לבד. ומשם ולמטה מתפשטות הע"ס דגוף הפרצוף, דהיינו בבחינות התלבשות האורות בכלים גמורים. ואלו הע"ס דגוף מתחלקות לב' בחי' של ע"ס, הנק' ע"ס דתוך וע"ס דסוף. שהע"ס דתוך מקומן מפה עד הטבור, ששם מקום התלבשות של האורות בכלים. והע"ס דסיום וסוף הפרצוף, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, שפירושן, אשר המלכות מסיימת לכל ספירה וספירה עד שמגיעה לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור, וע"כ נפסק שם הפרצוף. ובחינת הפסק זה מכונה סיום אצבעות רגלין של הפרצוף, שמשם ולמטה חלל פנוי וריקן בלי אור.

ותדע, שב' מיני ע"ס הללו נמשכים מהע"ס דשרשים הנק' ראש. כי שניהם נכללים במלכות המזדווגת כי יש שם כח הלבשה, שהוא האו"ח העולה ומלביש לאור העליון. גם יש שם כח העיכוב של המסך על המלכות, שלא תקבל האור, שעי"ז נעשה הזווג דהכאה המעלה אור חוזר. וב' כחות הללו המה בראש רק שרשים בעלמא, אלא כשמתפשטים מלמעלה למטה, הנה כח הא' שהוא כח ההלבשה, יוצא לפועל בע"ס דתוך שמפה ולמטה עד הטבור. וכח הב' שהוא כח העיכוב על המלכות מלקבל אור, יוצא לפועל בע"ס דסוף וסיום שמטבור ולמטה עד סיום אצבעות רגלין. וב' מיני ע"ס הללו נק' תמיד חג"ת נהי"מ. שהע"ס דתוך שמפה עד הטבור נק' כולן בשם חג"ת, והע"ס דסוף שמטבור ולמטה נק' כולן בשם נהי"מ, וזכור זה.

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #108 ב- : February 01, 2023, 14:40 »
נ) הנה כבר ידעת את ההבחן, שיש ב' מיני מלכיות בכל פרצוף, שהם, מלכות המזדווגת" מסך/ פה דראש "ומלכות המסיימת." מסך דגוף/טבור "והנה מהמסך שבמלכות המזדווגת יוצאות ע"ס דאו"ח ממנה ולמעלה," דוחה קבלת האור בכלי קבלה לעצמו, ובכך "המלבישות לע"ס דאור העליון, שהם נק' ע"ס דראש, כלומר, שרשים לבד. ומשם ולמטה מתפשטות הע"ס דגוף הפרצוף, דהיינו בבחינות התלבשות האורות בכלים גמורים." כלים גמורים, ביחס לכלים דראש "ואלו הע"ס דגוף מתחלקות לב' בחי'" כלים שונים העושים ב' הבחנים באור "של ע"ס, הנק' ע"ס דתוך וע"ס דסוף. שהע"ס דתוך מקומן מפה עד הטבור" עד כאן טוב האור(חג"ת, כליי השפעה), "ששם" בתוך, חג"ת "מקום התלבשות של האורות בכלים. והע"ס דסיום וסוף הפרצוף, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, שפירושן, אשר המלכות מסיימת לכל ספירה וספירה עד שמגיעה לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור," כמתוכנן בראש "וע"כ נפסק שם הפרצוף. ובחינת הפסק זה מכונה סיום אצבעות רגלין של הפרצוף, שמשם ולמטה חלל פנוי וריקן בלי אור.
ותדע, שב' מיני ע"ס הללו"
תוך וסוף "נמשכים מהע"ס דשרשים הנק' ראש. כי שניהם נכללים במלכות המזדווגת כי יש שם כח הלבשה, שהוא האו"ח העולה ומלביש לאור העליון. גם יש שם כח העיכוב של המסך על המלכות, שלא תקבל האור, שעי"ז נעשה הזווג דהכאה המעלה אור חוזר. וב' כחות הללו המה בראש רק שרשים בעלמא," תכנון/מחשבה "אלא כשמתפשטים מלמעלה למטה," לגוף/יוצא לפועל על רצונו לקבל בהשפעה  "הנה כח הא' שהוא כח ההלבשה, יוצא לפועל בע"ס דתוך שמפה ולמטה עד הטבור." עד כאן אני יכול לקבל רק להשפיע "וכח הב' שהוא כח העיכוב על המלכות מלקבל אור," אני לא מקבל האור בכלי קבלה לעצמי, אלה רק כדי להשפיע לזולת "יוצא לפועל בע"ס דסוף וסיום שמטבור ולמטה עד סיום אצבעות רגלין. וב' מיני ע"ס הללו נק' תמיד חג"ת נהי"מ. שהע"ס דתוך שמפה עד הטבור נק' כולן בשם חג"ת, והע"ס דסוף שמטבור ולמטה נק' כולן בשם נהי"מ, וזכור זה."


ע"ס דראש, כלומר, שרשים לבד.- (שמחשב איך יכול להיות רק בהשפעה)נראה לענ"ד ולצורך ההבנה שאפשר לפרש שורשים כזרע, למשל כמביט בזרע של עץ ורואה את כל העץ כפי שייצא לפועל אח"כ. ואם זאת בשפת הענפים בחרו המקובלים במילה שורשים לדעתי מצד סיבה/גורם לפרצוף דקדושה.
« עריכה אחרונה: February 01, 2023, 14:53 על ידי נסין »

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #109 ב- : February 02, 2023, 14:40 »
נא) עוד יש לדעת, כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי"ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עביות ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים. ועכ"ז לפי שבע"ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו, לפיכך כשבאים בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ"י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, ואפי' מאור דחסדים.


"נא) עוד יש לדעת, כי ענין הצמצום לא היה אלא" רק "על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי"ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עביות" הגורם לפירוד "ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים ועכ"ז" ועם כל זה "לפי שבע"ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו" להוציא לפועל מחשבת הבריאה, להנות לנבראיו ", לפיכך כשבאים" האורות "בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ"י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, ואפי' מאור דחסדים."

"היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה" מצד מחשבת הבריאה לתיקון הרצל"ק לעצמו, נדרש אדם להיות כלול מרצל"ק, ומחסדים הם רצון להשפעה כדי שיוכל האדם לרצות מעצמו לתקן. כמובא בזוהר הסולם דברים באדרא זוטא אות מג'  אין הקב״ה בא בטרוניא, שפירושו בשליטת זרוע וכח, כך מפרש בעל הסולם. ובמילים פשוטות, אין כפייה ברוחניים.
 

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #110 ב- : February 13, 2023, 21:21 »
נב) ועם זה תבין תוכנם של הע"ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה, כי אי אפשר כלל לומר שהן רק בחי' אור החסדים בלי חכמה כלל, כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה, אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת גם מאור החכמה, ותדע שהארה מועטת הזו אנו מכנים תמיד בשם ו"ק בלי ראש. והנה נתבארו ג' בחי' הע"ס שבפרצוף, הנק' ראש תוך סוף.

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #111 ב- : February 15, 2023, 16:55 »
"נב) ועם זה" שאי אפשר שיהיה פרוד בן חסדים וחכמה "תבין תוכנם של הע"ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה, כי אי אפשר כלל לומר שהן רק בחי' אור החסדים בלי חכמה כלל, כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה, אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת" ראו הגדרת בחי"ג בד' בחינות דאו"י "גם מאור החכמה, ותדע שהארה מועטת הזו אנו מכנים תמיד בשם ו"ק" ו קצוות חג"ת נה"י הם ז"א" בלי ראש." בלי ג"ר-ג' ראשונות כתר חכמה בינה "והנה נתבארו ג' בחי' הע"ס שבפרצוף, הנק' ראש תוך סוף."


נרחיב ההבנה מפתיחה לפרוש הסולם אות
"ג) ואע"פ שאנו מונים עשר ספירות, אין בהן יותר מה' בחינות, שהן נקראות כתר חכמה בינה ת"ת מלכות, שתכנן מבואר היטב בפתיחה לחכמת הקבלה מתחילתה עד אות ז', עש"ה כי אין להכפיל כאן האריכות ההיא, אבל הן יסודות החכמה. ומה שאנו מונים עשר ספירות, הוא מפני שספירת התפארת כוללת שש ספירות הנקראות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. וע"כ הן עשר. וטעם הדברים עיין בהקדמת ספר הזהר במראות הסולם (בדף ה'). ואלו חמש בחינות כח"ב תו"מ נבחנות בכל נאצל ובכל נברא, הן בכלל העולמות כולם, שהם ה' עולמות הנקראים, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. שהם כנגד ה' הבחינות כח"ב תו"מ. והן בפרט היותר קטן שבמציאות, אנו מבחינים בו, שהראש הוא כתר, ומראשו עד החזה הוא חכמה, ומחזה עד הטבור הוא בינה, ומטבור ולמטה הוא תפארת ומלכות. וענינם של ה' עולמות מבואר בפלחה"ק (מאות ו' עד אות יוד, ע"ש).

למה תפארת כולל חג"ת נה"י
ד) כשיצאו ה' הבחינות, כח"ב תו"מ, נכללו זה מזה, שכל אחת מהן היתה כלולה מכח"ב תו"מ. אמנם בספירת התפארת, ירדו קומות הספירות מבחינת ג"ר, לפיכך נשתנו שמותיהן דכח"ב תו"מ הכלולים בה, לחג"ת נ"ה, והיסוד הכוללם. לפיכך מה שאנו אומרים שתפארת כוללת שש ספירות, אין זה מחמת מעלתה על ג' הספירות הראשונות, אלא להיפך, שמחמת הגרעון שבה מאור הג"ר, קבלו ה' בחינות כח"ב תו"מ שבה, שמות אחרים, שהם חג"ת נ"ה. באפן, שחסד הוא כתר, וגבורה היא חכמה, ותפארת היא בינה, ונצח הוא תפארת, והוד הוא מלכות. ונוספה עליהן ספירת היסוד, שאינו בחינה נוספת על ה' בחינות, אלא הוא בחינת כולל בלבד, שכולל בתוכו כל ה"ס חג"ת נ"ה. והן נקראות תמיד ו"ק, שהוא ראשי תיבות ו' קצוות, שהן שש הספירות חג"ת נה"י אלו. וכיון שירידה זו דה' בחינות לחג"ת נה"י, לא נעשית אלא בז"א, ע"כ אנו מיחסים רק לז"א את ה' הבחינות שנשתנו."

נמצא שחסד בחינת כתר בגוף. גבורה בחינת חכמה בגוף. תפארת בחינת בינה בגוף. נצח בחינת ז"א בגוף. הוד בחינת מלכות בגוף. ויסוד הוא בחינה כוללת כל הו"ק.

רצוי לקרוא שוב אות נ' "והע"ס דסיום וסוף הפרצוף, מקומן מטבורו ולמטה עד סיום רגליו, שפירושן, אשר המלכות מסיימת לכל ספירה וספירה עד שמגיעה לבחינתה עצמה שאינה ראויה לקבל שום אור"

כדאי גם להבחין שב ד' בחינות דאו"י יוצאת בחי"ג(היא תפארת/ז"א)מבחי"ב היא בינה, ואף כאן יוצא פרצוף מ"ה מפרצוף ס"ג הוא בינה דא"ק.
גם בחי"ג באו"י מוגדרת כרובו חסדים ומיעוטו חכמה, וכאן חסדים בהארת חכמה ו"ק דחכמה הם מיעוט החכמה.



מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #112 ב- : February 16, 2023, 02:17 »
נג) ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף, הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו.

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #113 ב- : February 17, 2023, 13:07 »
אנו לפני לימוד צ"ב-צמצום ב' המאפשר יציאת אדם בו רצונות קבלה והשפעה, לכן חוזר וממעמיק בסדרי תהליך ירידת העולמות ההכרחים כבסיס להמשך.
בשלב זה נדרש רק לחזור להתיגע בהכרת המושגים, כלומד אותיות, ולחכות שיתחברו למילים ומשפטים, ולא לנסות לתת מובנים מרצונו שלו.
כלומר הקושי אינו שכלי, נדרשת רק סב סבל סבלנות - היכולת לסבול.


נד) ולפיכך נמצא, שהמסך דפרצוף החדש יורד למקום החזה דפרצוף הא', ומוציא שם, ע"י זווג דהכאה עם אור העליון, ע"ס דראש ממנו ולמעלה, עד הפה דעליון, שהוא המלכות דראש דפרצוף הא'. אבל את הע"ס דראש של פרצוף העליון אין התחתון יכול להלביש אף משהו, להיותו רק מבחינת מסך דגוף של העליון כנ"ל. ואח"כ מוציא ע"ס ממעלה למטה הנק' ע"ס דגוף בתוך וסוף של התחתון, ומקומן מחזה דפרצוף העליון ולמטה עד הטבור שלו בלבד, כי מטבור ולמטה הוא מקום הע"ס דסיום של העליון, שהיא בחי"ד, ואין להתחתון אחיזה בבחינה אחרונה של העליון, כי נאבדה ממנו בעת הזדככותו (כנ"ל באות מ'). וע"כ פרצוף התחתון ההוא הנק' פרצוף החכמה דא"ק או פרצוף ע"ב דא"ק, מוכרח להסתיים למעלה מטבור של פרצוף הא' דא"ק. ונתבאר היטב, שכל רת"ס דפרצוף ע"ב דא"ק, שהוא התחתון דפרצוף הא' דא"ק, המה עומדים ממקום שמתחת הפה דפרצוף הא' עד מקום הטבור שלו, באופן, שהחזה דפרצוף הא' הוא מקום פה דראש של פרצוף ע"ב, דהיינו מלכות המזדווגת, והטבור דפרצוף הא' הוא מקום סיום רגלין דפרצוף ע"ב, דהיינו מלכות המסיימת.

נה) וכמו שנתבאר בסדר יציאת פרצוף ע"ב מפרצוף הא' דא"ק, כן הוא בכל הפרצופין עד סוף עולם העשיה, שכל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון שלו, אחר שנזדכך ונכלל במסך דמלכות דראש דעליון בזווג דהכאה אשר שם, ואח"ז יורד משם למקום אחיזתו בגוף דעליון, ומוציא גם במקומו ע"י זווג דהכאה עם אור העליון את הע"ס דראש ממטה למעלה, וגם מתפשט ממעלה למטה לע"ס דגוף בתוך וסוף ע"ד שנתבאר בפרצוף ע"ב דא"ק, בטעמו ונימוקו. אלא בענין סיום הפרצוף יש חילוקים כמ"ש במקומו.
« עריכה אחרונה: February 17, 2023, 13:13 על ידי נסין »

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #114 ב- : February 17, 2023, 13:11 »
"חזה" עדיף לפרש במילות בעל הסולם, באות ט' בפתיחה לפירוש הסולם, ונזכה גם בהצצה להמשך הלימוד, ובחזרה נוספת. על ראש תוך סוף. החל מאות ו' בפתיחה לפירוש הסולם.

ראש תוך סוף. פה טבור סיום רגלין
ו) ומפאת הכלים החדשים דאור חוזר, נבחן בכל פרצוף ג' חלקים, המכונים, ראש, תוך, סוף. כי נתבאר, שמכח המסך המעכב את ביאת האור אל המלכות נעשה זווג דהכאה עם האור, ויצאו ע"ס דאו"ח והלבישו את ע"ס דאור ישר שבאור העליון. ואלו ע"ס דאו"י ואו"ח, נקראות עשר ספירות דראש. אמנם ע"ס דאו"ח אלה היוצאות מן המסך ולמעלה ומלבישות לע"ס דאור ישר, אינן עוד כלים אמיתיים, כי השם כלי מורה על בחינת עובי שבו, דהיינו כח הדין שיש במסך, המעכב על התלבשות האור במלכות. ויש כלל, שאין כח הדין פועל, אלא ממקום מציאות הדין ולמטה, ולא ממקום מציאות הדין ולמעלה. ומתוך שע"ס דאו"ח יצאו ממסך ולמעלה, כנ"ל, ע"כ אין כח הדין ניכר באו"ח, ואינו ראוי להיות כלי. ולפיכך מכונות ע"ס דאו"ח בשם, ראש. שפירושו שורש לכלים, ולא כלים ממש. והמלכות שבה נתתקן המסך לזווג דהכאה, נקראת משום זה פה. ונרמז בזה, כמו שבפה גשמי, יוצאות האותיות בדרך זווג דהכאה של ה' מוצאות הפה, אף הפה הרוחני, יש בו זווג דהכאה להוציא ע"ס דאור חוזר, שהן ה' בחינות כח"ב תו"מ. כנ"ל. שהם הכלים לע"ס דאור ישר, וכלים נקראים אותיות. והנה נתבארו ע"ס דראש.


ז) ולפיכך, הוצרכו ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח להתפשט ממסך ולמטה, שאז נעשו ע"ס דאו"ח לבחינת כלים המקבלים ומלבישים על ע"ס דאור ישר, כי עתה כבר המסך ממעל ע"ס דאו"ח, וע"כ שולט העובי שבו על ע"ס דאו"ח, שבזה נעשו כלים. וע"ס אלו, שהם כלים ממשיים, מכונים בשם תוך וגוף, כלומר שהם תוך תוכו, וברו, וגופו של הפרצוף. והמלכות של התוך, מכונה טבור. שהוא מלשון, טבור הארץ, שפירושו מרכז ואמצע, שמורה שהמלכות דתוך, היא המלכות המרכזית, שמהאור החוזר שלה נעשו הכלים הממשיים של הגוף. ועוד אפשר לומר, שטבור, הוא מאותיות טוב-אור, להורות שעד שם האור טוב, להיותו מלובש בכלים הראויים לקבלו. והנה נתבארו ע"ס דתוך עד הטבור.

ח) והנה מצאנו במלכות של ראש, ב' בחינות:
א) בחינת מלכות המסיימת, דהיינו מה שהמסך מעכב על האור העליון שלא יתלבש בכלי מלכות.
ב) בחינת מלכות המזדווגת, כי לולא הזדווג האור העליון עם המסך בסוד הזווג דהכאה, המעלה או"ח להלביש האור העליון, לא היו כלי קבלה לאור העליון, ולא היה שום אור במציאות, כי אין אור בלי כלי כנ"ל. ובמלכות של ראש נמצאות אלו ב' בחינות רק בבחינת ב' שורשים, שמלכות המסיימת, היא שורש למלכות המסיימת את המדרגה. ומלכות המזדווגת, היא שורש להתלבשות אור בכלים. ושתי פעולות אלה, נתגלו ונעשו בגוף הפרצוף, שמפה עד הטבור, שהמלכות המזדווגת, מראה שם כחה, שהאור העליון בא לידי התלבשות בכלים. ומטבור ולמטה, המלכות המסיימת מראה כחה, ומוציאה עשר ספירות דסיום, שכל ספירה יוצאת רק בהארת או"ח בלי האור העליון, וכשמגיעה אל המלכות דע"ס דסיום האלו, מסתיים כל הפרצוף, מפני שהמלכות הזו, היא המלכות המסיימת שאינה מקבלת כלום, וע"כ מסתיימת בה התפשטות הפרצוף, ומלכות זו, אנו מכנים מלכות דסיום רגלין החותכת האור ומסיימת הפרצוף. וע"ס אלו דסיום, המתפשטות מטבור ולמטה עד סיום רגלין, נקראות ע"ס דסוף, שהם כולם חלקי המלכות דסוף ודסיום. ומה שאנו אומרים שאין בהם אלא או"ח בלבד, אין הפירוש שאין בהם מאור ישר כלום, אלא הפירוש הוא, שיש להם גם הארה מועטת מאור ישר, אלא שנבחנת לו"ק בלי ראש, ועי' בפלה"ק מאות נ' עד אות נ"ג.


חזה
ט) ועד כאן דברנו בפרצופי אדם קדמון. אמנם בפרצופי עולם האצילות, נתוסף סיום חדש בע"ס דתוך, שהמלכות דתוך הנקראת טבור, עלתה לבינה דע"ס דתוך וסיימה שם ע"ס דמדרגת התוך, שהסיום הזה נקרא חזה. והופרס שם פרסא, כלומר שסיום החדש שנעשה מחמת עלית המלכות לבינה, במקום החזה, נקרא פרסא, בסוד הרקיע המבדיל בין מים עליונים, שהם כתר וחכמה שנשארו במדרגת תוך, ובין בינה ותו"מ שיצאו ממדרגת ע"ס דתוך ונעשו למדרגת ע"ס דסוף, שמשום זה נחלקו ע"ס דתוך לב' מדרגות, שמפה עד החזה נחשב לבחינת ע"ס דתוך, ולאצילות ולבחינת ג"ר של הגוף. ומחזה ולמטה עד הטבור, נחשב לבחינת ע"ס דסוף, ולבריאה, ולבחינת ו"ק בלי ראש, כמו ע"ס דסוף. וענין עלית המלכות לבינה וסיום החדש שנעשה באמצע כל מדרגה (עיין לקמן אותיות ט"ו ט"ז).

« עריכה אחרונה: February 17, 2023, 13:16 על ידי נסין »

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #115 ב- : February 18, 2023, 12:28 »
1- התפשטות א"ס לעשות כלים בסדר ד הבחינות
2- מלכות דא"ס מקבלת האור ללא סוף
3- מלכות דא"ס מצמצמת את עצמה בבחי"ד אשר בה, האור מסתלק מצב זה נקרא עולם הצמצום.
4- האור העליון(המתפשט ב ד הבחינות כדרכו)מכה במסך דמלכות דראש גולגלתא, עולה ממטה למעלה באו"ח ומלביש האור העליון(ראש)לפי
    יכולת הפרצוף לקבל בהשפעה(בכלי השפעה שבמלכות).
    בזיוג דהכאה זה מחשבת המלכות כמה יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, האו"ח שהלביש האו"י נחשב לכלי קבלה חדשים, מתפשט ממעלה
    למטה  לגוף לתוך המלכות מינה ובה ונקרא או"פ.
5- האו"פ מתפשט מפה דראש(מלכות המזדוגת) עד הטבור (מלכות המסימת)
6- האור שהיה צריך להתקבל בכלי הקבלה שמטבור ולמטה נדחה מקבלה ונקרא או"מ
7- ביטוש פנימי ומקיף, מאביד במסך עביות ד, נבחן ש המסך שבטבור עולה(מזדכך)לראש.
8- בראש נעשה זיווג דהכאה על בחי"ג. וחוזר כל התהליך ראש התפשטות לגוף טבור וכו'  הפרצוף שיוצא נקרא ע"ב דא"ק מלביש בחיצוניות פרצוף גולגלתא, פה דראש ע"ב בחזה, מחזה עד פה דגולגלתא ראש דע"ב. מחזה עד טבור דגולגתא גוף/תוך וסוף דע"ב.
ע"ב אינו יורד מתחת לטבור גל' ששם רצונות לקבל של בחי"ד, ולע"ב אין כח התגברות על בחי"ד.
בדרך זו ממשכים ויצאים פרצוף ס"ג על בחי"ב שבמסך. פרצוף מ"ה על בחי"א. ופרצוף ב"ן על עביות שורש שבמסך. מ"ה וב"ן מלבישים מתחת לטבור גל'. ויתבאר.

התיאור שבכאן הוא טכני, מטרתו לעזור לזכור את שלבי ההשתלשלות בלבד.
אך חשוב לזכור שמדובר במצבים משתנים כל שינוי צורה הוא מצב חדש בשם חדש, ואינו טכני כלל, אלה מבטא את רצון הנברא לדבקות בשיווי צורה.

יותר חשוב לחזור וללמוד לראות את כל פרטי השלבים, המצבים, בלשונו של בעל הסולם.

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #116 ב- : February 18, 2023, 22:01 »
צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק

נו) והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות שהיא הבחי"ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או"ח, שהאו"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד. וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו"מ באו"פ, המוציאה ד' הבחינות טנת"א דגוף דכל פרצוף, והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, ומכשרתו לזווג דהכאה עם אור העליון, שעליו נולד פרצוף שני הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם. וכן יציאת ג' פרצופין הראשונים דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, וסדר הלבשתם זה את זה.

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #117 ב- : February 21, 2023, 00:11 »
נז) ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי"ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין, שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים.

נז) ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק," שקיבלו אור רק בכלי השפעה "אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום" חסרון/רצל"ק "לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק" גלגלתא "היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה," לקבל בהשפעה "שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה" ריחוק/פרוד "עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם" רצל"ק "מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר" נחת רוח "ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות" השפעה "העליונות שלמעלה מבחי"ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא" מנקודה דעוה"ז שלמטה מרגלי א"ק "מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד" הרצל"ק לעצמו "הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור," כי "להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין," החסד שעושים לעצמם עושים "שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים." שמי שהרצל"ק מולך עליו נחשב למת.

"אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן."  מקום, נפרש מחלק א' פרק א' בכתבי האר"י
  *א) דע כי  טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור  עליון פשוט  ממלא כל המציאות. ולא היה שום  מקום פנוי בבחינת  אויר ריקני  וחלל, אלא היה הכל  ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה  לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף

ומפרש בעל הסולם באות ד' "מקום פנוי" דהיינו מקום חסרון, שיהיה ראוי לקבל בו בחינת תיקונים.
גם מפרש בעל הסולם באות ה אויר ריקני - אור דחסדים
« עריכה אחרונה: February 21, 2023, 00:26 על ידי נסין »

מנותק איל

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 216
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #118 ב- : February 22, 2023, 03:39 »
נח) וז"ס מ"ש חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א"ק. שה"ס הנקודה דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל.

מנותק נסין

  • Full Member
  • ***
  • הודעות: 143
    • ראה פרופיל
בעניין: פתיחה לחכמת הקבלה
« Reply #119 ב- : February 24, 2023, 16:44 »
נח) וז"ס" וזה סוד "מ"ש" מה שאמרו "חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין" צ"א. שלא לקבל ברצל"ק לעצמו "וראה שאין" תיקון הרצל"ק "העולם מתקיים," לכן "הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב," סיבה ותוצאה "וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו" יצאו בהתגברות שלא לקבל בכלי קבלה "במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה" מהמדרגה כי לא קיבלה אור "בבחינת חלל פנוי" לתיקונים "וסיום לרגלי א"ק. שה"ס" הוא סוד "הנקודה" מלכות דעליון/סיבה, היא כתר לתחתון "דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי'," פירוש "ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום" הצמצום "הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם" ברצל"ק לעצמו "היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט" מעשים טובים "ע"מ" על מנת "להשפיע נ"ר" נחת רוח "ליוצרו," לא לעצמו "עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז" על ידי זה "יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל." על ידי זה מלכות דא"ס תוכל לקבל בעל מנת להשפיע/ללא שינוי ולא ברצל"ק לעצמו המפריד את מלכות דאין סוף, ממחשבת הבריאה להנות לנבראיו