בעלי הזהר השתמשו בעיקר בלבוש המוסר למרות שיכלו להשתמש בלבושים אחרים
וזאת כדי ללמד שהעיקר הוא לא החכמה אלא נותן החכמה הבורא.
אך הם דיברו גם על לבוש החכמה כדי שלא יובן שחכמה לא קיימת
חכמה קיימת אבל יותר חשוב בעל החכמה, הבורא וטוב ליבו, שלבוש המוסר מכוון לכך, לטוב ליבו, למה שהוא, ולא למה שהוא נותן.
לא החכמה שבתורה חשובה אלה נותן התורה ומי שהוא זה מה שחשוב