מבוא לספר הזוהר - בעל הסולם

[תלמיד455]

תודה רבה אחי!

כא) וכמוהו תשכיל בערכים של העולמות העליונים הרוחניים. כי העולמות נחתמים זו מזו ממעלה למטה, וכל בחינות דצח"מ שבעולם הבריאה מניחים חותמם בעולם היצירה ומדצח"מ היצירה נחתמים דצח"מ דעשיה. ומדצח"מ דעשיה נחתמים דצח"מ שבעוה"ז. ונתבאר לעיל בהקדמה אות מ"ב, שהדוממים שבעולמות הרוחניים מכונים בשם היכלות, והצומח מכונה שם בשם לבושים, והחי בשם מלאכים, והמדבר הוא בחינת נשמות של האדם שבאותו עולם, והע"ס שבכל עולם הם האלקיות, עש"ה. ונשמות האדם הן המרכז שבכל עולם, והוא ניזון מכל המציאות הרוחני שבאותו עולם כדרך המדבר הגשמי הניזון מכל המציאות הגשמי שבעוה"ז באופן, שבחי"א שהוא הרצון לקבל את קיומו ההכרחי הוא מקבל מהארת היכלות והלבושים אשר שם, ובחי"ב שהוא מותרות בהמיות המגדילים את גופו, הוא מקבל מבחי' המלאכים אשר שם (ועי' תק"ז תקון ס"ט דף ק"ה שורה ל"ב) שהן הארות רוחניות מיותרות על מדת קיומו, כדי להגדיל את הכלים הרוחנים שנשמתו מתלבשת בהם, הרי שבחי"א ובחי"ב מקבל הוא מבחינות נמוכות הימנו שהם ההיכלות הלבושים והמלאכים אשר שם, שהם נמוכים מנשמות בני אדם. ובחי"ג שהיא תאוות אנושיות, שהן מגדילות את רוחו של האדם, המקבל בעוה"ז מבני מינו. נמצא מקבל שם ג"כ מבני מינו דהיינו מכל הנשמות הנמצאות באותו העולם, שעל ידיהן מגדיל הארת הרוח של נשמתו. ובחי"ד של הרצון, דהיינו למושכלות, הוא מקבל שם מהספירות שבאותו עולם, שמהן מקבל בחינת חב"ד לנשמתו. הרי שנשמת האדם שנמצאת בכל עולם ועולם, צריכה להתגדל ולהשתלם מכל הבחינות הנמצאות בעולם ההוא. והוא הגדר הג' שאמרנו, שצריכים לידע שכל דברי הזהר בכל פרט ופרט מהעולמות העליונים שעוסקים בהם, הן מספירות הן מנשמות הן ממלאכים הן מלבושים הן מהיכלות, אע"פ שעוסקים בהם כשהם לעצמם, מכל מקום, מחוייב המעיין להשכיל, שהם נאמרים בעיקר כלפי השיעור, שבחינת נשמת האדם אשר שם מקבלת מהם וניזונה מהם. באופן שכל דבריהם מרוכזים בצרכיה של הנשמה. ואם תשכיל הכל על פי קו הזה אז תבין ותצליח את דרכיך.

מסכם לעצמי לפי מה שהבנתי: בעולמות הרוחניים לכל בחינה מהדצח"מ יש שם: דומם = היכלות, צומח = לבושים, חי = מלאכים, מדבר = נשמות. אלוקיות = העשר ספירות.
את ההכרחיות לקיום הנשמה מקבלת מדומם וצומח (היכלות ולבושים), את המותרות להגדלת הכלים היא מקבלת מבחינת החי (מלאכים),
את הארת הרוח לנשמתו מקבלת מנשמות בני האדם, ואת המושכלים הרוחניים מקבלת הנשמה ממדרגה עליונה מה"מדבר", עשר הספירות, שהן אלוקיות שבכל עולם.

[איל]

מוסיף שהזהר מדבר על הנשמות וכל השאר הדרגות בזהר מוזכרות בהקשר של מה שהם מזינות את דרגת הנשמות.

כב) ואחר כל אלה נשאר לנו לבאר, את כל אלו תוארים הגשמיים המתבארים בספר הזהר בעשר הספירות כמו, מעלה ומטה, עליה וירידה, התמעטות והתפשטות, קטנות וגדלות, פירוד וזווג, ומספרים, וכדומה, אשר התחתונים על ידי מעשיהם הטובים או מעשיהם הרעים גורמים בעשר ספירות. שלכאורה הדברים מתמיהים היתכן שהאלקיות תתפעל בעצמה ותקבל שינוים כגון אלו בסבת התחתונים. ואפילו אם תמצא לומר שאין הדברים אמורים ח"ו באלקיות עצמה המתלבשת ומאירה בהספי' אלא רק בכלים של הספירות, שהם אינם אלקיות אלא שנתחדשו עם בריאת הנשמות, בכדי להעלים או לגלות שיעורי השגה במדה וקצבה כראוי לנשמות, להביאם לגמר התיקון הנרצה. (כנ"ל אות ז') במשל האספקלריא שיש לה ד' זכוכיות צבועות בד' גוונים לבן אדום ירוק שחור. וכן בלבן שבספר, וחומר האותיות שבספר. הרי כל זה יתכן בג' העולמות בי"ע, ששם נמצאים הכלים של הספירות מחודשים ואינם אלקיות. מה שלא יוצדק כלל להבין זה בעולם האצילות, ששם גם הכלים של העשר ספירות אלקיות גמורה בבחינה אחת עם האור האלקי שבהם כמ"ש בתקונים, איהו חיוהי וגרמוהי חד בהון. איהו, פירושו, מהות הספירות שה"ס א"ס ב"ה. חיוהי, ה"ס אור המאיר בהספירות, המכונה בשם אור החיה, כי כל עולם האצילות הוא בחינת חכמה, ואור החכמה נקרא אור החיה, וע"כ אומר חיוהי. וגרמוהי, פירושו, הכלים של הספירות. הרי שהכל הוא אלקיות ואחדות גמורה. וא"כ איך יתכן להבין שם אלו השינויים הנ"ל שהתחתונים גורמים שם. ויחד עם זה צריכים להבין, אם הכל הוא אלקיות בעולם ההוא, ולא נמצא שם כלום מבחי' נבראים המחודשים, א"כ מאין יש להבחין ג' בחינות האמורים בת"ז, איהו חיוהי וגרמוהי, הלא האחדות פשוטה היא בהחלט.


מסכם להבנתי: בעולמות בי"ע עשר הספירות מקבלות את צורתם בהתאם לתחתונים לכלים באותם עולמות. מה של כך הוא בעולם אצילות ששם הכלים משתווים למהות האלוקית מעל כל צורה.

[תלמיד455]

כג) ולהבין זה צריך שתזכור המתבאר לעיל באות י"ז שנתבאר שעצם מחויב המציאות ה"ס מהות, שאין לנו תפיסה בו אפילו במהותים הגשמים ואפילו במהותנו עצמנו, ומכ"ש במחויב המציאות. ועולם האצילות ה"ס צורה, וג' עולמות בי"ע ה"ס חומר, והארת אצילות בבי"ע ה"ס צורה המלובשת בחומר. ומכאן תבין שהשם א"ס ב"ה שאנו מזכירים, אינו כינוי כלל למהות מחויב המציאות ית' וית', שהרי כל מה שלא נשיג איך נוכל להגדירו בשם או מלה. וכיון שהדמיון וחמשה חושים לא יציעו לנו משהו מבחינת מהות, ואפילו בגשמיות, איך תתכן מחשבה ומלה בו, ומכ"ש במחויב המציאות עצמו. אלא צריכים להבין את השם א"ס ב"ה כמגודר לנו בגדר הג', שכל המדובר בספר הזהר, הוא מרוכז בדיוק ביחס כלפי הנשמות (כנ"ל באות כא) באופן שהשם א"ס ב"ה אינו כלל לבחינת מחויב המציאות כשהוא לעצמו, אלא מבחינת מה שכל העולמות וכל הנשמות כלולים בו ית' בסוד מחשבת הבריאה, בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה, שהוא הקשר, שכל הבריאה בכללה עד גמר התיקון מקושרת בו ית' בשם א"ס ב"ה. והוא מה שאנו מכנים לעיל בהקדמה (אות י"ג) בשם מצב הא' של הנשמות, להיות שכל הנשמות יש להן מציאות בו ית' כשהן מלאות בכל העונג והרוך בגובה הסופי אשר יקבלו בפועל בגמר התיקון. עש"ה ואין להכפיל דברים.

פירוש לקיצורי המילים שלמעלה:
*ה"ס = הוא סוד
*א"ס ב"ה = אין סוף ברוך הוא
 
שיהיה לנו שבוע טוב ומטיב

[איל]

כד) ואמשול לך משל מהויות עוה"ז למשל אדם הרוצה לבנות בית נאה, הנה במחשבה ראשונה הוא רואה לפניו בית מהודר בכל חדריו ופרטיו וכו' כמו שיהיה בגמר בנינו, ואחר זה הוא מחשב תכנית ההוצאה לפועל לכל פרטיה, שהוא יפרט אותם אל הפועלים כל פרט בעתו וזמנו, מעצים ואבנים וברזל וכדומה. ואחר זה הוא מתחיל בנין הבית בפועל עד הגמרו, כמו שהיה מסודר לפניו במחשבה ראשונה. ותדע שבחינת א"ס ב"ה ה"ס מחשבה ראשונה הנ"ל, שהיתה כבר מצוירת לפניו כל הבריאה בשלמותה הסופית. אלא שאין המשל דומה לגמרי לנמשל כי אצלו ית' העתיד וההוה שוים והמחשבה גומרת בו ית' ואינו צריך לכלי מעשה כמונו, ולפיכך הוא בו ית' מציאות ממשית. ובחינת עולם אצילות, ה"ס כמו התכנית המחשבתית בפרטיה, מה שיוצרך אח"כ לגלות בעת שיתחילו לבנות הבית בפועל, ותשכיל אשר ב' אלה, שהן המחשבה הראשונה שהוא א"ס ב"ה. וכן התכנית המחשבתית של פרטי ההוצאה לפועל בזמנו, אין עוד שם אפילו משהו מן המשהו מבחינת הנבראים, שהרי עדיין הוא בכח ולא בפועל ממשי. כמו אצל האדם, אע"פ שחושב בכל הפרטים מעצים ואבנים וברזל. אשר יוצרך לעשות בזמן ההוצאה לפועל, עוד אין בו אלא חומר מחשבתי עצמותי, ואין בו מעצים ואבנים ממשיים אפילו משהו ממשהו. וכל ההפרש הוא, אשר אצל האדם אין תכנית המחשבתית נחשבת למציאות ממשית, אבל במחשבה האלקיות הוא, מציאות ממשית לאין ערך יותר ויותר ממציאות הנבראים הממשים עצמם. והנה נתבאר סוד א"ס ב"ה וסוד עולם האצילות, שכל המדובר בהם הוא רק בקשר עם בריאת הנבראים, אלא בעוד שהם בכח, ועוד לא נגלו עצמותם אפילו משהו, כעין שהמשלנו באדם החושב תכנית ההוצאה לפועל, שאין בו מעצים ואבנים וברזל אפילו משהו.

[תלמיד455]

כה) וג' העולמות בי"ע ועוה"ז, הם בחינת ההוצאה מכח אל הפועל, כעין האדם הבונה ביתו בפועל ממש, ומביא העצים האבנים והפועלים, עד גמר בנין הבית. ולפיכך האלקיות המאירה בבי"ע, דהיינו בשיעור שהנשמות צריכות לקבל כדי שתבאנה אל הגמרן, היא מתלבשת בעשרה הכלים כח"ב חג"ת נהי"מ שהם כלים ממשים כלפי אלקותו ית', דהיינו, שאינם אלקיות אלא הם מחודשים לצורך הנשמות.

כו) ותשכיל בהמשל הנ"ל ותמצא איך ג' הבחינות של החושב לבנות בית, הן מקושרות זו בזו בדרך סבה ומסובב, ששורש כולן הוא המחשבה הראשונה, כי לא יבוא שום פרט בתכנית המחשבתית שלו, אלא לפי סוף המעשה, שיצא לפניו במחשבה ראשונה. וכן לא יוציא לפועל משהו בזמן הבנין, אלא לפי הפרטים הערוכים לו בתכנית המחשבתית. ומכאן תשכיל בעולמות, שאין שום חידוש קטן בעולמות שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, דהיינו מבחינת מצב הא' של הנשמות, שהן מצויות שם בכל שלמותן שבגמר התיקון, בבחי' סוף מעשה במחשבה תחילה כנ"ל. ונמצא כלול שם כל מה שיתגלה עד גמר התיקון. ומתחילה נמשך מא"ס ב"ה אל עולם האצילות, כבמשל שתכנית המחשב' נמשכת מהמחשבה הראשונה. ומעולם האצילות נמשך כל פרט ופרט אל העולמות בי"ע, בדומה למשל, שמתכנית המחשבתית, נמשכים כל הפרטים בזמן יציאתם לפועל ממש בבנין הבית, באופן שאין לך כל פרט קטן המחודש בעוה"ז. שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה מבחינת מצב הא' של הנשמות, ומא"ס ב"ה נמשך אל עולם האצילות, דהיינו ליחס הפרטי השייך לדבר המחודש בעוה"ז בפועל, ומעולם האצילות נמשך החידוש לג' העולמות בי"ע ששם מתגלה החידוש בפועל ממש, ויוצא שם מבחינת אלקיות לבחינת נברא, וליצירה ולעשיה, עד שנמשך לתחתון הנמצא בעוה"ז. והבן זה היטב, ותמשיל כל דבר לנוהג בבנין הבית אצל אדם גשמי, ואז תבין היטב. ונתבאר שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא"ס ב"ה, ומשרשו הפרטי באצילות, ואח"כ עובר דרך בי"ע ומקבל בחינת נברא, ואח"כ הוא מתהוה בעוה"ז ותשכיל זה היטב.
 

על המשפט האחרון:
"ונתבאר שאין לך שום חידוש שיתהוה בעולם שלא יהיה נמשך משורשו הכללי שבא"ס ב"ה" - (שורשו הכללי, המחשבה הכללית להטיב לנבראיו, "מחשבת הבריאה" ומצב הא' כמו שתיאר בהרחבה בהקדמה),
"ומשרשו הפרטי באצילות" - (שורשו הפרטי, התפרטות לפרטים כמו שתיאר לפני כן, כלומר המחשבה הכללית להטיב לנבראיו מתפרטת לפרטים),
"ואח"כ עובר דרך בי"ע ומקבל בחינת נברא" - (כלים מחודשים וממשים בפועל, לקבלת ההטבה, המאור המחזיר למוטב, "בשיעור שהנשמות צריכות לקבל כדי שתבאנה אל הגמרן"),
"ואח"כ הוא מתהוה בעוה"ז" - (אחרי שהחידוש יצא מן הכוח בעולם אצילות אל הפועל בעולמות בריאה, יצירה ועשיה, אז הוא מתהוה גם בעולם הזה)

[איל]

תודה רבה אחי היקר על הסיכום ועל הלימוד המשותף 


כז) ועם זה תבין שכל השנויים האלו המתוארים בעולם האצילות אינם נאמרים בהאלקיות כשהוא ית' לעצמו, אלא רק כלפי הנשמות בשעור שמקבלות מאצילות דרך ג' העולמות בי"ע. וענין המציאות של העולם ההוא, הוא ביחס התכנית המחשבתית, אל מחשבה הראשונה שהוא א"ס ב"ה, אבל בשניהם הן בא"ס ב"ה והן בעולם אצילות עוד אינו נמצא שם מבחינת נשמות כלום. כמו בתכנית המחשבתית של אדם החושב בו, שאינו נמצא במוחו משהו מעצים ואבנים וברזל הממשים. ומציאות הנשמות מתחילה להתגלות בעולם הבריאה, ומשום זה גם הכלים של ע"ס, שהם המודדים שיעור וקצבה אל הנשמות בפועל ממש, המה בהכרח אינם אלקיות, אלא מחודשים, כי באלקיות לא יתכן כלל שינוים ומספר. ולפיכך אנו מיחסים לכלים של הע"ס שבבי"ע ג' הגוונים: אדום ירוק שחור. שלא יתכן אפילו להרהר, שיהיו בחי' אלקיות, כי אין ח"ו שום חידוש דבר נוהג בו. אבל האור המלובש בעשרה כלים שבבי"ע הוא אלקיות ואחדות פשוטה, בלי שום שינוי משהו. ואפילו האור המלובש בכלי התחתון שבעשיה הוא אלקיות פשוטה בלי שום שנוי ח"ו, כי האור הוא אחד כשהוא לעצמו, וכל השינוים שנעשו בהארתו ית' נעשו על ידי הכלים של הספירות שאינם אלקיות, שיש להם בדרך כלל ג' גוונים האמורים, ובדרך פרט נעשו מג' גוונים ההם רבי רבבות שינוים לאין קץ.


בעולם אין סוף ובעולם אצילות, לא נמצא שם עוד שום דבר מבחינת הנשמות מבחינת הכלים, אלא רק התוכנית המחשבתית של מטרת הבריאה, ואילו בעולמות הבי"ע, מתהווים הנשמות בגוונים אדום, ירוק, שחור, שמהווים את הכלים ובהם זורם אור הבורא אור פשוט.

 

[תלמיד455]

כח) אמנם ודאי הכלים של ע"ס דבי"ע מקבלים מאצילות כל הפרטים ופרטי פרטים של השינוים שהרי שם הוא בחינת התכנית המחשבתית מכל הפרטים שיבואו בסדרים של בנין הבית בפועל בבי"ע. ולפיכך נבחן שהכלים דע"ס חו"ב תו"מ שבבי"ע, מקבלים מהבחינה שכנגדן מחו"ב תו"מ שבאצילות, דהיינו מבחינת תכנית המחשבתית אשר שם, להיות כל פרט מהוצאה לפועל מסובב מכל פרט שבתכנית המחשבתית כנ"ל בארוכה. ולפיכך מבחינה זו אנו מכנים את הכלים דאצילות בשם צבע לבן, שאינו כלל צבע. ומ"מ הוא המקור לכל הצבעים, ובדמיון הלבן שבספר החכמה, שאע"פ שאין שום תפיסא בלבן שבו, והלבן שבספר אינו אומר לנו כלום, מ"מ הוא הנושא של כל ספר החכמה, כי הוא המאיר מסביב כל אות ובתוכיותה של כל אות ונותן לכל אות צורה המיוחדת לה, ולכל צרוף מקום מיוחד, באופן שאפשר לומר להיפך, אשר בחומר האותיות האדומות או ירוקות או שחורות אין לנו שום תפיסא, וכל התפיסא וההשכלה שאנו משכילים בחומר האותיות של הספר הוא רק על ידי הלבן שבו, כי ע"י הארתו מסביב האות ובתוך כל אות הוא עושה צורות בהן, שהצורות הללו מגלות לנו את כל החכמה שבהספר. וזהו נמשל להע"ס דאצילות, אע"פ שלהיותן נמשלות לצבע לבן, לא יתכן בהן להכיר שום דבר, לא מספר ולא שום שינוי וכדומה מהתוארים, מ"מ בהארת הלבן אל העולמות בי"ע שהם ג' הגוונים של חומר האותיות, נמצאים כל השינוים באים בהכרח, מעשרת הכלים של ספירות דאצילות, אע"פ שאין שם כלים כשהוא לעצמו, כי כולו לבן. כהמשל בהלבן שבספר ביחס האותיות וצרופיהן. כי הארתו לבי"ע עושה בהם כלים.
 
הוא כותב פה "וכל התפיסא וההשכלה שאנו משכילים בחומר האותיות של הספר הוא רק על ידי הלבן שבו, כי ע"י הארתו מסביב האות ובתוך כל אות הוא עושה צורות בהן"
זה מזכיר לי את הגדר הראשונה ללימוד, שלמדנו בתחילת המבוא באות ג':
"ג) גדר א', כי יש ד' אופנים בדרכי ההשכלה, המכונים: חומר, צורה שבחומר, צורה מופשטת, מהות. וכן הוא בהע"ס כמו שאבאר להלן. ותדע, שבמהות, וכן בצורה מופשטת שבע"ס, אין לזהר עסק כלל, אלא רק בחומר שבהן, או בצורה שבהן בעודה מלובשת בחומר."
ועכשיו יותר מובן לי שהחומר של האותיות הוא מיוחס לעולמות בריאה, יצירה ועשיה והוא הצבע כביכול, והצורה מתקבלת מהלבן שהוא הספר כביכול, המיוחס לעולם אצילות.
תודה לך אחי! מרגיש שמח שזכינו! להתחבר סביב הלימוד המיוחד שמעורר את האורות המקיפים את הנשמה ומקדם אותנו להשגת מטרת הבריאה!

[איל]

כן אחי היקר!! זכינו אין כמו ללמוד יחד עם חברים, רק כך מגלים את הבורא, וגם זוכים בחברים אמיתים.

רוצה להוסיף שלמד בעל הסולם שבמהות אין לנו השגה כלל, ואילו בצורה מופשטת יש מקום גדול מאד לטעויות וגם אין צורך בה, החומר והצורה שבחומר מספיקים למלות כל החסרונות.

בגלל שאין לנו השגה במהות, אז מהות מייצגת את עולם אין סוף, הלבן שבספר מייצג את הצורה המופשטת, שמייצגת את האור שבעולם אצילות הממלא את הנשמות בבי"ע.

איזה יופי שזכינו ללמוד יחד, כמה אני לומד ומבין רק בזכות הלימוד המשותף שלנו.
 


כט) ומהמבואר תבין מה שהת”ז מחלק את עולם האצילות לג’ בחינות שהן איהו, חיוהי וגרמוהי, אע”פ ששם אחדות פשוטה ואין שם מבחינת נבראים משהו. כי איהו, פירושו האלקיות כמו שהוא לעצמו, שבזה אין לנו תפיסא ולא ניתן לתפיסא כמו שנתבאר בכל המהותים אפילו הגשמיים (כנ”ל באות י”ב) וגרמוהי פירושו עשרה הכלים חו”ב תו”מ אשר שם, שהמשלנו אותם ללבן שבספר החכמה, שאפילו מספר לא יתכן לומר בלבן, כי אין מה שיעשה שם מספר. כי כולו לבן. ומ”מ לא בלבד שאנו נותנים בהם מספר, אלא כל מיני רבבות השינוים שמתגלים בבי”ע שהם בחינת חומר האותיות, אנו מוצאים אותם מקודם בכלים חו”ב תו”מ שבאצילות עצמה. אמנם רק כדרך הלבן, שהוא נותן כל צורות אותיות שבהספר ובו עצמו אין שום צורה, ונמצא הלבן נחלק לרבבות צורות אע”פ שבו עצמו אין שום צורה, כן עשרה הכלים שבאצילות מפורטים ברבבות שינוים על פי הארתם בבי”ע, כדוגמת התכנית המחשבתית, היוצאת לפועל במלאכה הממשית שבבנין הבית. באופן שכל אלו השינוים היוצאים לפועל בבי”ע הם רק מהארת הכלים דע”ס חו”ב תו”מ דאצילות, ומיחס המקבלים בבי”ע אנו מוצאים בהלבן, רבבות שינוים. ומיחס אצילות עצמו הוא כמו לבן כשהוא לעצמו ואינו מלובש בדיו שבאותיות, שאינו נמצא בו שום מספר ושום דבר. ונתבאר היטב סוד גרמוהי שהם הכלים, שכלפי עצמם הם אחדות פשוטה כמו איהו.


איהו זה ההארה מאצילות המשול ללבן שבספר, וגרמיהו זה הכלים בבי"ע

[תלמיד455]

אחי היקר אני קורא ולומד איתך ביחד!
 
פשוט קשה לי כרגע להעלות את האותיות הבאות אז אם תוכל לעשות זאת במקומי אולי רק לכמה אותיות, קצת קשה לי לשבת על המחשב אבל אני קורא
תודה רבה על הערבות ההדדית בלימוד!
ואוו האות האחרונה שפירסמת זה ממש עמוק וקשה להבנה.

[תלמיד455]

ב"ה הצלחתי
ממשיכים ללמוד על ג' הבחינות שתיקוני הזהר מחלק את עולם האצילות "איהו, חיוהי וגרמוהי"

"ל) וחיוהי, פירושו האור, המלובש בתוך הלבן שהוא הכלים הנ"ל. אשר אור זה מובן לנו גם כן רק כלפי הנשמות המקבלות מאצילות, ולא ח"ו באלקיות כלפי עצמה, כי ה"ס איהו כנ"ל, דהיינו בעת שג' עולמות בי"ע עולים לאצילות עם נשמות בני אדם, אז האור שמקבלים שם נבחן לבחינת אור החכמה, הנקראת אור החיה, ומבחינה זו אנו מכנים שם את האור בשם חיוהי, וז"ש הת"ז דאיהו חיוהי וגרמוהי חד בהון, כי כל אלו ג' הבחינות אמורות כלפי המקבלים, שבחינת גרמוהי היא הארת הכלים במקום בי"ע שמתחת הפרסא דאצילות. כי אור אצילות לא יעבור לעולם למטה מפרסא דאצילות, אלא רק הארת הכלים בלבד. ובחינת חיוהי, היא הארת אור עצמו דאצילות דהיינו כשבי"ע עולים לאצילות. ואיהו, ה"ס מהות האלקיות שאינה מושגת כלל, כנ"ל. ואומר הת"ז שאעפ"י שלנו, המקבלים יש להבחין ג' בחינות הללו באצילות, מ"מ הרי זה רק כלפי המקבלים, אמנם מבחינת עולם אצילות כשהוא לעצמו, אפילו גרמוהי היא בחינת איהו דהיינו מהות האלקיות, ואין משום זה תפיסה כלל בעולם אצילות כשהוא לעצמו, שה"ס צבע לבן שאין בו תפיסא כשהוא לעצמו והכל שם אחדות פשוטה לגמרי.

לא) ומה שהזהר מתאר את הכלים חו"ב תו"מ באצילות שהם גדלים או מתמעטים ע"י מעשה בני אדם, וכן מצינו (בזהר בא ד"ג) ישראל וכו' יהבין תוקפא וחילא לקוב"ה שהמשמעות היא, בהאלקיות כשהיא לעצמה. אינו ח"ו כפשוטו, כי אלקיות לא יתכן בה שום שינוי ח"ו. כמ"ש אני הויה לא שניתי וגו', אלא מתוך שמחשבת הבריאה היתה להנות לנבראיו, מכאן אנו למדים, שיש לו רצון להשפיע, ומתוך שאנו מוצאים בעוה"ז שהמשפיע מתגדל בקורת רוחו בעת שמתרבים המקבלים ממנו, והוא מתאוה לריבוי המקבלים, הנה מבחינה זו אנו אומרים שהמוחין מתגדלים באצילות בעת שהתחתונים זוכים לקבל השפעת האצילות, או שמפרנסים אותו. וכן להיפך, בעת שאין התחתונים כדאים לקבל שפעו, נמצאים המוחין בשיעור הזה, כמו שמתמעטים, כלומר, שאין מי שיקבל מהם."


מסכם לעצמי שבעל הסולם שוב מדגיש שכל השינויים הם בערך המקבלים ולא בבורא עצמו שעליו אין דיבור, וכל הדיבור הוא במה שהנשמות מתפעלות מהאור המתפשט ממנו מרצונו להטיב לנבראיו.
אחי היקר שנזכה בע"ה לדבוק במידותיו ונרצה גם להטיב לנבראיו

[איל]

תודה אחי הענק, מצטער שלא הספקתי לפרסם בזמן, בסוף אתה שוב מרים אותי לרוחניות, תודה לך

לב) ותדמה זה אל נר, שבין אם תדליק ממנו אלף אלפי רבי רבבות נרות, או לא תדליק ממנו כלום, לא תמצא מחמת זה שום שינוי באפס מה בנר עצמו. או כמו אדם הראשון, בין אם יצאו ממנו רבי רבבות בנים כמונו היום ובין אם לא היה מוליד כלל, לא היה פועל זה על אדם הראשון עצמו שום שינוי משהו. כן עולם האצילות כשהוא לעצמו, אין בו ח"ו שום שינוי משהו, בין אם התחתונים מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול, ובין שאינם מקבלים כלום הימנו וכל הגדלות האמורה רובצת רק על התחתונים בלבד.

לג) אמנם לפי"ז, לשם מה היה להם, לבעלי הזהר, לתאר את כל השינויים האלה בעולם האצילות עצמו. היה להם לומר במפורש רק כלפי המקבלים שבבי"ע, ולא להרבות דברים כל כך באצילות שנצטרך לתרץ עליהם תירוצים. אכן יש בזה סוד נמרץ מאד ומאד. והוא סוד וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב). כי באמת יש בזה חפץ אלקי שאלו הדימוים המתפעלים רק בנשמות המקבלים, יתראו אל הנשמות, כמו שהוא ית' עצמו משתתף עמהם, כדי להגדיל ביותר את השגת הנשמות. בדומה לאב המצטמצם להראות לבנו יקירו הקטן, בפנים של צער ובפנים של נחת, אע"פ שאין בו לא מן הצער ולא מן הנחת כלום, אלא עושה זאת רק להפעיל את בנו החביב ולהרחיב הבנתו בכדי להשתעשע עמו. ורק אחר שיגדל ישכיל וידע שכל מה שעשה אביו לא היה בו שום ממשיות יותר אלא רק בכדי להשתעשע עמו. כן הוא בענין אשר לפנינו, אע"פ שכל אלו הדימוים והשינוים מתחילים רק בהתפעלות הנשמות ובהם הם מסתיימים, מ"מ בחפץ אלקי מתדמה להם כאלו הם נראים בו ית' עצמו. ועושה ית' וית' זה. בכדי להרחיב ולהגדיל את השגתן של הנשמות במדה הגדושה ביותר, שהוא בכלל מחשבת הבריאה בכדי להנות לנבראיו.

בבורא אין שינוי, וכן בעולם אצילות המייצג את הבורא המשפיע לעולמות בי"ע שהם הכלים של הנשמות המקבלים, אצל הבורא אין שינויי אבל הוא עושה הכל למען הנשמות כדי שיקבלו מנה גדושה של שפע, שימו לב בעל הסולם רושם גדושה, מראה איך הבורא הוא טוב ומטיב, והוא רוצה כל כך להטיב לנו.

אחי תראה איך זכינו, תודה לבורא