סיפור שבתורה

[נסין]

זוהר הסולם בהעלותך. מאמר פסח במועדו ופסח שני   מה הקשר בן פסח ליציאה מאחיזת הרצל"ק?    לא מודגש בעל הסולם המפרש הזוהר

נח)ר"ש אמר ווי וכו' : רש"א, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשו ולבן וכדומה, כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות  תורה  מדברי  הדיוט,  ועוד  יותר  יפים מהם, ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה, הם דברים עליונים, וסודות עליונים.

נט) ת"ח עלמא עלאה וכו': בוא וראה, עולם  העליון  ועולם  התחתון,  במשקל  אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה.  מלאכים  עליונים כתוב  בהם  עושה מלאכיו רוחות.  ובשעה  שיורדים  למטה מתלבשים בלבוש של עולם הזה, ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה לא היו יכלו לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם. ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה, כיון שירדה לעולם הזה, אם לא היתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הספורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.

ס) וע"ד האי ספור וכו':וע"כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורה, מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה, אמר דוד, גל עיני ואביטה  נפלאות  מתורתך,  דהיינו  להביט מה שמתחת לבושה של התורה.

תיפח רוחו - הזוהר אינו מקלל ח"ו אלה מזהיר שהסובר שהלבוש הוא תורה ממש, לא ישיג מדרגת רוח, ולכן גם לא ישיג מדרגת נשמה, היא מדרגת בינה, היא העולם הבא(עולמך תראה בחייך). כל זה ניתן להשגה רק בעולם הזה, או בלימוד פנימיות התורה, המכונה ארץ ישראל(ארץ חדשה)או על ידי יסורים השוברים את הרצון לקבל לעצמו, כמבוא בהקדמה לספר הזוהר אות טז'

סא) ת"ח אית לבושא וכו':בוא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטפשים כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין  מסתכלים  יותר, ודנים אותו ע"פ לבושו ההדור.וחושבים את הלבוש כגוף האדם, וחושבים גוף האדם כמו נשמתו.

סב) כהאי גוונא אורייתא וכו':כעין זה היא התורה, יש לה גוף, והוא מצות התורה הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים שהם ספורים של עולם הזה, הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא,שהוא ספור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון,  אותם  שעמדו  בהר  סיני,  אינם מסתכלים  אלא בנשמה שבתורה,שהוא  עיקר הכל,  תורה  ממש.  ולעתיד  לבא,  עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה. 
נשמה לנשמה, היא חכמה. אור, ידע פנימיות התורה.      כי "אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא"

מצוות התורה מתלבשות בלבושים שהם ספורים של עולם הזה - בפתיחה אות טז' במשל הסעודה למדנו על פרצופי הקדושה המקבלים אור ישר(ידע התורה)בלבוש של אור חוזר, כאן הזוהר מבאר שהמצות הם לבוש לאור(לידע שבתורה)ההולך ומולבש, הולך ונסתר, דרך ירידתו בעולמות מתרחק בשינו צורה עד לגוף במדרגת נפש בהמי, גוף ללא נשמה,  כדאי לזכור מצוות מלשון צוותא. אין צו אלא לשון עבודה זרה(סנהדרין נו'). לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן הבריות(בראשית רבא מד' א')


סג) ת"ח הכי נמי וכו':בוא וראה, אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה לנשמה. השמים וצבאם, אלו הם לבוש. וכנסת ישראל שהיא המלכות, היא גוף,  המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל. דהיינו ז"א, וע"כ המלכות היא גוף לנשמה. כי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה שאמרנו שזו תפארת ישראל, הוא התורה ממש, דהיינו נשמת התורה  הנ"ל  בדבור  הסמוך,  שבה  מסתכלים החכמים. ונשמה  לנשמה, זה  הוא  עתיקא קדישא. שבו יסתכלו לעתיד לבא כנ"ל בסמוך.והכל  אחוז זה  בזה,  שעתיקא  קדישא  מתלבש בז"א, וז"א מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע וכל צבאם.

סד) ווי לאינון חייביא וכו': אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשריהם הצדיקים המסתכלים בתורה כראוי, יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא  במה  שיש  תחת  הלבוש.  וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבושים.
יין-כינו לאור החכמה. נכנס יין יצא סוד(סנהדרין ל"ח). אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו(אבות ד' כ')