מאמר ב"ענין הגבלה" - מתוך "שמעתי", רב"ש כפי ששמע מבעל הסולם

[תלמיד455]

ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו שבו הוא נמצא ולא לרצות גדלות, אלא בהמצב הנוכחי שבו הוא נמצא הוא רוצה להשאר לנצחיות, וזה נקרא דביקות תמידית. ולא חשוב את השיעור של גדלות שיש לו אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות נקרא זה שזכה לדביקות תמידי, מה שאם כן מי שמשתוקק ליותר גדלות נקרא זה מותרות.

וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר", היינו שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות. וזה סוד כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמו שכתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים) שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו. ורק אז, שהסכימו על מצב כזה ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה, שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות לא שייך לומר שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה, כי בזמן הגדלות השמחה בא מאליו, אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה, ואז בזמן הקטנות שיהיה להם שמחה אעפ"י שהם מרגישים קטנות, זהו עבודה גדולה.

וזה נקרא עיקר אצילות של המדרגה, שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות, והגדלות הוא רק תוספת, וצריכים להשתוקק על העיקר ולא על התוספות.

 

[איל]

ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו שבו הוא נמצא ולא לרצות גדלות, אלא בהמצב הנוכחי שבו הוא נמצא הוא רוצה להשאר לנצחיות, וזה נקרא דביקות תמידית. ולא חשוב את השיעור של גדלות שיש לו אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות נקרא זה שזכה לדביקות תמידי, מה שאם כן מי שמשתוקק ליותר גדלות נקרא זה מותרות.


תודה אחי הענק!!!!

אחד המאמרים הכי חשובים בשמעתי לפי דעתי, מי שרוצה להגיע להמטרה כלשהי, שיראה באיזה דרך יש לו ללכת כרגע, וילך בדרך הזו בלי לחפש יותר, אם יעשה זאת, יתגלה לו השלב הבא ללכת בו להתקדם אל המטרה, אבל התנאי הוא לאהוב את העבודה בדרגה הקיימת בהווה, ואז ורק אז יתגלה המדרגה הבאה שיש לאהוב בהווה.

 

[תלמיד455]

ממש ככה אחי, לגמרי!
וזה גם מרגיל אותי לא לכוון את העיניים שלי לעבר השכר עצמו, אלא לעבר העבודה עצמה, שהיא החשובה, וההרגל בעבודה הזו בעזרת ה' יהפוך לטבע שני ממש שאוכל לעבוד בשמחה
כמו שאני מבין מפה שזה לא חכמה לאהוב את הבורא כשהוא מתגלה, כשיש השגה וגדלות כי אז השמחה באה מאליו.
ולהישאר בדבקות במצב הקטנות זה הבסיס להכל, שרק זה יכול להוביל אותי להגיע למדרגה שאפשר לאהוב באמת "אהבה ללא תנאי", שהיא תהיה נצחית, ולא שהיא תהיה תלויה בתענוגים שאני מקבל וכמה שמחה שאני מקבל וכדומה.
בע"ה נגיע לדבקות תמידית ונצחית!

 

[איל]

כן אחי ממש ממש מסכים עם כל מילה שלך!!!

המטרה ללמוד להשתלם בחסדים באהבת הזולת כי זה הדבר הטוב, ואז אם יבוא בונוס חכמה בתוך החסדים אז יופי, אבל אנו רוצים לאהוב את החסדים, בהם למצוא את היופי וההערכה שהם יהיו המילוי, שנלמד לאהוב, בשביל לאהוב בלי שתהיה לנו ציפיה לפרס.

יש לנו כאן בקבוצה את החברותא, זה הפרס שלנו, זה הפרס, כל יום לבוא ולהתחבר בחברותא ולתת את הלב בנתינה לחבר, זה הפרס הכי עצום שיש.

אם הבורא בה ונתן ל הזדמנות להשפיע בדרגה מסויימת, זה צריך להיות שלמות לנצחיות, אם אתה בא ואומר אני רוצה דרגה יותר גבוה, רצון יותר גדול, אז אתה מבקש מותרות, הבורא הוא זה שצריך לקדם אותך, אתה צריך לבקש רק דבקות, אפשר להתפלל ולבקש יותר לעשות, אבל מבחינת העבודה, אתה צריך להיות שמח בחלקך.