פורום הקבוצה המחוברת

ס) וזה מכונה ג"כ צמצום נה"י" דס"ג "דא"ק, כי הס"ג דא"ק" נקודות דס"ג "שהיה מסתיים בשוה עם פרצוף גלגלתא דא"ק ממעל הנקודה דעוה"ז, הנה ע"י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה, נמצא מסתיים ממעל לטבור דא"ק הפנימי," דנקודות דס"ג "דהיינו במקום חצי" בן ג"ר לז"ת "ת"ת, שהוא חצי בינה דגוף דא"ק הפנימי, " דנקודות דס"ג " כי שם עלתה מלכות המסיימת," דסיום רגלין "ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה, וע"כ נעשה שם חלל פנוי וריקן בלי אור, ונמצאו התנה"י דס"ג, שנצטמצמו ונתרוקנו מאור העליון. ולפיכך נקרא הצמצום ב' בשם צמצום נה"י" דס"ג "דא"ק, כי ע"י סיום החדש שנעשה במקום הטבור," דנקודות "נתרוקנו הנה"י דס"ג דא"ק מאורותיהם.



וכן נבחן שאח"פ" אוזן חוטם פה=בינה ז"א מלכות "דראש הס"ג יצאו ממדרגת ראש הס"ג, ונעשו לבחינת גוף שלו, כי המלכות המזדווגת עלתה לנקבי עינים," מקום הזיוג בראש בצ"ב הוא בחכמה היכול להלביש באו"ח רק גולגלתא ועיניים/כתר וחכמה "ויצאו הע"ס דראש מהמסך שבנקבי העינים ולמעלה, ומנקבי העינים" דראש "ולמטה כבר נקרא גוף הפרצוף, כי אינו יכול לקבל רק הארה שמנקבי עינים ולמטה," ממעלה למטה/ממסך ולמטה "שזו היא בחינת גוף. והנה קומת הע"ס הללו שיצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק," ותתפשט כפרצוף מ"ה בן ותולדה מטבור וס"ג ומטה "הן הע"ס הנקראות עולם הנקודים, שירדו מנקבי עינים דס"ג ובאו למקומן, שהוא למטה מטבור דא"ק הפנימי, ונתפשטו שם ראש וגוף." ויתבאר עוד.
ותדע כי הסיום החדש הנ"ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה. ויש כאן פנימיות וחיצוניות, ורק הע"ס החיצוניות נקראים עולם הנקודים, והעשר ספירות הפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק עצמו.

אחר ההסבר הכללי באות זו, מבאר בהרחבה באותיות הבאות.

נט) והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק," בפרצוף נקודות דס"ג דא"ק " וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה," ב אבי"ע-אצילות בריאה יצירה עשיה "כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה." סיום על אפשרות בחירה, בעל מנת להשפיע/בינה "ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף" בתפארת דז"א. בפרצוף נקודות"הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת," ראה אות נב' למה תפארת כולל חג"ת נה"י "ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן" וגם ה "מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה" כפי שקרה בגוף "למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם" בראש הס"ג "הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים." במקום חצי בינה, בן כלי השפעה לכלי קבלה, בן ג"ר לז"ת, מחשיב כחצי.

נזכיר ז"א פרושו, זעיר אנפין, פנים קטנות, פנים כוונתו חכמה(חכמת אדם תאיר פניו)שהגדרנו ו"ק-ו' קצוות, רובו חסדים ומיעוטו חכמה.
כאן נתן מבט כללי, ומתחיל לפרט ולהעמיק.
 
נוסיף שבתחילת יציאת פרצוף דס"ג, בזיוג דהכאה על בחי"ב דעביות וג' דהתלבשות, עלייה נעשה ס"ג בראש, לאחר שהתפשטה קומת טעמים עד הטבור, החל מסך דטבור דס"ג להזדכך תוצאת הביטוש, והחל לצאת פרצוף נקודות, הרי שהחל להזדכך מבחי"ב לבחי"א בכך השווה צורתו לו"ק=בחי"א שמתחת לטבור דא"ק לכן ירד והלביש מתחת לטבור דס"ג.(ראו אות יג' החוק הרוחני, שיוי ושינוי צורה) 

נח) וז"ס" וזה סוד "מ"ש" מה שאמרו "חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין" צ"א. שלא לקבל ברצל"ק לעצמו "וראה שאין" תיקון הרצל"ק "העולם מתקיים," לכן "הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב," סיבה ותוצאה "וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו" יצאו בהתגברות שלא לקבל בכלי קבלה "במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה" מהמדרגה כי לא קיבלה אור "בבחינת חלל פנוי" לתיקונים "וסיום לרגלי א"ק. שה"ס" הוא סוד "הנקודה" מלכות דעליון/סיבה, היא כתר לתחתון "דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי'," פירוש "ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום" הצמצום "הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם" ברצל"ק לעצמו "היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט" מעשים טובים "ע"מ" על מנת "להשפיע נ"ר" נחת רוח "ליוצרו," לא לעצמו "עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז" על ידי זה "יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל." על ידי זה מלכות דא"ס תוכל לקבל בעל מנת להשפיע/ללא שינוי ולא ברצל"ק לעצמו המפריד את מלכות דאין סוף, ממחשבת הבריאה להנות לנבראיו

נז) ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי"ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין, שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים.

נז) ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק," שקיבלו אור רק בכלי השפעה "אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום" חסרון/רצל"ק "לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק" גלגלתא "היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה," לקבל בהשפעה "שבסבתו נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה" ריחוק/פרוד "עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד). והיינו כדי לברוא גוף האדם" רצל"ק "מבחינה ד' ההיא, ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר" נחת רוח "ליוצרו, יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל. אמנם עד עתה לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות" השפעה "העליונות שלמעלה מבחי"ד, כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה, ואם היה האדם יוצא" מנקודה דעוה"ז שלמטה מרגלי א"ק "מהמצב של פרצופי א"ק, היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד" הרצל"ק לעצמו "הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור," כי "להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה. ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם. וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, לגרמייהו עבדין," החסד שעושים לעצמם עושים "שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים." שמי שהרצל"ק מולך עליו נחשב למת.

"אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן."  מקום, נפרש מחלק א' פרק א' בכתבי האר"י
  *א) דע כי  טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור  עליון פשוט  ממלא כל המציאות. ולא היה שום  מקום פנוי בבחינת  אויר ריקני  וחלל, אלא היה הכל  ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה  לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף

ומפרש בעל הסולם באות ד' "מקום פנוי" דהיינו מקום חסרון, שיהיה ראוי לקבל בו בחינת תיקונים.
גם מפרש בעל הסולם באות ה אויר ריקני - אור דחסדים