פורום הקבוצה המחוברת

סא) אמנם יש להבין, כיון שהע"ס דנקודים" מ"ה דס"ג "והמ"ה דא"ק," דגלגתא. שניהם א' דעוביות "נאצלו ויצאו מנקבי עינים דראש הס"ג כנ"ל, הנה היו צריכים להלביש להס"ג מפה דראשו ולמטה, כמ"ש בפרצופין הקודמים, שכל תחתון מלביש לעליונו מפה דראש ולמטה, ולמה לא היה כן," עונה באות סד' "אלא שירדו להלביש במקום שלמטה מטבור דא"ק. ובכדי להבין את זה, צריכים לידע היטב, איך נתהווה השיתוף הנ"ל, שהבינה והמלכות נתחברו לאחת.

ס) וזה מכונה ג"כ צמצום נה"י" דס"ג "דא"ק, כי הס"ג דא"ק" נקודות דס"ג "שהיה מסתיים בשוה עם פרצוף גלגלתא דא"ק ממעל הנקודה דעוה"ז, הנה ע"י השיתוף ועלית המלכות במקום בינה, נמצא מסתיים ממעל לטבור דא"ק הפנימי," דנקודות דס"ג "דהיינו במקום חצי" בן ג"ר לז"ת "ת"ת, שהוא חצי בינה דגוף דא"ק הפנימי, " דנקודות דס"ג " כי שם עלתה מלכות המסיימת," דסיום רגלין "ועכבה אור העליון שלא יתפשט ממנה ולמטה, וע"כ נעשה שם חלל פנוי וריקן בלי אור, ונמצאו התנה"י דס"ג, שנצטמצמו ונתרוקנו מאור העליון. ולפיכך נקרא הצמצום ב' בשם צמצום נה"י" דס"ג "דא"ק, כי ע"י סיום החדש שנעשה במקום הטבור," דנקודות "נתרוקנו הנה"י דס"ג דא"ק מאורותיהם.



וכן נבחן שאח"פ" אוזן חוטם פה=בינה ז"א מלכות "דראש הס"ג יצאו ממדרגת ראש הס"ג, ונעשו לבחינת גוף שלו, כי המלכות המזדווגת עלתה לנקבי עינים," מקום הזיוג בראש בצ"ב הוא בחכמה היכול להלביש באו"ח רק גולגלתא ועיניים/כתר וחכמה "ויצאו הע"ס דראש מהמסך שבנקבי העינים ולמעלה, ומנקבי העינים" דראש "ולמטה כבר נקרא גוף הפרצוף, כי אינו יכול לקבל רק הארה שמנקבי עינים ולמטה," ממעלה למטה/ממסך ולמטה "שזו היא בחינת גוף. והנה קומת הע"ס הללו שיצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק," ותתפשט כפרצוף מ"ה בן ותולדה מטבור וס"ג ומטה "הן הע"ס הנקראות עולם הנקודים, שירדו מנקבי עינים דס"ג ובאו למקומן, שהוא למטה מטבור דא"ק הפנימי, ונתפשטו שם ראש וגוף." ויתבאר עוד.
ותדע כי הסיום החדש הנ"ל, הנעשה במקום הבינה דגוף, מכונה בשם פרסה. ויש כאן פנימיות וחיצוניות, ורק הע"ס החיצוניות נקראים עולם הנקודים, והעשר ספירות הפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק עצמו.

אחר ההסבר הכללי באות זו, מבאר בהרחבה באותיות הבאות.

נט) והנה השיתוף הזה של המלכות בבינה נעשה בפרצוף ס"ג דא"ק," בפרצוף נקודות דס"ג דא"ק " וגרם לצמצום ב' בעולמות שממנו ולמטה," ב אבי"ע-אצילות בריאה יצירה עשיה "כי נעשה בו סיום חדש על אור העליון, דהיינו במקום הבינה." סיום על אפשרות בחירה, בעל מנת להשפיע/בינה "ונמצא שהמלכות המסיימת, שהיתה עומדת בסיום רגלי הס"ג דא"ק, ממעל הנקודה דעוה"ז, עלתה וסיימה את אור העליון במקום חצי בינה דגוף" בתפארת דז"א. בפרצוף נקודות"הס"ג דא"ק, הנק' ת"ת, כי כח"ב דגוף נק' חג"ת," ראה אות נב' למה תפארת כולל חג"ת נה"י "ונמצא הת"ת היא בינה דגוף. וכן" וגם ה "מלכות המזדווגת, שהיתה עומדת במקום הפה דראש הס"ג דא"ק, עלתה" כפי שקרה בגוף "למקום נקבי עינים דא"ק, שהוא חצי בינה של ראש, ונעשה שם" בראש הס"ג "הזווג, לצורך המ"ה דא"ק הנק' עולם הנקודים, במקום נקבי עינים." במקום חצי בינה, בן כלי השפעה לכלי קבלה, בן ג"ר לז"ת, מחשיב כחצי.

נזכיר ז"א פרושו, זעיר אנפין, פנים קטנות, פנים כוונתו חכמה(חכמת אדם תאיר פניו)שהגדרנו ו"ק-ו' קצוות, רובו חסדים ומיעוטו חכמה.
כאן נתן מבט כללי, ומתחיל לפרט ולהעמיק.
 
נוסיף שבתחילת יציאת פרצוף דס"ג, בזיוג דהכאה על בחי"ב דעביות וג' דהתלבשות, עלייה נעשה ס"ג בראש, לאחר שהתפשטה קומת טעמים עד הטבור, החל מסך דטבור דס"ג להזדכך תוצאת הביטוש, והחל לצאת פרצוף נקודות, הרי שהחל להזדכך מבחי"ב לבחי"א בכך השווה צורתו לו"ק=בחי"א שמתחת לטבור דא"ק לכן ירד והלביש מתחת לטבור דס"ג.(ראו אות יג' החוק הרוחני, שיוי ושינוי צורה) 

נח) וז"ס" וזה סוד "מ"ש" מה שאמרו "חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין" צ"א. שלא לקבל ברצל"ק לעצמו "וראה שאין" תיקון הרצל"ק "העולם מתקיים," לכן "הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי כל תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב," סיבה ותוצאה "וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו" יצאו בהתגברות שלא לקבל בכלי קבלה "במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה" מהמדרגה כי לא קיבלה אור "בבחינת חלל פנוי" לתיקונים "וסיום לרגלי א"ק. שה"ס" הוא סוד "הנקודה" מלכות דעליון/סיבה, היא כתר לתחתון "דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי'," פירוש "ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום. והמאציל העלה מדת הדין, שהוא כח הסיום" הצמצום "הנעשה בספירת המלכות, והעלה אותה אל הבינה, שהיא מדת הרחמים, ושיתף אותם יחד זה בזה, שע"י השתתפות הזו נעשת גם הבחי"ד שהיא מדת הדין כלולה מניצוצי השפעה שבכלי דבינה. (כנ"ל באות ה' ע"ש). שבזה נעשה הכשר לגוף האדם" ברצל"ק לעצמו "היוצא מבחי"ד, שיהיה כלול גם ממדת ההשפעה, אשר יוכל לעשות מע"ט" מעשים טובים "ע"מ" על מנת "להשפיע נ"ר" נחת רוח "ליוצרו," לא לעצמו "עד שיהפך מדת הקבלה שבו שתהיה כולה ע"מ להשפיע, שעי"ז" על ידי זה "יתקיים העולם לתיקון הנרצה מבריאת העולם, כנ"ל." על ידי זה מלכות דא"ס תוכל לקבל בעל מנת להשפיע/ללא שינוי ולא ברצל"ק לעצמו המפריד את מלכות דאין סוף, ממחשבת הבריאה להנות לנבראיו