פורום הקבוצה המחוברת

לימוד משותף מכתבי מקור => העולמות העליונים => נושא נשלח על ידי: איל על November 04, 2019, 18:34

כותרת: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 18:34

נלמד יחד את הקדמה לספר הזוהר חברים נוספים מוזמנים להצטרף ללימוד.
כל יום נפרסם את הקטע הבא וברגע שהחברים הגיבו עליו יפורסם הקטע הבא.

הקדמה לספר הזוהר

א) רצוני בהקדמה זו, לברר איזה דברים פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכל ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת. שאלה א) מה מהותנו. שאלה ב) מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה. שאלה ג) הנה כשאנו מסתכלים על עצמנו אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים על הפועל שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להמצא ברום המעלות שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות. ד) לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב שאין למעלה הימנו ית' ואיך ברא מלכתחילה כל כך הרבה בריות שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי היותן, והלא מדרך הטוב להטיב, ועכ"פ לא להרע כל כך. ה) איך אפשר שמהנצחי שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תמשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 18:54

מציג בעל הסולם את המציאות, את הנבראים השפלים, לעומת הבורא השלם והטוב ומטיב, ואיך יכול להיות שמהטוב השלם יצאו נבראים לא שלמים...

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 19:03

א) מה מהותנו
ב) מה תפקידנו בהמציאות
ג)הכרח הוא, שמפועל השלם תצאנה פעולות שלמות, אז איך אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים.
ד) השכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב, ואיך ברא מלכתחילה בריות שתתענינה.
ה) איך אפשר שמהנצחי תמשכנה בריות כלות ונפסדות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 19:11

יופי תמשיך עם הקטע הבא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 19:14

ב) ובכדי לברר כל זה בשלמות. צריכים אנו להקדים איזו חקירות, ולא ח"ו במקום האסור, דהיינו בעצמותו של הבורא ית', אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל, ואין לנו משום זה שום מחשבה והגה בו ית'. אלא במקום שהחקירה היא מצוה, דהיינו החקירה במעשיו ית', כמצוה לנו בתורה, דע את אלקי אביך ועבדהו, וכן אומר בשיר היחוד ממעשיך הכרנוך. והנה חקירה הא' היא, איך יצויר לנו שהבריאה תהיה מחודשת, שפירושו דבר חדש שלא יהיה כלול בו ית' מטרם שבראו, בו בעת שברור לכל בעל עיון, שאין לך דבר שלא יהיה כלול בו ית', וכן השכל הפשוט מחייב. כי כלום יש לך נותן מה שאין בו. חקירה הב', אם תמצא לומר שמבחינת כל יכלתו, ודאי הוא, שיכול לברוא יש מאין, דהיינו דבר חדש שאין לו שום מציאות בו ית'. נשאלת השאלה, מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית', אלא היא מחודשת.

חקירה הג', במה שאמרו המקובלים, שנשמתו של אדם היא חלק אלוה ממעל, באופן שאין הפרש בינו ית' לבין הנשמה, אלא שהוא ית' "כל", והנשמה "חלק". והמשילו זה לאבן הנחצבת מהר, שאין הפרש בין האבן לבין ההר אלא שזה "כל" וזו "חלק". ולפי"ז יש לחקור, הא תינח, אבן הנחלקת מהר שהיא נפרדת מההר על ידי גרזן המוכן לכך, ונפרד על ידו ה"חלק" מה"כל" אבל איך יצוייר זה בו ית' וית', שיפריד חלק מן עצמותו ית', עד שיצא מעצמותו ית' ויהיה "חלק" נבדל הימנו, דהיינו לנשמה, עד שיתכן להבינה רק כחלק מעצמותו ית'.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 19:27

לא ניתן להשיג את הבורא אלא רק ממעשיך הכירנוך, רק דרך מעשיו להכיר אותו, את תכונתו את מיהו.

חלק היוצא מהשלם כמו אבן שנחצבה מהסלע ולמרות שהיא חלק מהסלע היא הוצאה החוצה והיא כבר אבן בפני עצמה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 19:31

כן ממעשיך הכרנוך-מהסתכלות על העולם הזה

חקירות
א- מהו הדבר שברא ואינו נמצא בבורא. ואיך יצא ממנו דבר שאין בו.
ב.מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית.
ג. פשוט לנו להבין שאבן נחלקת מההר על ידי גרזן, אבל מה גרם לפרוד הנשמה מהשלם.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 19:49

ג) חקירה הד', כיון שמרכבת הס"א והקליפות רחוקה מקדושתו ית' מהקצה אל הקצה, עד שלא תצויר הרחקה כזאת, איך אפשר שתתמשך ותתהוה מהקדושה ית'. ולא עוד אלא שקדושתו ית' תקיים אותה.

חקירה הה', ענין תחית המתים. כיון שהגוף הוא דבר בזוי כל כך, עד שתכף מעת לידתו נידון למיתה וקבורה. ולא עוד, אלא שאמרו בזוהר, שמטרם שהגוף נרקב כולו, לא תוכל הנשמה לעלות למקומה לגן עדן, כל עוד שיש איזה שיור הימנו. וא"כ מהו החיוב, שיחזור ויקום לתחית המתים, וכי לא יוכל הקב"ה לענג את הנשמות בלעדו. ויותר תמוה מ"ש חז"ל, שעתידים המתים לקום לתחיה במומם, כדי שלא יאמרו אחר הוא, ואח"ז ירפא את המומים שלהם. ויש להבין, מה איכפת לו להקב"ה שיאמרו אחר הוא. עד שבשביל זה הוא יחזור ויברא את המום שבהם, ויוצרך לרפאותם.

חקירה הו', במה שאמרו ז"ל, אשר האדם הוא מרכז כל המציאות, שכל העולמות העליונים ועוה"ז הגשמי וכל מלואם, לא נבראו אלא בשבילו (זהר תזריע מ') וחייבו את האדם להאמין שבשבילו נברא העולם (סנהדרין לז.), שלכאורה קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה, שאינו תופס ערך של שערה בערך מציאות העוה"ז, ומכ"ש בערך כל העולמות העליונים שאין קץ להם ולרוממותם, טרח הקב"ה לברוא כל אלו בשבילו. וכן, למה לו לאדם כל זה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 20:08

חקירות
א- מהו הדבר שברא ואינו נמצא בבורא. ואיך יצא ממנו דבר שאין בו.
ב.מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית.
ג. פשוט לנו להבין שאבן נחלקת מההר על ידי גרזן, אבל מה גרם לפרוד הנשמה מהשלם.
ד. איך אפשר שמרכבת הס"א והקליפות תתמשך ותתהוה מהקדושה ית',ועוד שקדושתו ית' תקיים את הס"א.
ה.מהו החיוב, שהגוף(הרצון לקבל)יחזור ויקום במומו לתחית המתים
ו. קשה להבין, שבשביל האדם הקטן הזה טרח הקב"ה לברוא העוה"ז העולמות העליונים. וכן, למה לו לאדם כל זה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 20:41

האדם הוא מרכז כל המציאות ואיך זה שהוא נברא בצורה כזו זעירה ואפסית בכמות כלומר בגודל ואיכות חשיבותו העצמית ביחס לכל העולם ולכל העולמות העליונים.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 20:43

ד) ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו. וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית, כי רק מי שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית. ויודע אני שיש מתחכמים פורקי עול תורה ומצוות, שאומרים, שהבורא ית' ברא את כל המציאות ועזב אותה לנפשה, כי מחמת האפסיות שבאלו הבריות, אינו מתאים לבורא ית' לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן הפעוטות והמגונות. אכן לא מדעת דברו זאת, כי לא יתכן להחליט על שפלותנו ואפסותנו, מטרם שנחליט, שאנחנו עשינו את עצמנו ואת כל אלו הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו. אבל בה בעת שאנו מחליטים, אשר הבורא ית' השלם בכל השלמות, הוא בעל המלאכה שברא ותיכן את גופותנו, על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, הרי מתחת יד הפועל השלם לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת, וכל פעולה מעידה על טיב פועלה. ומה אשמתו של בגד מקולקל, אם איזה חייט לא יוצלח תפר אותו? ועי' כגון זה (במס' תענית כ') מעשה שבא ר"א בר"ש וכו' נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו', אמר לו כמה מכוער אותו האיש וכו', אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית וכו' עש"ה. הרי שמתחכמים האלו לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו אין מתאים לו ית' להשגיח עלינו, ועזב אותנו, הם אינם אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד. ודמה לך. אם היית פוגש איזה אדם, שימציא לו לברא בריות מלכתחילה, בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם כמונו, ולא עוד אלא להשליך אותן אחר גיוו מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן, כדי לעזרן מעט, כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת כזה על מחויב המציאות ית' וית'.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 04, 2019, 20:58

האם הבורא ברא את הבריות בעולם הזה ועזבן מפאת קטנותם?

אם האדם מקולקל על זה נאמר: "לך לאמן שעשני"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 21:42

"מעשה שבא ר"א בר"ש וכו' נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו', אמר לו כמה מכוער אותו האיש וכו', אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה"
מסכת חענית
מעשה שבא רבי אלעזר <בן ר'> [ברבי] שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה

דף כ,ב גמרא  נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 04, 2019, 21:53

בעל הסולם הביא כאן את הסיפור ממסכת תענית לומר שכל "כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית"
כלומר כל טענה שאתה מעלה נגד המציאות אדם מכוער וכו' אתה למעשה טוען נגד הבורא שברא כך את העולם, כפי שמסביר בקטע הבא.

ה) ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו, דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל מלאכה שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית', שברא אותנו ואת כל הטבעים שבנו, שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו, גם ידע כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות שנטע בנו. אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם, אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו.

ואחרי שהסביר לנו למה יש להסתכל בסוף המעשה "כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו."
נותר לנו להבין מה "הוא סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם" כפי שמסביר בפרק ו

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 05, 2019, 03:04

הבורא ברא את הטבע שלנו, וכל טענה שלנו על עצמנו או על אחרים היא אליו.

ו) וכבר הורונו חז"ל (עי' ע"ח שער הכללים פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בכדי להנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינו, כי הוא סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם. ויש להתבונן, כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל את אשר חשב ליתן להן, שהרי מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו, עד שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה מדת התענוג גדולה ביותר, וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המדה נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה, מחייבת בהכרח לברוא בנשמות רצון לקבל בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג הגדול, שכל יכלתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד.

אין אור בלי כלי, כגודל הרצון גודל המילוי.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 05, 2019, 17:13

"סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם הוא בכדי להנות לנבראיו."
"כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל את אשר חשב ליתן להן"

(כאן אפשר להבין כוונת ממעשיך הכרנוך-שהסתכלו המקובלים על התוצאה שהיא העולם הזה שכולו רצון לקבל לעצמו
הבינו שהסיבה למציאות היא רצון להשפיע, רצון להנות לנבראיו. כמו מחשבה פיזיקלית סיבה ותוצאה)

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 06, 2019, 04:10

תודה נסין ממתין לקטע הבא שתפרסם  thb-like

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 06, 2019, 12:43

הקדמה לספר הזהר אות ז
ז) ואחר שידענו זה, כבר הגענו להבין חקירה הב' עד סופה בבירור מוחלט. כי חקרנו לדעת מה היא המציאות שאפשר להחליט עליה בבירור, שאינה מצויה ואינה נכללת בעצמותו ית' עד שנאמר שהיא בריאה מחודשת יש מאין. ועתה שידענו בבירור, שמחשבת הבריאה, שהיא בכדי להנות לנבראיו, בראה בהכרח מדת רצון, לקבל ממנו ית' את כל הנועם והטוב הזה שחשב בעדם, הנה הרצון לקבל הזה, ודאי שלא היה כלול בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות, כי ממי יקבל? הרי שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'. ויחד עם זה, מובן על פי מחשבת הבריאה, שלא היה צריך כלל לברוא משהו יותר מהרצון לקבל הזה, שהרי בריאה מחודשת הזו, כבר מספקת לו ית' למלאות כל מחשבת הבריאה שחשב עלינו להנות אותנו. אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית' ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון לקבל הגדול שבנשמות. והנה נתברר לנו בהחלט שכל החומר כולו מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל". עד כאן אות ז

תמצית אות ז
"מחשבת הבריאה, שהיא להנות לנבראיו, בראה בהכרח מדת רצון, לקבל ממנו ית' את כל הנועם והטוב"

"הרצון לקבל הזה, ודאי שלא היה כלול בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות, כי ממי יקבל?"

"הרי שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'" - עונה על חקירה ב. שהיא מה היא מציאות הזו, שיתכן להחליט עליה, שאין לה שום מקום בו ית.
 ומשיב הרצון לקבל ודאי שלא היה כלול בעצמותו כי ממי יקבל?

"הרצון לקבל הגדול שבנשמות מספיק לו יתברך למלאות כל מחשבת הבריאה שהיא להנות לנבראיו"

"כל החומר כולו מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 06, 2019, 21:39

הבורא ברא בריאה חדשה, דבר חדש, שלא היה קיים בו, הרצון לקבל לעצמו, ואילו את הרצון להשפיע שהוא המילוי של הרצון לקבל אין צורך לברוא מכיוון שהוא כבר קיים באופן טבעי בבורא ומשם הוא יימשך אל הרצון לקבל שבנשמות.

המשך אות ח:

ח) ומכאן באנו גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג'. שתמהנו עליהם, איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן אלא שזה "חלק" וזה "כל". ותמהנו, תינח האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו על ידי גרזן מוכן לכך, אבל בעצמותו ית' איך יתכן לומר כזה, ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית' ויצאו מכלל בורא ית' להיות נבראים. ובהמתבאר מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן מחתך ומבדיל בדבר גשמי לחלקהו לשנים. כן שינוי הצורה מבדיל ברוחני לחלקהו לשנים. למשל כשב' אנשים אוהבים זה את זה, תאמר שהם דבקים זה בזה כגוף אחד. ולהיפך כשהם שונאים זה את זה, תאמר שהם רחוקים איש מרעהו כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום או ריחוק מקום, אלא הכונה היא על השתוות הצורה, שבהיותם שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב כל מה שחברו אוהב ושונא כל מה שחברו שונא. וכדומה. נמצאים אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה. ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו שאוהב דבר מה, אע"פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה. ואם למשל הם בהפכיות הצורה, דהיינו כל מה שזה אוהב נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה.


בגשמיות פירוד מבוטא בריחוק פיזי אחד מהשני, וברוחניות פירוד מבוטא בשינוי הצורה של הרצון.
אבן המופרדת מההר, שני אנשים שאוהבים דברים שונים.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 07, 2019, 12:02

ציטוט של: איל ק על November 06, 2019, 21:39

הבורא ברא בריאה חדשה, דבר חדש, שלא היה קיים בו, הרצון לקבל לעצמו, ואילו את הרצון להשפיע שהוא המילוי של הרצון לקבל אין צורך לברוא מכיוון שהוא כבר קיים באופן טבעי בבורא ומשם הוא יימשך אל הרצון לקבל שבנשמות.

ניסוח חזק לא שמתי לב לפשטות ההבנה הזו. תודה איל

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 07, 2019, 13:51

אות ח
חוק שיוי ושינוי צורה - ששיוי הצורה, מדביק הרוחניים לאחד (מכן המושג דבקות בבורא)
                         ושינוי הצורה, מפריד הרוחניים.
 ולעניננו שינוי הצורה שבנברא שהוא רצון לקבל מפריד הנברא מהבורא שהוא השפעה מוחלטת.
וגם בכך עונה על חקירה ג. שהרצון לקבל שבנברא הוא שהפריד אותו מהבורא כמו במשל הגרזן והאבן.

ועוד מדייק שיש שיעור בשיווי הצורה, כלומר יכול שדבוקים רק בחלק מדעותיהם ובשאר חלוקים ונפרדים על פי המדרגה הרוחנית שהשיגו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 07, 2019, 17:36

ציטוט של: נסין על November 07, 2019, 12:02

ציטוט של: איל ק על November 06, 2019, 21:39

הבורא ברא בריאה חדשה, דבר חדש, שלא היה קיים בו, הרצון לקבל לעצמו, ואילו את הרצון להשפיע שהוא המילוי של הרצון לקבל אין צורך לברוא מכיוון שהוא כבר קיים באופן טבעי בבורא ומשם הוא יימשך אל הרצון לקבל שבנשמות.

ניסוח חזק לא שמתי לב לפשטות ההבנה הזו. תודה איל

ציטוט מאות ח:
אבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית' ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון לקבל הגדול שבנשמות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 07, 2019, 22:41

ט) והנך מוצא, שברוחניות פועל שינוי הצורה כמו גרזן מפריד בין הגשמים, וכן שיעור ההרחקה כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו כנ"ל אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר. באופן שע"י שינוי הצורה הזה יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו להיות נבראים. אמנם כל מה שמשיגות הנשמות מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'. א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית' שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן יש מיש ישר מעצמותו ית', וכל ההפרש שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות הן חלק מעצמותו ית', דהיינו ששיעור האור שקבלו תוך הכלי שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא תוך שינוי הצורה של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחי' "כל" ונעשו לבחינת חלק. הרי שאין ביניהם אלא שזה "כל" וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 07, 2019, 22:53

הוא ממשיך לחדד את הפירוד בין הנשמות 'החלק' לבין הבורא 'הכל' שנבדל ומופרד ממנו יתברך בשינוי הצורה שנובע מצורת הרצון לקבל שנברא ע"י הבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 08, 2019, 14:43

אות ט
"שמבחינת אורו ית' שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן יש מיש ישר מעצמותו ית"
מדייק להבחין בן האור שמקבלות הנשמות שאינו גורם לפרוד, 
לבן הרצון לקבל הנקרא כלי קבלה הגורם לפירוד על פי החוק הרוחני שינוי ושיווי צורה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 08, 2019, 15:07

יוד) ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד'. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית' מקצה אל הקצה, ואיך יתכן שיפרנס אותה ויקיימה. אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא. ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינת עצם בריאתן, כי ע"כ הן מוכנות לקבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, הוא לא נשאר בצורתו זו בנשמות, כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית', כי שינוי הצורה שבהן היה מפרידן ממנו ית'. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, שהן ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, (כמ"ש להלן בפתיחה לחכמת הקבלה מאות י"ד עד אות י"ט עש"ה). ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ית' ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים כמ"ש זבחי מתים, וכן הרשעים הנמשכים אחריהם, כמ"ש חז"ל הרשעים בחייהם נקראים מתים, כי הרצון לקבל המוטבע בהם בהפכיות הצורה מקדושתו ית'. מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו ית' מקצה אל הקצה, כי הוא ית' אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה.

הרצון לקבל הגדול, שהוא עצם מהותו של הכלי של הנשמות מעצם בריאתן, לא נשאר בצורתו זו בנשמות
כי כאמור צורה זו של הרצון לקבל גורמת לפירוד על פי חוק שינוי ושיווי צורה,
ולכן ברא ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה דקדושה רצון להשפיע,
ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה רצון לקבל פירוד(המורגש כ מוות לעומת המשיג רצון להשפיע).

"ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד'. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות" ד' עולמות אבי"ע דטומאה המקום המאפשר תיקון הרצון לקבל

ושוב מזכיר שיש שיעורים/מדרגות בשיווי הצורה על פי המדרגה הרוחנית " שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 09, 2019, 04:16

נבראו שני מערכות של עולמות, עולמות דקדושה ועולמות דפרודה.

בתחילת הקטע הוא אומר לנו שלפני שנסביר למה נבראו עולמות הטומאה תחילה נבין מהם.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 09, 2019, 04:34

יא) ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון, כי הגוף שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה, כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמ"ש עייר פרא אדם יולד, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה, והוא זמן הקלקול. ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה והיא מתלבשת בגוף, והוא הזמן של התקון. וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבא"ס ב"ה, עד שהן מסייעות לו להאדם, להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו, שבזה קונה האדם השואת הצורה ליוצרו, כי קבלה ע"מ להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה, (כמ"ש במסכת קדושין דף ז'. שבאדם חשוב, נתנה היא ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא ע"מ להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עש"ה), ואז קונה דבקות גמורה בו ית' כי דבקות הרוחני אינה אלא השואת הצורה, (כמ"ש חז"ל ואיך אפשר להדבק בו אלא הדבק במדותיו ע"ש) שבזה נעשה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה.

מסביר בקטע על העבודה הרוחנית של המשכת הקדושה כדי להפך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ממשיכת דרגות של קדושה שמאפשרות לו להשתנות ולהפך הרצון ואז להגיע לדבקות בבורא שזה להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 10, 2019, 14:55

אות יא
"ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי" נשתלשלו בהדרגה מהרצון להשפיע דרך אצילות  בריאה יצירה עשיה עד לגשמיות הרצון לקבל בעולם הזה.
"הגוף שהוא הרצון לקבל לעצמו" גוף כוונתו הרצון לקבל כמו בגמרא לגופו של עניין, עיקרו של הנברא, מה שנותן לו כח ורצון לחיות.
 
מחויב שהאדם יוולד משעובד לרצון לקבל שמטבעו לגדול ולהתרחב "והוא זמן הקלקול" עד "י"ג שנים" יג זו מדרגה רוחנית ולא גיל כי אפשר שישיג המדרגה בגיל לדוגמה 50 או בכלל לא(בחברה מתוקנת ישיג המדרגה בגיל 13). משהשיג המדרגה שהבין/הבחין שהוא עבד לרצון לקבל ומואס בכך, מתחיל זמן תיקון שמנסה "על ידי עסק המצות" מצוות מלשון צוות/צוותא ולא ציווי  " להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו"  "שבזה קונה האדם השואת הצורה ליוצרו" ומביא הגמרא ממסכת קידושין שהמקבל על מנת להנות לזולתו " נחשבת לצורת השפעה טהורה" וקונה בכך דבקות ברצון להשפיע ומשווה צורתו לבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 11, 2019, 04:28

תודה נסין  thb-tnku

אהבתי את הרעיון שמצוות הם מלשון צוות ולא ציווי.

ממתין לקטע יב.

שיהיה לך שבוע טוב  thb-pray

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 11, 2019, 16:32

יב) והנה נתבאר היטב דבר התיקון של הרצון לקבל המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה, וע"י תורה ומצות, נמצאים בסופם, שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע, ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה, ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו ית', מפאת שזכו ע"י העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם. שזה נבחן לגמר התיקון. ואז, כיון שלא יהיה עוד שום צורך לס"א הטמאה, היא תתבער מן הארץ ויבולע המות לנצח. וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט במשך שבעים שנות חייו, אינה אלא להביאם לגמר התיקון של השואת הצורה האמורה. גם נתבאר היטב, ענין התהוות ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו ע"י תורה ומצות, ואם לא היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו לתקנו לעולם כי אין אדם מתקן מה שאין בו.

"ואז, כיון שלא יהיה עוד שום צורך לס"א הטמאה" הס"א הסטרא אחרא בארמית הצד האחר הוא שיעבוד האדם לרצון לקבל, כדי לאפשר לאדם מקום לתקן מרצונו את הרצון לקבל ולהפכו לקבלה על מנת להשפיע. (ובהמשך מסביר כי בכל מקרה יתקן מרצונו או שלא מרצונו כמו במאמר אחור וקדם צרתני http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=83.0 )

"גם נתבאר היטב"חקירה הד'. "איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות""שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאח"כ יתקנו אותו ע"י תורה ומצות, ואם לא היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל, ע"י מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו לתקנו לעולם כי אין אדם מתקן מה שאין בו."










 

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 12, 2019, 04:26

מערכת הטומאה הכרחית לשם התיקון, ולשם מימוש מטרת הבריאה.

"כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 12, 2019, 04:37

יג) אמנם עדיין נשאר לנו להבין, סוף סוף, כיון שהרצון לקבל לעצמו, הוא כל כך פגום ומקולקל, איך יצא והיה במחשבת הבריאה בא"ס ב"ה, שלאחדותו אין הגה ומלה לפרשה. והענין הוא, כי באמת תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו, ותיכף יצאו ונתהוו, כל הנשמות וכל העולמות העתידים להבראות מלאים בכל הטוב והעונג והרוך שחשב בעדן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון, דהיינו אחר שהרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות. ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשואת הצורה הגמורה, אל המאציל ית'. והוא מטעם כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההוה משמשים כאחד, והעתיד משמש לו כהוה. ואין ענין מחוסר זמן נוהג בו ית'. (זהר משפטים אות נ"א. ז"ח ברא' אות רמג). ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה, אלא להיפך שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'. ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א) קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד כי הצורה דפרודא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשואת הצורה, בסוד הוא ושמו אחד. ועי' בתע"ס ענף א'.



"קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד כי הצורה דפרודא שברצון לקבל לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו בהשואת הצורה, בסוד הוא ושמו אחד."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 12, 2019, 20:44

אות יג.
"תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכל" ו"הרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות. ונתהפך להיות השפעה טהורה" מבחינת מחשבת הבריאה נגמר תיקון הרצון לקבל, כי "אין ענין מחוסר זמן נוהג בו יתברך"
"ומטעם זה לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה" בא"ס ב"ה- באין סוף ברוך הוא, מסביר ב בתע"ס
תלמוד עשר הספירות/ובפתיחה לחכמת הקבלה שמחשבת הבריאה התפשטה ב 4 בחינות/מדרגות מההשפעה הגמורה עד לרצון לקבל את השפע והם חכמה בינה תפארת ומלכות, ומלכות זו נקראת א"ס ב"ה על שמקבלת כל השפע ברצון לקבל אין סופי בסוד הוא ושמו אחד.
ו"לא היה כלל ענין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא, בא"ס ב"ה, אלא להיפך שאותה השואת הצורה, העתידה להגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'" ובאות יד קורא למצב זה מצב ה א.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 13, 2019, 14:22

יד) והנך מוצא בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות בדרך כלל. מצב הא' הוא מציאותן בא"ס ב"ה במחשבת הבריאה, שכבר יש להן שם צורה העתידה של גמר התיקון. מצב ב', הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני, שנתחלקו ע"י ב' המערכות הנ"ל לגוף ונפש, וניתנה להן העבודה בתורה ומצוות, כדי להפך את הרצון לקבל שבהן ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם, ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא יגיע שום תיקון לגופים רק לנפשות בלבד, כלומר שצריכים לבער מקרבם כל בחינת הקבלה לעצמם שהיא בחינת הגוף, ולהשאר בבחינת רצון אך להשפיע בלבד. שזהו צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים לא תוכלנה להתענג בגן עדן אחר פטירתן, אלא אחר ככלות כל גופן להרקב בעפר. מצב הג' הוא גמר התיקון של הנשמות אחר תחית המתים שאז יגיע התיקון השלם גם אל הגופין, כי אז יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה, ונעשים ראויים לקבל לעצמם כל הטוב והעונג והנועם שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת צורתם ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו. ולשם הקיצור אשתמש מכאן ואילך בשמות ג' המצבים הללו דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג', ואתה תזכור כל המתבאר כאן בכל מצב ומצב.

מצב ה א הסביר באות יג.  "מצב ב', הוא מציאותן בבחינת שתא אלפי שני"זו המציאות אותה אנו חווים עתה. בבחינת ששת אלפים שנה("זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ, פירושם, סבה ומסובב."זו הגדרת הזמן הרוחני בתע"ס הסתכלות פנימית חלק א אות לד.)
ובמצב ה ב הוא זמן התיקון "להפך את הרצון לקבל"..."לבחינת רצון להשפיע"עד "ככלות כל גופן להרקב בעפר" ויש לזכור כאן שגוף הוא הרצון לקבל ולכן כוונתו עד שיהפכו הרצון לקבל, לקבלה על מנת להשפיע. ובזה נבחן שהגוף/רצון לקבל נרקב בעפר.
ובזה יתבאר עניין תחיית המתים שהרצון לקבל נבחן למת כי הנברא מקבל חיותו מהרצון להשפיע, כפי שמבאר בהרחבה באות לב.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 14, 2019, 05:52

מצב א: סוף מעשה במחשבה תחילה, הצורה העתידית כפי שחשב במחשבת הבריאה, בתכנון שלו יתברך.
מצב ב:המצב של הנשמות בזמן התיקון, בדרך התיקן.
מצג ג: מצב גמר התיקון של הנשמות.


נסין שים לב בסוף הפיסקה רשום: "שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו." הרי למדנו שלבורא אין חיסרון לעצמו הוא כולו רצון להשפיע מה דעתך האם יש כאן סתירה במשפט? יש לבורא הנאה עצמית?

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 14, 2019, 15:51

ציטוט של: איל ק על November 14, 2019, 05:52

בסוף הפיסקה רשום: "שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו." הרי למדנו שלבורא אין חיסרון לעצמו הוא כולו רצון להשפיע מה דעתך האם יש כאן סתירה במשפט? יש לבורא הנאה עצמית?

"מחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו" ומכך המסובב "הרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו". סביר שלכך כוונתו. שים לכל לכל המשפט.
"כי לא יקבלו כל זה מצד רצונם לקבל, אלא מצד רצונם להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו ית' הנאה שמקבלים ממנו." מדבר מהסיבה לעבודת הנברא, להשיג הרצון להשפיע נחת רוח לבורא.
המחשבה שלנו תופסת/משיגה רק כאשר יש קבלת הנאה/ואי קבלת הנאה. ואין לנו את היכולת לתפוס השפעה מוחלטת עד כדי לומר שיש שם רצון/חיסרון.

ובאות לג מרחיב מעט
"כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".
והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו, בכל אותם הדרכים שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.
ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנחת רוח והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו."

וגם באות לט מדבר מצד תכלית הבריאה ולא מצד רצון הבורא ח"ו
"לט) ואחר שנתבאר, שכל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וכו'" 

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 14, 2019, 21:02

תודה נסין,

המשפט יש לו הנאה שמקבלים ממנו קצת מטעה ומבלבל, הבורא שהוא רק השפעה, רק רצון להשפיע, יש לו הנאה מזה שמי שהוא אוהב והשפיע לו מקבל את ההשפעה כי בכך הוא השפיע ולא כי חוזר אליו משהו חס ושלום.

אם יש לי אהבת הזולת למישהו, ואני יודע שנתינה שלי תמלא חיסרון של הזולת אז אני נהנה מזה שנתתי, כי יש לי רצון להשפיע אז אני נהנה שמישהו קיבל ונתרם מההשפעה שלי, נהנה מזה שהוא קיבל, נהנה בשבילו, כי הוא יקר לי.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 14, 2019, 21:07

טו) וכשתסתכל בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה בהחלט גמור, באופן שאם היה אפשר שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם. כי למשל אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח לא היה יכול לצאת מצב הא' שבא"ס ב"ה, שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג' כבר שימש שם בנצחיותו ית' כמו הוה, וכל השלימות שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה אשר שם, אבל באם היה אפשר שיתבטל העתיד, לא היתה שם שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג' מחייב כל המציאות שבמצב הא'. ומכ"ש בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה העתידה להגמר במצב הג', דהיינו העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב' מחייב את מצב הג'. וכן מציאות מצב הא' שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם כל השלמות שבמצב הג', הרי הוא מחייב בהחלט שיותאם זה, דהיינו שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו ממש בכל אותה השלמות אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי שמצב הא' עצמו מחייב בהכרח שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף ברצון לקבל המקולקל ע"י מערכת הטומאה, ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו הרצון לקבל הזה, ולא היה אפשר לתקנו ולבא למצב הג', כי אין אדם מתקן מה שאין בו. הרי שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה מצב הא' הוא המחייב מציאותה ולהתקיים כן, במצב הב'.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 14, 2019, 21:13

מסביר בפסוק טו בעל הסולם ששלושת המצבים תלויים כולם זה בזה ולא יכולים להתקיים ללא אחד המצבים.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 15, 2019, 14:39

טז) ואין להקשות לפי"ז א"כ נתבטלה מאתנו הבחירה ח"ו, כיון שאנו מוכרחים להשתלם ולקבל המצב הג' בהחלט, מכח שכבר הוא מצוי במצב הא'. והענין הוא, כי ב' דרכים הכין לנו השי"ת במצב הב', כדי להביאנו אל מצב הג'. הא' הוא, דרך קיום התורה ומצות, ע"ד שנתבאר לעיל. ודרך הב' הוא, דרך יסורין, אשר היסורים בעצמם ממרקין את הגוף, ויכריחו אותנו לבסוף להפך את הרצון לקבל שבנו ולקבל צורת הרצון להשפיע, ולהדבק בו ית'. והוא ע"ד שאמרו חז"ל (סנהדרין צז ע"ב) אם אתם חוזרים למוטב טוב, ואם לאו אני מעמיד עליכם מלך כהמן, ובעל כרחכם הוא יחזיר אתכם למוטב. וזה שאמרו ז"ל על הכתוב, בעתה אחישנה, אם זכו אחישנה, ואם לאו בעתה. פירוש, אם זוכים על ידי דרך הא', שהוא ע"י קיום תורה ומצות, אז אנו ממהרים את התיקון שלנו, ואין אנו צריכים ליסורין קשים ומרים, ואריכות הזמן שיספיק לקבלם, שיחזירו אותנו למוטב בעל כרחנו. ואם לאו, בעתה, דהיינו רק בעת שהיסורים יגמרו את התיקון שלנו, ותגיע לנו עת התיקון בעל כרחנו. ובכלל דרך היסורים, הם גם עונשי הנשמות בגיהנם. אבל בין כך ובין כך, גמר התיקון שהוא מצב הג', הוא מחויב ומוחלט מצד המצב הא'. וכל הבחירה שלנו, היא רק בין דרך יסורין לבין תורה ומצות, והנה נתבאר היטב. איך ג' המצבים הללו של הנשמות קשורים זה בזה ומחייבים בהחלט זה את זה.

"אשר היסורים בעצמם ממרקין את הגוף" כפי שאמר שגוף כוונתו הרצון לקבל, לכן יש להבין שהיסורים מנקים/שוברים את הרצון לקבל.(ואין שלם יותר מלב שבור)

"ובכלל דרך היסורים, הם גם עונשי הנשמות בגיהנם" באות לא מבאר שהגיהנם הוא בעולם הזה, כאשר אדם נתקע בשלבי התיקון והשיג את כל הרצון לקבל להנאה מהעולם הזה ועוד השיג את כל הרצון לקבל הנאה מהעולם הבא "שמשיג שיעור הגדלות האמיתית של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך" אך אינו ממשיך/מתחיל בעבודת תיקון הרצון לקבל, נבחן שנלכד בגיהנם.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 17, 2019, 06:01

יש דרך תורה ומצוות שנקראת אחישנה ויש דרך יסורים שנקראת בעיתו.
בעיתו מהמילה עת, בזמן שלו, של הבורא, שהוא מעורר את האדם ע"י יסורים.

אחישנה זה מצד הבחירה החופשית של האדם לזרז הזמנים בדרך הטובה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 17, 2019, 06:32

יז) ובהמתבאר מובנה היטב קושיא ג' הנ"ל שהקשינו, שבעת שאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים שאין כמונו לגנות, ובעת שאנו מסתכלים על הפועל שפעל אותנו, הרי אנו צריכים להיות ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כיאות להפועל שברא אותנו. כי מטבע הפועל השלם שפעולותיו שלמות. ובהאמור מובן היטב, שאותו הגוף שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלמות, כבר הוא מצוי עומד וקיים בא"ס ב"ה בבחינת מצב הא', שמקבל שם צורתו השלמה מהעתיד להיות במצב הג', דהיינו קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לא"ס ב"ה. ואם אמנם מצבנו הא' עצמו מחייב שתנתן לנו במציאות הב' את הקליפה של אותו הגוף שלנו, בצורתה הבזויה והמקולקלת, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, שהוא כח הפירוד מא"ס ב"ה כנ"ל, בכדי לתקנו, ולאפשר לנו לקבל הגוף הנצחי שלנו בפועל גמור במצב הג', אין לנו להתרעם על כך כלל, כי העבודה שלנו לא תצויר רק בגוף הזה הכלה ונפסד, כי אין אדם מתקן מה שאין בו. באופן שבאמת אנו מצוים באותו שיעור השלמות הראוי ומותאם להפועל השלם שפעל אותנו גם במצבנו זה הב', כי גוף זה אינו פוגם אותנו במשהו, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל, ואינו מוכן לנו, רק בשיעור זמן, הנחוץ לבטלו, ולקבל צורתנו הנצחית.


אנחנו שפלים והבורא הוא השלם והנעלה...
מצבנו העתידי מובטח וקיים כבר במחשבת הבריאה במצב ה א'

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 17, 2019, 14:54

אות יז
"שבעת שאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים שאין כמונו לגנות"בעת שאנו מסתכלים ומבחינים שהרצון לקבל הוא כל מהותנו(האלוהים שלנו בבחינת אלוהים אחרים. הכח שמחייה אותנו)מצבינו נבחן לשפל ביחס לסיבה שבראה אותנו שהיא השפעה מוחלטת.   

"הגוף שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים אינו כלל הגוף שלנו האמיתי"הרצון לקבל לעצמו אינו הרצון שלנו האמיתי אלה רצוננו האמיתי הוא "קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לא"ס ב"ה".

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 17, 2019, 15:18

יח) ויחד עם זה, מיושבת קושיא ה' שהקשינו, איך אפשר שמנצחי תצאנה פעולות בלתי נצחיות הוות ונפסדות. ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו. כראוי לנצחיותו, דהיינו בריות נצחיות בכל השלמות, ונצחיותנו זו, מחייבת בהכרח, שקליפת הגוף הניתנה לנו רק לעבודה תהיה כלה ונפסדת, כי אם היתה נשארת בנצחיות ח"ו אז היינו נשארים נפרדים ח"ו מחי החיים לנצח. וכבר אמרנו באות י"ג שצורה, זו של הגוף שלנו, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג'. אלא שהיא מחויבת לנו במציאות הב', כדי לאפשר לנו לתקנה כנ"ל. ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ"ש להלן (באות ל"ט) וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן.

אפשר לשאול מה ההבדל ממצב ה א למצב ה ג שהרי בשניהם הרצון הוא קבלה על מנת להשפיע ?

ההבדל היחיד שניכר הוא שבמצב ה ב הנברא עצמו תיקן והפך את הרצון לקבל על מנת לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע.
בן אם עשה זאת מבחירתו או בדרך יסורין/שבירה או על ידי לימוד פנימיות התורה. ?

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 18, 2019, 04:48

ההבדל בין מצב ה א למצב ה ג הוא שבמצב הא זהו בתכנון שלו כלומר במחשבת הבריאה ואילו במצב הג זה המימוש של מחשבת הבריאה, קיומה בפועל לאחר מצב הב' שהביאה לכדי מצב ה ג'.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 18, 2019, 05:01

יט) ויחד עם זה מבוארת קושיא הד' שהקשינו, כיון שמדרך הטוב להטיב, איך ברא מלכתחילה בריות שתתענינה ותתיסרנה במשך ימי חייהן כי כאמור, כל אלו היסורים מתחייבים ממצב הא' שלנו שנצחיותנו השלמה אשר שם המקובלת ממצב הג' העתיד לבא, מכריחה אותנו ללכת, או בדרך תורה או בדרך יסורין, ולבא ולהגיע לנצחיותנו שבמצב הג' (כנ"ל באות ט"ו) וכל אלו היסורין אינם שורים רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה, שזה מלמד אותנו, שהרצון לקבל לעצמו שבו, לא נברא אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע. והיסורים שאנו סובלים, אינם אלא גילוים לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו. ובוא וראה בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם בזמן שכל אחד אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות היסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו היסורים המצוים בעולמנו, אינם אלא גילוים מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה של רצון להשפיע. והוא אשר אמרנו, שדרך היסורין בעצמו מסוגל להביאנו אל צורה הרצויה. ודע, שהמצות שבין אדם לחברו הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע למקום.

מטרתנו היא לבאר את הרצון לקבל מן העולם ולרכוש רצון להשפיע, זה יביאנו לחיים טובים ושלמים של כל הבריאות כאשר כולם דואגים לכולם וכתוצאה מכך לאף אחד לא יחסר דבר.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 18, 2019, 13:43

אות יט
"וכל אלו היסורין אינם שורים רק על קליפת הגוף שלנו הזו" היסורים שורים על הרצון לקבל כלומר שרוצה לקבל כי מרגיש שחסר לו, נמצא בהרגשת החיסרון,
ולזה לדעתי כוונתו יסורים. כמו שאמרו חז"ל \במדרש (קהלת רבה א', ל"ד): "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו: מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים. יש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות"
הרצון לקבל גודל ותופח מתנפח כפי שיש מפרשים שהפרי האסור בגן עדן היה תפוח.

"היסורים שאנו סובלים, אינם אלא גילוים לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו."היסורים מטרתם לגלות האפסיות שברצון לקבל לעצמו.

"ודע, שהמצות שבין אדם לחברו הן קודמות למצות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע למקום." בין האדם למקום, בן האדם לבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 18, 2019, 14:01

יפה נסין, ממש הבאת תמצית ממצה  thb-like

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על November 19, 2019, 04:46

כ) ואחר כל המתבאר, נפתרה לנו שאלה הא', ששאלנו, מה מהותנו. כי מהותנו היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר מהרצון לקבל, (כנ"ל באות ז'), אלא לא כפי שהוא מזדמן לנו עתה במציאות הב', שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא כפי שעומד וקיים במצב הא' בא"ס ב"ה, דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, (כנ"ל באות י"ג) ואע"פ שעוד לא הגענו בפועל למצב הג', ועדיין אנו מחוסרי זמן מכל מקום אין זה פוגם במשהו בעיקר מהותנו משום שמצבנו הג' מתחייב לנו בהחלט גמור מצד מצב הא' לפיכך כל העומד לגבות כגבוי דמי. ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא רק במקום שיש ספק של משהו, אם ישלים את הצריך להשלים באותו זמן, וכיון שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו כמו שכבר באנו למצב הג', ואותו הגוף בצורתו הרעה הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו עומדים להתבטל לגמרי יחד עם כל מערכת הטומאה שהיא מקורם, וכל העומד להשרף כשרוף דמי, ונחשב כמו שלא היה מעולם. אמנם הנפש המלובשת בגוף ההוא שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, (כנ"ל באות י"א) היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף. ותשלום הענין הוא להלן מאות ל"ב ואילך.


"מהותנו היא כמהות כל הפרטים שבהמציאות" שהוא הרצון לקבל אך לעצמו. אלא כפי שעומד וקיים במצב הא' בא"ס ב"ה", דהיינו בצורתו הנצחית, שהוא לקבל ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו," כל הפרטים שבהמציאות במצב ה א הרי הם הנשמות שהם בהשוואת הצורה באחדות, בשונה ממצבינו היום עתה שכל אחד מרגיש רק את הרצון שלו.

"ועדיין אנו מחוסרי זמן" זמן הרוחני פירושו, מספר מסוים של חידושי שינוי צורות, המסובבים זה מזה. קודם ואח"כ, פירושם, סבה ומסובב."זו הגדרת הזמן הרוחני בתע"ס הסתכלות פנימית חלק א אות לד. ומכן שמחוסרי זמן כוונתו עדיין נדרשים לתיקונים. חסרי זמן לתיקון.

"כל העומד לגבות כגבוי דמי" מביא גמרא יבמות · לח ב, "שטר העומד לגבות - כגבוי דמי" החוב נחשב כגבוי, ומי שלא מאמין/אמונה נמצא
בחזקת החיסרון/הרצון לקבל "ומחוסר זמן, הנחשב לחסרון הוא רק במקום שיש ספק של משהו" ולמי שאין ספק נבחן כמו שחי במצב ה ג.
"וכל העומד להשרף כשרוף דמי" הרצון לקבל לעצמו של אדם שאין לו ספק נחשב כשרוף/מבוטל.

"ותשלום הענין הוא להלן מאות ל"ב ואילך." יתבאר/יושלם ההסבר מאות לב

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 20, 2019, 05:16

המהות שלנו היא רצון להשפיע המוגדר במצב ה א'.

צריך שלא יהיה ספקות שאנו נגיע למצב ה ג' ובכך נתקדם לבער ולשרף את הגוף הרצון לקבל לעצמו שהוא נמצא במצב ה ב' ונגיע למצב הג'.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 20, 2019, 05:20

כא) ואל יסור לבך אחר דעת הפלוסופים האומרים, שעצם מהותה של הנפש, היא חומר שכלי, והויתה באה רק מכח המושכלות שמשכלת, שמהן מתגדלת והן כל הויתה, וענין השארת הנפש אחר פטירת הגוף תלוי לגמרי בשיעור שכליות ומושכלות שקבלה, עד שבהעדר לה המושכלות, אין כלל על מה שתחול השארת הנפש אין זה דעת תורה. גם אינו מקובל כלל על הלב, וכל חי שניסה פעם לקנות שכל, יודע ומרגיש שהשכל הוא קנין ואינו עצם הקונה. אלא כמבואר, שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים והן חומר העצמים הגשמיים אינו לא פחות ולא יותר מבחינת רצון לקבל (ואע"פ שאמרנו שהנפש היא כולה רצון להשפיע. הוא רק מכח תיקונים של לבוש אור חוזר המקובל לה מעולמות העליונים שמשם באה אלינו, שענין לבוש הזה מבואר היטב בפתיחה לחכמת הקבלה (באות יד טו, טז, יט, אמנם עצם מהותה של הנפש היא ג"כ רצון לקבל ע"ש ותבין זה) וכל ההבחן הניתן לנו להבחין בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד, כי הרצון שבכל מהות, מוליד לו צרכים והצרכים מולידים לו מחשבות והשכלות בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם. וכשם שרצונות בני אדם שונים איש מרעהו, כן צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם שונים זה מזה, למשל, אותם שהרצון לקבל שבהם מוגבל בתאוות בהמיות בלבד, הרי צרכיהם ומחשבותיהם והשכלתם, רק בכדי למלאות הרצון הזה בכל מלואו הבהמי, ואע"פ שמשתמשים בשכל ודעת כאדם, מ"מ דיו לעבד להיות כרבו, והוא כשכל בהמי, להיות השכל משועבד ומשמש לרצון הבהמי. ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר בתאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים, שאינם מצוים במין הבהמה, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם רק בכדי למלאות להם הרצון ההוא בכל מלואו האפשרי. ואותם שהרצון לקבל שלהם מתגבר בעיקר לקבל מושכלות, הרי כל עיקר צרכיהם ומחשבותיהם והשכלותיהם למלאות להם הרצון הזה בכל מלואו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על November 21, 2019, 16:06

השכל הוא דבר נרכש ע"י הרצון, לפי דרגת התפתחות הרצון, טיב הרצון הוא הקובע את איכות השכל, השכל בעצמו הוא רק אמצעי המשמש להשגת הרצון.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על December 15, 2019, 14:22

אות כא
להבנתי חוזר ומבאר עומק ההבנה הקשה "שכל חומר של הבריאה המחודשת, הן חומר של העצמים הרוחניים והן חומר העצמים הגשמיים אינו לא פחות ולא יותר מבחינת רצון לקבל" כאמור באות ז "והנה נתברר לנו בהחלט שכל החומר כולו מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל". עיקר הנברא "גופו" הוא רק הרצון לקבל ואפילו השכל שנתפס כשיא ההשגת המדרגה הרוחנית("דעת הפילוסופים")רק משמש את הנברא להשגת מילוי הרצון לקבל, על פי מדרגת הנברא ממדרגת השגת תאוות בהמייות ועד לרצון לההשגת מושכלות כולם משועבדים לרצון לקבל הנאה.

וכך מתבאר שנאמר באות ז "שלא היה צריך כלל לברוא משהו יותר מהרצון לקבל הזה" כלומר הרצון לקבל פועל בנברא להשגת גדלות הרצון לקבל עד השגת רצון לקבל על מנת להשפיע, ולא להסתפק ברצון קטן כמו הרצון לקבל לעצמו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על December 16, 2019, 12:21

לחיים נסין,

ממתין לקטע כב שתפרסם  thb-pray2 thb-pray2 thb-pray2 thb-pray2

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על December 18, 2019, 17:01

כב) ואלו ג' מיני רצונות מצוים על פי רוב בכל מין האדם, אלא שמתמזגים בכל אחד בשיעורים אחרים, ומכאן כל השינוים שבין אדם לאדם. וממדות הגשמיות יש להקיש ג"כ למדות העצמים הרוחניים לפי ערכם הרוחני.

באות הקודמת הגדיר ג' מיני רצונות
א- "תאוות בהמיות" כגון הצורך באכילה וכו'
ב- "תאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים"
ג- רצון ל"מושכלות"
"ג' מיני רצונות מצוים על פי רוב בכל מין האדם,"
בכל אדם קימיים אלו ה ג למשל במי שברובו נשלט ע"י תאוות בהמיות צריך במידה הנדרשת רצון לכבוד ושליטה כדי למלא התאוות בהמיות. וכן צריך רצון למושכלות
במידה הנדרשת למילו התאוות בהמיות. וכך בג' מיני הרצונות "אלא שמתמזגים בכל אחד בשיעורים אחרים, ומכאן כל השינוים שבין אדם לאדם"

"וממדות הגשמיות יש להקיש ג"כ למדות העצמים הרוחניים לפי ערכם הרוחני." אולי כונתו שבעל תאוות בהמיות בעיקר, רחוק יותר מהשגת
מדרגות ברצון להשפיע. אך לא בהכרח כי יכול שבעל תאוות בהמיות תהיה בו חמלה/אהבה גדולה לזולתו וזו מידת השפעה שיכול שלבעל רצון למושכלות אין ?

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על December 19, 2019, 03:24

"וממדות הגשמיות יש להקיש ג"כ למדות העצמים הרוחניים לפי ערכם הרוחני"

יתכן שיש גם שלוש מידות רוחניות כהעתקה לאותם שלוש מידות גשמיות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על December 19, 2019, 03:28

כג) באופן שגם נפשות בני אדם, הרוחניות, אשר מכח לבושי אור חוזר שמקבלות מעולמות העליונים שמשם באות, אין להן אלא רצון להשפיע נ"ר ליוצרן, שהרצון הזה הוא מהות ועצם הנפש, כנ"ל, נמצא אחר שמתלבשת בגוף האדם, היא מולידה בו צרכים ומחשבות והשכלות, למלאות הרצון להשפיע שלה בכל מלואו. דהיינו להשפיע נ"ר ליוצרה כפי מדת גדלו של הרצון שבה.

מסביר שהרצון להשפיע עובד בצורה זהה לרצון לקבל, מתגלים רצונות מחשבות והשכלות למילוי הרצון להשפיע.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על December 24, 2019, 16:08

אות כג
לאחר שביאר היטב כי הנברא/האדם כל עינינו ומהותו הוא הרצון לקבל לעצמו, בכך מוגדר האדם במצב הזה לשווה בצורתו לעולמות דטומאה(אות י) .

עתה מוסיף כי יש באדם עוד בחינה בפנימיותו הנקראת נפש רוחניות/רצון להשפיע מעולמות דקדושה.           
ובאות כא "ואע"פ שאמרנו שהנפש היא כולה רצון להשפיע. הוא רק מכח תיקונים של לבוש אור חוזר המקובל לה מעולמות העליונים שמשם באה אלינו, שענין לבוש הזה מבואר היטב בפתיחה לחכמת הקבלה (באות יד טו, טז, יט, אמנם עצם מהותה של הנפש היא ג"כ רצון לקבל ע"ש ותבין זה"

"לבושי אור חוזר"- למרות הרצון לקבל שבו, הנברא המוגדר כקדושה דוחה לאחוריו את השפע/אור כדי לא להיות בשינוי צורה מהבורא שהוא רצון להשפיע, שאם יקבל את האור ברצון לקבל יהיה שונה בצורתו, ומעדיף לדחות טובתו ולהיות בשיווי צורה/דבקות אם הבורא. האור הנדחה מקבלה נקרא אור חוזר, והוא לבוש כדוגמת בגד המסתיר את הלובש, שהוא רצון לקבל מלובש ברצון להשפיע.

יש חשיבות גדולה לקרוא/ללמוד את המושגים בלשונו של בעל הסולם, כי בכך אנו משווים צורתנו לבעל הסולם שחזקה על כל בר דעת שענק רוח כבעל הסולם אינו מביא דעתו עצמו ורק מתאים לדעת הקורא/הלומד, תורה שניתנה מהבורא/מחשבת הבריאה, כפי שמסביר באות ס.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על December 25, 2019, 05:23

תודה ממתין לאות כד  thb-like

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על December 31, 2019, 16:40

כד) ובהיות עצם ומהות הגוף רק רצון לקבל לעצמו, וכל מקריו וקניניו הם מלואים של הרצון לקבל הזה המקולקל, שלא נברא מלכתחילה, אלא כדי לבערו ולכלותו מהעולם בכדי לבא למצב הג' השלם שבגמר התיקון, ע"כ הוא בן תמותה כלה ונפסד, הוא וכל קניניו עמו, כצל עובר שאינו מניח אחריו כלום. ובהיות עצם ומהות של הנפש רק רצון להשפיע, וכל מקריה וקניניה הם מלואים של הרצון להשפיע ההוא, שהוא כבר קיים ועומד במצב הא' הנצחי, וכן במצב הג' העתיד לבא, לפיכך אינה כלל בת תמותה ובת חילוף, אלא היא וכל קניניה עמה, המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום בשעת מיתת הגוף, ואדרבה, העדר צורת הגוף המקולקל, מחזק אותה ביותר ותוכל לעלות אז למרומים לגן עדן. ונתבאר היטב, שהשארת הנפש אינה תלויה כלל וכלל במושכלות שקנתה, כדברי הפלוסופים הנ"ל, אלא נצחיותה היא בעצם מהותה בלבד, דהיינו בהרצון להשפיע שהוא מהותה. וענין המושכלות שקנתה הן שכרה, ולא עצמותה.

" ובהיות עצם ומהות הגוף רק רצון לקבל לעצמו...... ע"כ הוא בן תמותה כלה ונפסד" הרצון לקבל מטרתו רק לאפשר לאדם לעבוד מדעתו/רצונו/כוחו עצמו לרכוש, רצון לקבל על מנת להשפיע.         ובזה משיג שיוי צורה למדרגת נפש דקדושה, הרצון לקדושה/השפעה "המה נצחיים חיים וקיימים לעד, ואין ההעדר פועל עליהם כלום בשעת מיתת הגוף" בשעת העדפת הרצון להשפיע על הרצון לקבל(מיתת הגוף/מיתת הרצון לקבל) שלא מקבל חיות(רצון לחיות)מהרצון לקבל לעצמו אלה מהרצון להשפיע ויוכל "לעלות אז למרומים לגן עדן" לעלות במדרגות הרצון להשפיע נפש, רוח, נשמה,      בעולמות דקדושה.

" ונתבאר היטב, שהשארת הנפש........ וענין המושכלות שקנתה"  המושכלות/הלמוד בכח הרצון לקבל שבה הובילו את הנפש להשיג מדרגות דקדושה ו"הן שכרה, ולא עצמותה."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על January 01, 2020, 07:31

הרצון לקבל הוא נפסד הוא זמני הוא רק אמצעי לשם התיקון של הרצון להשפיע שהוא הוגדר במצב ה א' של מחשבת הבריאה והוא עתיד להיות במצב ה ג' של גמר התיקון לנצחיות.


כה) ומכאן יצא לנו הפתרון המלא של חקירה ה', ששאלנו, כיון שהגוף מקולקל כל כך עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר ועומד לתחית המתים. וכן על מה שאמרו ז"ל, עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא. (זהר אמור י"ז) והענין תבין היטב, ממחשבת הבריאה עצמה, דהיינו ממצב הא', כי אמרנו, כיון שהמחשבה היתה להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שודאי ברא רצון גדול מופרז עד מאד. לקבל כל אותו השפע הטוב שבמחשבת הבריאה. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול, עולים בקנה אחד (כנ"ל באות ו' ז' עש"ה), ואמרנו שם, שהרצון לקבל הגדול הזה, הוא כל חומר המחודש שברא, מפני שאינו נצרך כלל ליותר מזה, כדי לקיים מחשבת הבריאה, ומטבע פועל השלם שאינו פועל דבר מיותר, כעין שאומר בשיר היחוד, מכל מלאכתך דבר אחד לא שכחת לא החסרת ולא העדפת. גם אמרנו שם, שהרצון לקבל המופרז הזה, הוסר לגמרי ממערכת הקדושה וניתן למערכת העולמות דטומאה, שממנה מציאות הגופים וכלכלתם וכל קניניהם בעולם הזה, עד שהאדם משיג י"ג שנה, שע"י עסק התורה מתחיל להשיג נפש דקדושה, שמתפרנס אז ממערכת העולמות דקדושה, לפי מדת גדלה של הנפש דקדושה שהשיג. גם אמרנו לעיל, שבמשך שתא אלפי שני, הניתנים לנו לעבודה בתורה ומצות, אין שום תיקונים מגיעים מזה אל הגוף, דהיינו לרצון לקבל המופרז שבו, וכל התיקונים הבאים אז ע"י עבודתנו, הם מגיעים רק לנפש, שעולה על ידיהם במדרגות העליונות בקדושה וטהרה, שפירושו, רק להגדלת רצון להשפיע הנמשך עם הנפש, ומטעם זה סוף הגוף למות ולהקבר ולהרקב, כי לא קבל לעצמו שום תיקון, אכן אי אפשר שישאר כך, כי סוף סוף, אם יאבד הרצון לקבל המופרז מהעולם, לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה, דהיינו שיתקבלו כל התענוגים הגדולים אשר חשב להנות לנבראיו, שהרי הרצון לקבל הגדול והתענוג הגדול, עולים בקנה אחד. ובשיעור שנתמעט הרצון לקבלו, הרי בשיעור ההוא נפחתים התענוג וההנאה מן הקבלה.


הרצון לקבל בעל מנת לקבל גודל מעולמות דטומאה כדי לאפשר לנו לעשות תיקונים ולהגדיל את הרצון להשפיע שמגיע אלינו מעולמות דקדושה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על January 17, 2020, 14:17

אות כה
" כיון שהגוף מקולקל כל כך עד שאין הנפש מצויה בכל טהרתה עד שירקב הגוף בעפר, וא"כ למה הוא חוזר ועומד לתחית המתים" כיון שהרצון לקבל מקולקל עד שאין אפשרות להשיג מדרגת נפש דקדושה עד שימאס ולא ירצה יותר לקבל חיות מהגוף/מהרצון לקבל על מנת לקבל.
 "על מה שאמרו ז"ל, עתידים המתים להחיות במומם, שלא יאמרו אחר הוא" א"כ למה שזוכה לתחית המתים(מות הרצון לקבל על מנת לקבל ותחית הרצון לקבל על מנת להשפיע) קם לתחייה במומו/ברצון לקבל שלא יאמר שזה רצון לקבל אחר פחות ממה שהיה במקורו במחשבת הבריאה.

זהר אמור עמוד י"ז אות נ - נא הסולם
נ)אמר ר' יוסי וכו': אר"י עתיד הקב"ה להשלים את ישראל, שימצאו שלמים בכל, שלא יהיו בהם בעלי מום כלל, משום שיהיה תיקון העולם בעת התחיה, כאלו הכלים והלבושים של האדם שהם תיקון הגוף, וע"כ ישלים אותם. ז"ש ויתיצבו כמו לבוש.
נא)  ת"ח כד יתערון וכו': בא וראה, כשיתעוררו מעפר בתחית המתים, כמו שנכנסו לקבר כן יקומו, אם פסחים או עורים נכנסו כן יקומו, דהיינו באותו הלבוש, שהוא הגוף, יקומו. שלא יאמרו שאחר הוא נתעורר לתחיה. ואח"כ הקב"ה ירפא אותם. וימצאו לפניו שלמים. ואז יהיה העולם שלם בכל. ואז, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. 
           
"הענין תבין היטב, ממחשבת הבריאה............. . .שמתפרנס אז ממערכת העולמות דקדושה, לפי מדת גדלה של הנפש דקדושה שהשיג." מחשבת הבריאה להנות לנבראיו מתקימת רק אם בנברא יש רצון לקבל גדול התואמת את השפע האין סופי שחשב להנות לנבראיו (במצב הא) ולכן "שלא יאמרו אחר הוא" רצון אחר/פחות ממה שיוכל לרצות לקבל את כל השפע.
"ומטעם זה סוף הגוף למות ולהקבר ולהרקב" סוף הרצון לקבל על מנת לקבל הנחשב למוות ולקבר(אות נא בזוהר"כמו שנכנסו לקבר כן יקומו")
"אכן אי אפשר שישאר כך, כי סוף סוף, אם יאבד הרצון לקבל המופרז מהעולם, לא תתקיים ח"ו מחשבת הבריאה" מוסבר באות כו

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על January 17, 2020, 14:35

כו) וכבר אמרנו שמצב הא', מחייב בהחלט את המצב הג', שיצא בכל השיעור המלא שבמחשבת הבריאה שבמצב הא', לא יחסר ממנו אף משהו (כנ"ל באות ט"ו), ולפיכך מחייב המצב הא' את תחיית הגופים המתים. כלומר, הרצון לקבל המופרז שלהם, שכבר כלה ונפסד ונרקב במציאות הב' מחויב לעמוד לתחייתו מחדש, בכל גודל שיעורו המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו בכל המומים שהיו בו. ואז מתחילה העבודה מחדש, בכדי להפוך הרצון לקבל המופרז הזה, שיהיה רק בשיעור כדי להשפיע, ואז הרוחנו פי שתים א) שיש לנו מקום לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה, מכח שכבר יש לנו גוף המופרז מאד בהרצון לקבל שבו העולה בקנה אחד עם התענוגים הללו כנ"ל. ב) שמתוך שקבלתנו באופן הזה, לא תהיה רק בשיעור להשפיע נחת רוח ליוצרנו, הרי קבלה זו כהשפעה גמורה נחשבת (כנ"ל באות י"א) ובאנו גם להשואת הצורה, שהיא הדבקות. שהיא צורתנו במצב הג'. הרי שמצב הא' מחייב את תחיית המתים בהחלט.

מסביר שהרצון לקבל על מנת לקבל, יתוקן לרצון לקבל על מנת להשפיע  ובכך מקיים את מחשבת הבריאה.
כי "א) שיש לנו מקום לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה" יש לו את כל הרצון לקבל המופרז.                                                     
"ב) שמתוך שקבלתנו באופן הזה" קבלה רק לשם השפעה ולא לעצמו נחשבת להשפעה גמורה. 

סיכום                                                                                                                                     
המעבר ממצב ה א לעולמות דטומאה משול לכניסה לקבר(אחיזת הרצון לקבל לעצמו בנברא)וכאשר הנברא מתעורר ומנסה לזכות במדרגת נפש דקדושה(להפוך הרצון לקבל לעצמו לרצון לקבל על מנת להשפיע)מתחיל לעלות במדרגות הקדושה נבחן הדבר בדימו לתחיית המתים היוצאים מקברם. 

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על January 19, 2020, 23:04

אכן מרוויחים פי שניים הוא כותב:
א. רצון גדול עם מילוי גדול שזה תענוג גדול.
ב. סוג המילוי הוא השוואת הצורה עם הבורא שזה גם משמעות רוחנית, לדעת אותו ואת רצונו ואת חשיבותו האין סופית.

במילים אחרות:

המילוי:
א. בכמות
ב. באיכות


מחר מקווה לפרסם את הפסוק הבא.

ערבות חבר יקר

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על January 21, 2020, 15:52

כז) אכן לא יתכן שתהיה תחית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון, דהיינו בסופה של מציאות הב', כי אחר שזכינו לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו, וקבלנו את הרצון אך להשפיע, ואחר שזכינו לכל המדרגות הנפלאות שבנפש, המכונות נפש רוח נשמה חיה יחידה, ע"י עבודתנו בשלילת הרצון לקבל הזה, הנה אז, הרי כבר באנו לשלמות הגדולה ביותר, עד שאפשר להחיות את הגוף בחזרה, בכל הרצון לקבל המופרז שלו, ואין אנו נזוקים עוד ממנו להפרידנו מדבקותנו, ואדרבה, אנו מתגברים עליו, ואנו נותנים לו צורת השפעה, כנ"ל. ובאמת כן הוא המנהג בכל מדה רעה פרטית, שאנו רוצים להעבירה ממנו, שמתחילה אנו צריכים להסירה לגמרי עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום, ואח"כ אפשר לחזור ולקבלה ולהנהיגה בדרך האמצעי. וכל עוד שלא הסרנו אותה כולה מאתנו. אי אפשר כלל להנהיגה בדרך הרצוי הממוצע.

אולי מתכוון שאת הרצון לקבל שאנו רוצים לעצמנו צריך להעביר את כולו מן העולם ואז יבוא תיקון שנוכל להשתמש ברצון בצורה הנכונה כך שלא יהיה בעל מנת לקבל לעצמי אלא בעל מנת להשפיע.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על January 22, 2020, 15:01

אות כז
חוזר ומסביר
"אכן לא יתכן שתהיה תחית המתים, אלא קרוב לגמר התיקון, דהיינו בסופה של מציאות הב'"
באות יוד) http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg154#msg154
הגדיר מציאות/מצב ה ב'  מציאות הנשמות המציאות אותה אנו חווים עתה. בבחינת ששת אלפים שנה, זמן תיקון הרצון לקבל, וחילק מציאות זאת לזמן קילקול וזמן תיקון
באות יא) http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg147#msg147
לזמן קילקול בו בו הרצון לקבל הולך וגודל(וירחיב עוד בהמשך לשלב שני בהגדלת הקלקול) כאן מדבר מסופו של מצב ה ב זמן התיקון שכבר
"זכינו לשלול את הרצון לקבל המופרז שלנו, וקבלנו את הרצון אך להשפיע, ואחר שזכינו לכל המדרגות הנפלאות שבנפש, המכונות נפש רוח נשמה חיה יחידה, ע"י עבודתנו בשלילת הרצון לקבל הזה"
"הרי כבר באנו לשלמות הגדולה ביותר, עד שאפשר להחיות את הגוף בחזרה, בכל הרצון לקבל המופרז שלו, ואין אנו נזוקים עוד ממנו להפרידנו מדבקותנו"הרצון לקבל שהפך הנברא לרצון לקבל על מנת להשפיע אינו גורם לפרוד על פי חוק שינוי ושיווי צורה, אלה גורם לדביקות וחיבור שמקבלים חיות(רצון לחיות)מהשפעה לזולתו וחוזרים להיות שווים בצורה אל מצב ה א' בו נשמות העולם מקבלים השפע באחדות.

"ובאמת כן הוא המנהג בכל מדה רעה פרטית" שיטה ידועה על ידי חכמי המקרא כדי לתקן מידה רעה כעס/קינאה/שנאה וכו' נדרש "להסירה לגמרי עד קצה האחרון, שלא ישאר ממנה כלום, ואח"כ אפשר לחזור ולקבלה ולהנהיגה בדרך האמצעי." דרך האמצעי. מושג חשוב לכל הרוצה לעסוק בתיקון הרצון לקבל. שכן בלי רצון לקבל אין לו חיות לכן חייב שיהיה לו רצון לקבל לקיומו אך בכך סותר את דרך התיקון ועליו ללכת בדרך אמצעי מושג יסודי עמוק עליו אמר דוד המלך "אחור וקדם צרתני" המבטא "שני הפכים בנושא אחד"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על January 23, 2020, 17:32

כח) וזה שאמרו חז"ל עתידים המתים להחיות במומם, ואח"כ מתרפאים. דהיינו כנ"ל, שמתחילה עומד לתחיה אותו הגוף, שהוא הרצון לקבל המופרז בלי מצרים כל שהם, דהיינו כמו שנתגדל תחת מרכבת העולמות הטומאה מטרם שזכו לטהרו במשהו ע"י תורה ומצות, שזהו בכל מומו, ואז אנו מתחילים בעבודה חדשה, להכניס כל הרצון לקבל המופרז הזה בצורת השפעה כנ"ל, ואז הוא נרפא, כי עתה השיג גם השואת הצורה. ואמרו הטעם, שהוא, שלא יאמרו אחר הוא, פירוש, שלא יאמרו עליו, שהוא בצורה אחרת מהיותו במחשבת הבריאה, שהרי שם עומד זה הרצון לקבל המופרז מכוון לקבלת כל הטוב שבמחשבת הבריאה, אלא שבינתים ניתן אל הקליפות וניתן לטהרה, אבל סוף כל סוף אסור שיהיה גוף אחר, שאם יהיה בשיעור פחות משהו, הרי הוא כמו אחר לגמרי, ואינו ראוי כלל לכל הטוב שבמחשבת הבריאה, כמו שכבר מקבל שם מבחינת מצב הא'. והבן היטב

מסכם
"וזה שאמרו חז"ל עתידים המתים להחיות במומם"במומם-ברצון לקבל הגדול שהשיגו "כמו שנתגדל תחת מרכבת העולמות הטומאה מטרם שזכו לטהרו במשהו ע"י תורה ומצות"תורה ומצוות-לימוד תורה כדי להשיג את הצוותא החיבור כלומר "ואז אנו מתחילים בעבודה חדשה, להכניס כל הרצון לקבל המופרז הזה בצורת השפעה""ואז הוא נרפא, כי עתה השיג גם השואת הצורה"השוואת הצורה השפעה לזולת, שמנסה לקבל רק כדי להשפיע ולא לעצמו.
"ואמרו הטעם"לכך שצריך להחיות במומו/להשיג קודם את הרצון לקבל המופרז "שאם יהיה בשיעור פחות משהו, הרי הוא כמו אחר לגמרי, ואינו ראוי כלל לכל הטוב שבמחשבת הבריאה, כמו שכבר מקבל שם מבחינת מצב הא'" לא יהיה לו רצון לקבל מספיק חזק לקבל השפע/להתגבר ולעסוק בהשפעה."והבן היטב"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על January 26, 2020, 02:48

מערכת עולמות הטומאה מגדלת את הרצון לקבל כדי שיהיה בעל עוצמה וגודל שאותה ניתן להפך להשפעה להשוואת הצורה, כי הרצון להשפיע הוא בעל עוצמה הן בגודל והן באיכות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על January 27, 2020, 03:01

כט) ובכל המתבאר נפתח לנו הפתח ליישב שאלה הב' הנ"ל, דהיינו מה תפקידנו בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה, במשך ימי שני חיינו הקצרים. ותדע, שעבודתנו במשך ע' שנותינו מתחלקת לד' חלוקות: חלוקה א) הוא להשיג את הרצון לקבל המופרז בלי מצרים, בכל שיעורו המקולקל, מתחת יד מערכת ד' העולמות אבי"ע הטמאים. כי אם לא יהיה בנו הרצון לקבל המקולקל הזה, לא נוכל כלל לתקנו, כי אין לך מי שיתקן דבר שאין בו. ולפיכך, לא די אותו שיעור הרצון לקבל, המוטבע בגוף ממקור לידתו לאויר העולם, אלא עוד, שמוכרח להיות מרכבה לקליפות הטמאות לא פחות מי"ג שנים, כלומר שהקליפות תהינה שולטות עליו, ותתנה לו מאורותיהן, שהאורות שלהן הולכים ומגדילים את הרצון לקבל שלו, כי המלואים שהקליפות מספיקות אל הרצון לקבל, אינם אלא מרחיבים והולכים את התביעה של הרצון לקבל. למשל כשנולד אין לו תאוה אלא למנה, ולא יותר, אבל כשהס"א ממלאת לו המנה, תכף נרחב הרצון לקבל, והוא רוצה מאתים, ואח"כ כשנותנת לו הס"א את המלוי מאתים, מיד נרחב הרצון ורוצה ד' מאות, ואם אינו מתגבר על ידי תורה ומצות לטהר את הרצון לקבל ולהפכו להשפעה, הרי הרצון לקבל שלו הולך ומתרחב במשך שנות חייו, עד שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. וזה נבחן שהוא מצוי ברשות הס"א והקליפות, שתפקידן להרחיב ולהגדיל את הרצון לקבל שלו ולעשותו מופרז בלי מצרים כל שהם. דהיינו בכדי להמציא להאדם כל החומר שהוא צריך לעבוד בו ולתקנו.


ממשיך להסביר כאן  שהשלב הראשון הוא הגדלת הרצון לקבל בעל מנת לקבל באמצעות מערכת עולמות הטומאה שמרחיבות ומגדילות את הרצון לשיעורו המירבי הגדול דיו שיהיה חומר לעבד ולהפוך להשפעה לרצון להשפיע מתוקן בהשוואת הצורה לבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על January 29, 2020, 13:18

ל) חלוקה ב) הוא מי"ג שנים ואילך, שאז ניתן כח לנקודה שבלב שבו, שה"ס אחורים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו, מעת לידתו, אלא שאינה מתחלת להתעורר רק אחר י"ג שנים (שהוא מטעם הנ"ל) ואז הוא מתחיל להכנס תחת רשות מערכת העולמות דקדושה, דהיינו בשיעור שהוא עוסק בתורה ומצות. ועיקר התפקיד בעת ההיא, הוא להשיג ולהגדיל את הרצון לקבל הרוחני. כי מעת לידתו אין לו רצון לקבל אלא לגשמיות בלבד, ולפיכך אע"פ שהשיג הרצון לקבל המופרז מטרם י"ג שנים, אינו עוד גמר גדלותו של הרצון לקבל, ועיקר גדלות הרצון לקבל, מצוירת רק ברוחניות כי למשל מטרם י"ג שנים חשק הרצון לקבל שלו לבלוע כל העושר והכבוד שבעוה"ז הגשמי, אשר גלוי לכל, שהוא בעדו, עולם שאינו נצחי, המצוי לכל אחד רק כצל עובר חלף ואינו. משא"כ כשמשיג הרצון לקבל המופרז הרוחני, הרי אז, הוא רוצה לבלוע להנאתו כל הטוב והעושר שבעוה"ב הנצחי, שהוא בעדו קנין עדי עד ולנצחיות. הרי שעיקר הרצון לקבל המופרז אינו נגמר, אלא ברצון לקבל רוחניות.

חלוקה א) הגדיר באות כט, זמן הגדלת הרצון לקבל לגשמיות "כל העושר והכבוד שבעוה"ז הגשמי"

חלוקה ב) לאחר שהשיג מדרגת יג שנים(כאמור זו מדרגה/שלב בהתפתחות ויכול שישיג מדרגה זו למשל בגיל 70)מתעוררת בו "נקודה שבלב שבו, שה"ס אחורים של הנפש דקדושה, המלובשת בהרצון לקבל שלו, מעת לידתו" מתעורר להרגיש בפנימיותו שממקורו הוא נצחי השפעה באחדות מוחלטת כפי שהביא באות כד) "שהשארת הנפש" "נצחיותה היא בעצם מהותה בלבד, דהיינו בהרצון להשפיע שהוא מהותה" ובזה נחשב ש"מתחיל להכנס תחת רשות מערכת העולמות דקדושה" מתחיל לעסוק בהשפעה לזולת על מנת לקבל במחשבה שהוא משפיע(עד שמבין/לומד שרק קבלה לא לעצמו אלה רק על מנת להשפיע נחשבת להשפעה גמורה כמובא באותיות יא, כו) 
"הרי שעיקר הרצון לקבל המופרז אינו נגמר, אלא ברצון לקבל רוחניות"ש "רוצה לבלוע להנאתו כל הטוב והעושר שבעוה"ב הנצחי"

באות לב
"חלוקה ג) הוא העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס"

"חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על January 30, 2020, 04:26

הרצון לקבל בגודל של העולם הזה רוצה לבלוע את מה שיש בעולם הזה בגשמיות, כדי להגיע לרוחניות יש לפתח ולהגדיל את הרצון לקבל, כאשר הרצון לקבל יגדל לדרגה של העולם הרוחני, האדם ירצה עם הרצון לקבל לבלוע גם את העולם הרוחני ולהשתמש בו לשם הנאתו האישית, עד שילמד לתקן את הכוונה בעל מנת להשפיע.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על February 09, 2020, 16:03

לא) וז"ש בתקונים (תקונים חדשים צ"ז ע"ב) על הכתוב לעלוקה שתי בנות הב הב (משלי ל') שעלוקה פירושו גיהנם, והרשעים הנלכדים בגיהנם זה, צווחין ככלבא הב הב דהיינו הב לן עותרא דעלמא הדין, הב לן עותרא דעלמא דאתי. ועם כל זה הוא מדרגה חשובה לאין ערך יותר מהראשונה, כי מלבד שמשיג שיעור הגדלות האמיתית של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך, הנה היא המדרגה המביאתו לשמה, כמו שאמרו חז"ל (פסחים נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וע"כ נבחנת המדרגה הזו הבאה לאחר י"ג שנה לבחינת קדושה, וה"ס השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה. שה"ס השכינה הקדושה. כי השפחה מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה. אמנם הוא צריך לעשות כל האמצעים המותאמים שיבא לשמה, כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר, ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל'), כי לא תניחהו לאדם להתקרב אל הגבירה שהיא השכינה הקדושה. והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, היא שיתאהב בהקב"ה בתאוה גדולה, בדומה לבעל תאוה המתאהב בתאוה גשמית עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו כל היום וכל הלילה, וע"ד שאמר הפיטן בזכרי בו אינו מניח לי לישון. ואז נאמר עליו, ועץ חיים, תאוה באה (משלי י"ג) כי ה' מדרגות הנשמה ה"ס עץ החיים, שמהלכו חמש מאות שנה. שכל מדרגה היא בת מאה. דהיינו כי יביאהו לקבל כל אלו ה' בחינות נרנח"י המבוארות בחלוקה הג'.

"שעלוקה פירושו גיהנם, והרשעים הנלכדים בגיהנם זה" שמקבלים חיותם מהרצון לקבל הנאה לעצמו בדימו לעלוקה/טפיל. מצב זה פירושו גיהנם.(בהגדרה זו של המושג גיהנום שובר מיתוס שני, הראשון היה תחיית המתים) "צווחין ככלבא הב הב דהיינו הב לן עותרא דעלמא הדין, הב לן עותרא דעלמא דאתי" צורחים ככלב תן לנו את כל העושר של העולם הזה, תן לנו את כל העושר של העולם הבא.(גם כלב זה דימוי לא ליפול במיתוסים) עד כאן מבאר עומק האחיזה של חלוקה ב'.
"ועם כל זה הוא מדרגה חשובה לאין ערך יותר מהראשונה"מחלוקה א' כי "ניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך" ניתן לו כל הרצון לקבל שיוכל להפכו לרצון להשפיע, וזו היא "המדרגה המביאתו לשמה" אפשר לפרש לשמה לשם שמיים/להשפעה/לא לעצמו כפי שאפשר להבין מ "כמו שאמרו חז"ל (פסחים נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" מדרגה זו חלוקה ה ב' " נבחנת לבחינת קדושה " " וה"ס השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה. שה"ס השכינה הקדושה. כי השפחה מביאתו לשמה" השכינה הקדושה-היא כלל נשמות ישראל הנמצאות באחדות(כפי שהסביר באות' יג-יד בעניין מצב ה א') וכאן מבאר כי האדם שזכה להגיע ל חלוקה ב' נמצא בשלב בו "השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה" השפחה דקדושה-הוא מצבו בחלוקה ה ב' שהשיג את הרצון לקבל הגדול גם להנאות העולם הזה וגם של העולם הבא, ואם הבחין שזה מצבו ורוצה לצאת ממנו ולא יכול הרי הוא מרגיש שנמצא בגיהנום "אמנם הוא צריך לעשות כל האמצעים המותאמים שיבא לשמה, כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח"ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה" השפחה הטמאה-שטוב לו במצבו זה של גדלות הרצון לקבל ונבחן ש "נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר, ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל'), כי לא תניחהו לאדם להתקרב אל הגבירה שהיא השכינה הקדושה."

"והמדרגה הסופית שבחלוקה זו" המדרגה הסופית היא חלוקה ה ד' כפי שהביא באות ל' "הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים" "היא שיתאהב בהקב"ה בתאוה גדולה" שיקבל הנאה גדולה מעיסוק בקבלה רק על מנת להשפיע (כאמור להבדיל מהשפעה על מנת לקבל)

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על February 11, 2020, 04:20

השראות ומחשבות כתוצאה מלימוד הקטע האחרון לא בהכרח ישירות ממנו:

אם העולם הגשמי הוא הרצון שלנו בעל מנת לקבל, וכאשר יהיה לנו רצון בעל מנת להשפיע נגלה עולם רוחני, משתמע מכך ללומד קבלה שכרגע הוא בעולם הגשמי ונשאר לגלות רק את העולם הרוחני רק הוא הנסתר ממנו.
אך אם מעמיקים ומתקדמים מבינים שיש גם לגלות את העולם הגשמי הנסתר! כרגע אנו מגלים רק חלק מאד קטן ממנו כנר דקיק לפי מידת נפח הרצון שלנו, הרצון לקבל יוגדל בעולמות הטומאה שהם בעל מנת לקבל דפרודא, ולכן הדרך היא הגדלה של הרצון לקבל, גילויי מציאות גדולה ועמוקה יותר של עולם של על מנת לקבל שנסתר מאיתנו כרגע ואז לתקנו כדי לקבל את מציאות הקדושה של על מנת להשפיע, העולם הרוחני שבו שורה הבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על February 12, 2020, 19:45

לב) חלוקה ג) הוא העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס. שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו, ומהפכתו ברצון להשפיע, אשר בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש הנקראות נרנח"י (להלן באות מ"ב) כי הן עומדות ברצון להשפיע (כנ"ל באות כ"ג) ולא תוכלנה להתלבש בגופו, כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, הנמצא עם הנפש בהפכיות הצורה, או אפילו בשינוי צורה, כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד (כנ"ל באות י"א). ובעת שיזכה שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה בהשואת הצורה לנרנח"י שלו העליונים, (שהן נמשכות ממקורן בא"ס ב"ה ממצב הא' דרך אבי"ע דקדושה) ותכף תמשכנה אליו ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה.


"חלוקה ג) הוא העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע, ושלא לקבל פרס." שהבין שלא יקבל שכר על עמלו מצד הרצון לקבל לעצמו לא בעולם הזה וגם לא בעולם הבא/המדרגה הבאה) מתחיל לעבוד שלא על מנת לקבל פרס "שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו, ומהפכתו ברצון להשפיע" "אשר בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל" לפי מידת יכולתו לא לקבל לעצמו "נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה' חלקי הנפש הנקראות נרנח"י" נרנח"י-נפש רוח נשמה חיה יחידה הם מידות הטהרה שהשיג "כי הן עומדות ברצון להשפיע" כי אפשר לקבלן/להשוות צורה למידות רק מצד הרצון להשפיע "ולא תוכלנה להתלבש בגופו" ברצון לקבל שלו "כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, הנמצא עם הנפש בהפכיות הצורה, או אפילו בשינוי צורה, כי ענין התלבשות, והשואת הצורה, עולות בקנה אחד".
ובגמר כל שלבי העבודה "ובעת שיזכה שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה בהשואת הצורה לנרנח"י שלו העליונים, (שהן נמשכות ממקורן בא"ס ב"ה ממצב הא' דרך אבי"ע דקדושה) ותכף תמשכנה אליו ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה". כל העבודה היא להשוות צורה/ללמוד את בעל הסולם שחשב בעדנו(כולו השפעה)וכדי להבינו אנו משווים צורת מחשבותינו למחשבתו, וכל מי שלומד זוהר רואה שבעל הסולם לא הביא כלום מדעתו/הרצון לקבל שלו אלה הביא את דעת הזוהר. ובאות ס' מבאר שהזוהר הוא תורה שניתנה למשה בסיני וסביר שכוונתו לתורה שבעל פה, כך שכל הלומד משווה צורתו למחשבת הבריאה עצמה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על February 13, 2020, 05:44

הסביר בפסוק לב מהי לשמה

המשך לב
חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שה"ס עתידים המתים להחיות במומם (כנ"ל באות כ"ח) ואז מהפכים אותו על קבלה בצורת השפעה, כמ"ש שם באורך. אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעוה"ז.

מדבר פה על מצב מתקדם ביותר כנראה מצב לקבל בעל מנת להשפיע.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על February 20, 2020, 14:59

לב) המשך
"חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי ע"י מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז" לאחר שהסתימו שלבי התיקון בחלוקה ה ג' נבחן שקמו לתחיה/יצאו מהקבר/מאחיזת הרצון לקבל על מנת לקבל "שה"ס עתידים המתים להחיות במומם" עם הרצון לקבל אבל בעל מנת להשפיע. "אז מהפכים אותו על קבלה בצורת השפעה"         "אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעוה"ז" בזמן זה בתיקון פרטי לפני גמר התיקון הכללי.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על February 20, 2020, 15:11

לג) ועתה נשארה לנו לבאר חקירה הו', מ"ש חז"ל שכל העולמות העליונים ותחתונים לא נבראו אלא בשביל האדם, שלכאורה תמוה מאוד, שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה כלפי המציאות שלפנינו בעוה"ז, ומכ"ש כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית' לברוא כל אלו בשבילו. ועוד יותר תמוה, למה לו לאדם כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים. וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית' להנות לנבראיו, היא במדה שהנבראים ירגישו אותו ית', שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם, אשר אז יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב המשתעשע עם בנו החביב לו, בה במדה שהבן מרגיש ומכיר גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו כל האוצרות שהכין בשבילו. כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א) הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'. והסתכל היטב בכתוב הזה ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת עם אותם השלמים, שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו בכל אותם הדרכים שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, וכו', ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים. ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנ"ר והשעשועים האלו עם השלמים הללו, היה כדאי לו לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו.

"וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית' להנות לנבראיו, היא במדה שהנבראים ירגישו אותו ית'"   ירגישו אותו - שהשוו צורתם להשפעה ובכך משיגם אחדות עם הבורא/אם רצונו להטיב לנבראיו.      "והסתכל היטב בכתוב הזה ותוכל להשכיל ולדעת את השעשועים הגדולים של השי"ת עם אותם השלמים" השלמים-שהשיגו תיקון הרצון לקבל ל על מנת להשפיע "שזכו להרגישו ולהכיר גדולתו בכל אותם הדרכים שהכין בעדם" הדרכים-כל התיקונים בחלוקות א-ד שפורטו "עד שיבוא עמהם ביחס של אב ובנו היקר"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על February 25, 2020, 04:41

כל העולמות התחתונים והעליונים נבראו בשביל האדם, כדי שיגיע להשוואת הצורה עם הבורא, ואז יהיה עימו בקשר, עם הבורא, בדבקות, וישתעשעו יחד כמו אב ובן שמה שמחבר אותם זה לא הפעילות החיצונית שהם עושים יחד, אלא הקשר הפנימי ביניהם הוא המילוי והוא העיקר, והחיצוניות באה לשמש את הפנימיות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על February 26, 2020, 04:06

לד) ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע למדרגה הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב"ה לפעול זה על סדר ד' מדרגות, המתפתחות אחת מחברתה, הנקראות דומם צומח חי מדבר. והן באמת ד' בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים מתחלק בהן. כי אע"פ שעיקר החפץ הוא בבהי"ד של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת בהן ועל ידיהן לאט לאט עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד. כמבואר בתע"ס חלק א' אות נ' ד"ה וטעם.


ההתפתחות הרוחנית לקראת המטרה היא ב ד' דרגות שהם: דומם, צומח, חי, מדבר, הם קיימות בעולם הגשמי החיצוני המוכר שלנו אך הם קיימות בכל אדם כמדרגות ההתפתחות הפנימיות שהוא צריך לעבור בדרך הרוחנית להשוואת הצורה עם הבורא.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 09, 2020, 11:32

אות לד
"אע"פ שעיקר החפץ הוא בבחי"ד של הרצון לקבל" כפי שהסביר שחייב להשיג את גדלות הרצון לקבל, ולתקנו בלקבל בעל מנת להשפיע, ורק בכך תתקיים מחשבת הבריאה.                                      "אמנם אי אפשר שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת בהן ועל ידיהן לאט לאט עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד" בחינה ד היא גדלות הרצון לקבל, שהשיג הנברא. החל מ בחינה א רצון לקבל קלוש/מועט שאינו ניכר הנקרא דומם. המתפתח בהכרח לבחינה ב צומח, לבחינה ג חי, ולבחינה ד מדבר. כפי שמפרט להלן אחת לאחת. 

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 09, 2020, 11:36

לה) והנה בחי"א של הרצון לקבל הנקרא דומם, שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל בעוה"ז הגשמי, אין שם אלא כח תנועה כולל לכל מין הדומם, אבל בפרטים שלו אינה ניכרת לעין שום תנועה. כי הרצון לקבל מוליד צרכים והצרכים מולידים תנועות מספיקות עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים.

"וכיון שהרצון לקבל הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו בבת אחת" שולט רק על כלל בעלי הרצון בבחינה א /דומם "ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים" ואינו ניכר בו רצון פרטי משלו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 12, 2020, 18:19

דרגת הדומם היא הדרגה הנמוכה ביותר של הרצון לקבל, כל כך נמוכה שכח הרצון לא נראה פועל על פרטי הדרגה של הדומם על אף שהוא פועל בתוכה.

לו) נוסף עליו הצומח, שהוא בחי"ב של הרצון לקבל, שמדתו כבר גדולה יותר ממדתו שבדומם, והרצון לקבל שבו שולט בכל פרט ופרט מהפרטים שלו. כי כל פרט יש לו תנועה פרטית לעצמו, שמתפשט לארכו ולרחבו, ומתנועע למקום זריחת השמש, וכן ניכר בהם, ענין של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת, לכל פרט ופרט. ועכ"ז עוד לא נמצא בהם הרגש חפשי פרטי לכל אחד.

דרגת הצומח היא התפתחות של הדומם, התפשטות והתרחבות שלו, כלומר הדומם 'צומח' וגדל, ויש בו עניין אכילה ושתייה והוצאת הפסולת שזה מאפיין את ההבדל בינו לבין הדומם שהוא ללא תזוזה חיצונית ופנימית לכשעצמו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 13, 2020, 15:53

אות לו
"נוסף עליו הצומח" מבחי"א מתפתח הנברא ל "בחי"ב של הרצון לקבל" "שמדתו כבר גדולה יותר ממדתו שבדומם" הרצון לקבל ניכר יותר בכך ש "שולט בכל פרט ופרט מהפרטים שלו" כי כל רצון שבו "יש לו תנועה פרטית לעצמו" למילוי רצונו/הרגש החסרון "מתנועע למקום זריחת השמש" וכמו שאנו רואים בצומח שפונה לכוון השמש, ושולח שורשים למים "ועכ"ז עוד לא נמצא בהם הרגש חפשי פרטי לכל אחד" שפועל על פי כלל רצונות מדרגת הצומח.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 13, 2020, 16:04

לז) נוסף עליו מין החי, שהוא בחי"ג של הרצון לקבל, ומדתו כבר נשלמה במדה מרובה, שהרצון לקבל הזה כבר מוליד בכל פרט ופרט הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים לכל פרט באופן משונה מחברו. אמנם עדיין אין בהם הרגש זולתו, והיינו שאין בהם שום הכנה. להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו. וכדומה.

"בכל פרט ופרט הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים לכל פרט באופן משונה מחברו" בכל נברא/אדם שהתפתח ל בחי"ג ניכר בהם בנוסף גם רצונות/חסרונות השונים מאחד לזולתו "אמנם עדיין אין בהם הרגש זולתו" שמרגיש רק את מה שחסר לו עצמו"אין בהם שום הכנה. להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו. וכדומה." מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 15, 2020, 19:41

מה שרשמת בסוף "מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם." לעניות דעתי לא מדוייק, הוא לא מרגיש את הזולת, רק את עצמו, אולי התכוונת להגיד שמתייחס לזולת רק בהתאם לכמה שמקבל הנאה מהם, בזכות זה הוא יכול לשים תשומת לב חיצונית עלייהם אבל זה ללא הרגשה פנימית של הזולת.

דרגת החי היא כבר מידה מרובה של הרצון כבר ישות עצמאית בפני עצמה אך עדיין חסרה את הרגשת הזולת שהיא שייכת לדרגה הבאה.

לח) נוסף על כולם מין האדם, שהוא בחי"ד של הרצון לקבל, והיא כבר במדתו השלמה הסופית, הרי הרצון לקבל שבו פועל בו, גם הרגש זולתו. ואם תרצה לידע בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש מבחי"ג של הרצון לקבל, שבמין החי, עד הבחי"ד של הרצון לקבל שבמין האדם. אומר לך, שהוא כמו ערך בריה אחת של המציאות כלפי כל המציאות כולו. כי הרצון לקבל שבמין החי, החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו רק בשיעור המוטבע באותה הבריה, בלבדה משא"כ האדם שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה לרכוש לו כל הישות שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה רוצה מאתים, וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו הולכים ומתרבים עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות שבעולם כולו.


מין האדם הוא לעומת החי הוא כמו אדם אחד ביחס לכל בני האדם, שבדרגת החי מוטבעים בה הרצונות שיש בו בפרט החי והוא מוגבל לעומת זאת באדם, הוא פתוח להרגש זולתו ולכן מקנא ורוכש רצונות זולתו ולכן גודל הרצון של האדם שואף לבלוע את כל גודל הרצונות הקיימים בעולם יחד.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 16, 2020, 13:04

ציטוט של: איל ק על March 15, 2020, 19:41

מה שרשמת בסוף "מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם." לעניות דעתי לא מדוייק, הוא לא מרגיש את הזולת, רק את עצמו, אולי התכוונת להגיד שמתייחס לזולת רק בהתאם לכמה שמקבל הנאה מהם, בזכות זה הוא יכול לשים תשומת לב חיצונית עלייהם אבל זה ללא הרגשה פנימית של הזולת.

בעל הסולם משתמש במילים "אין בהם הרגש זולתו" ופשוט שיש בו הרגש רצונו עצמו. ומאידך אומר "אין בהם שום הכנה. להצטער בצרת חברו" אם כן איך יש לו חבר/הנאה מחברותא. ולכן הפרשנות - מרגיש את הזולת רק במה שמקבל הנאה מהם. (אני מסכים אם מה שאמרת אך אני משתדל מאוד שלא להוסיף מילים על בעל הסולם שמוליך אותנו לשיווי צורה עם מחשבת הבריאה וכל תוספת הבנה שלי יכולה להיות רק מצד הרצון לקבל שלי)

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 16, 2020, 21:49

חברי היקר, הכל זה מתוך הרצון לקבל שלנו לעצמו, בכל זאת ביגיעה אנו מעלים תפילה כדי שמלא לשמה נגיע לשמה, תודה על העבודה המשותפת, ננסה להגדיל את החיבור והיגיעה שלנו בכמות ובאיכות כמובן.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 18, 2020, 14:39

אות לח
"בחי"ד של הרצון לקבל, והיא כבר במדתו השלמה הסופית" גדלות הרצון לקבל על מנת לקבל כי "פועל בו, גם הרגש זולתו" ולכן "נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה לרכוש לו כל הישות שנמצאת בזולתו" שגדל רצונו במדרגות דומם צומח חי מדבר דטומאה, ונמצא בו רצון להשיג כל הנאה שרואה בעולם לעצמו, ורק עכשיו יש לו את כל החומר לעבודה ויוכל להתחיל לעלות במדרגות דומם צומח חי מדבר דקדושה. להפוך הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע ולהשתמש בהרגש זולתו להשפעה ולא לעצמו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 18, 2020, 15:28

לט) ואחר שנתבאר, שכל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וכו' הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם אפילו מבני מינם הדומים להם, ואיך יחול עליהם ההרגש האלקי והטבתו. אלא רק מין האדם בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם, הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות נרנח"י, שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית כוונת הבריאה של כל העולמות לא היתה אלא בשביל האדם

"ובשיעור המבואר בכתוב, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" ביאר באות לג
http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg197#msg197
"שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים כמו..." לא על נברא/אדם במדרגת דומם/צומח/חי "אלא רק מין האדם בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם" שהחלו להשתמש בהרגש זולתו להשפעה ולא לעצמו נבחן שעולים ב "מדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות נרנח"י" נפש רוח נשמה חיה יחידה "שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה" התכלית המבוארת באות לג.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 18, 2020, 22:40

התכלית מצד הבורא היא להנות לנבראיו, כדי לקבל את אותה הטבה הם צריכים להגיע לדרגת הרצון בבחינה הד' שהיא דרגת האדם.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 18, 2020, 22:59

מ) ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל על דעת חלק מן הפילוסופים, ואינם יכולים להסכים, אשר אדם השפל והאפסי בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת שנולדה תוך הצנון, והיא יושבת שם וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון שהיא נולדה בו. אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת, אני חשבתי שכל העולם הוא כמדת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדיר ויפה להפליא. כן אותם המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נ"ר ליוצרו, ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט על אפסותם וריקנותם כמו שהם באמת, ולא יוכלו להעלות על הדעת שכל המציאות הגדולה הזו לא נבראה אלא בשבילם. אכן אם היו עוסקים בתורה ומצות להשפיע נחת רוח ליוצרם בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג את עצמם ואת כל המדרגות של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים, ואז היו אומרים בעצמם מה שאמרו חז"ל, אורח טוב מה הוא אומר, כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי.


האדם הוא מרכז הבריאה, כל עוד הוא משוקע באהבה עצמית אין הוא רואה את גודלה האדיר ותפארתה, ורק כאשר ילמד לשמה וישיג את התבלין יגיע לשיווי הצורה עם הבורא ויגיע לפקיחת עיניים ויגלה את העולם הרוחני הרחב הנאור והגדול והטוב.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 22, 2020, 17:16

אות מ
"ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג את עצמם" לראות ולהשיג את עצמם, שהם חלק משלם. רומז שהרצון להשפיע מובנו שמרגיש עצמו חלק מכלל הנשמות/נשמה אחת.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 23, 2020, 15:52

מא) ועדיין נשאר לבאר, סוף סוף למה לו לאדם כל אלו עולמות העליונים שברא ית' בשבילו, ואיזה צורך יש לו לאדם בהם.
וצריך שתדע שמציאות כל העולמות נחלקת לה' עולמות בדרך כלל. ונקראים: א) אדם קדמון, ב) אצילות, ג) בריאה, ד) יצירה, ה) עשיה. אמנם בכל אחד מהם יש פרטים עד אין קץ. והם בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ. כי עולם א"ק הוא כתר, ועולם האצילות הוא חכמה, ועולם הבריאה הוא בינה, ועולם היצירה הוא תפארת, ועולם העשיה הוא מלכות. והאורות המלובשים באלו ה' עולמות נקראים יחנר"נ, שאור היחידה מאיר בעולם אדם קדמון. ואור החיה בעולם אצילות. ואור הנשמה בעולם הבריאה. ואור הרוח בעולם היצירה. אור הנפש בעולם עשיה. וכל אלו העולמות וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד. כי עולם הא' שהוא א"ק אין לנו תפיסה בו, וע"כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם, וע"כ אין אנו מדברים ממנו, ואנו מזכירים תמיד רק ד' עולמות אבי"ע. והי' היא עולם אצילות וה' עולם הבריאה, ו' עולם היצירה, ה' תתאה היא עולם עשיה.


"וצריך שתדע שמציאות כל העולמות נחלקת לה' עולמות בדרך כלל" עולמות מלשון העלם, מידת ההסתר בא נמצא האדם, לפי אחיזת הרצון לקבל בו. "והם בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ"(כתר חכמה בינה תפארת מלכות)ספירות מלשון ספירייות/אבן ספיר מידת השקיפות/הזכות/נקיות מרצון לקבל לעצמו, ככול שהרצון לקבל אוחז בו יותר כך נבחן לעכור/בהעלם גדול יותר. "והאורות המלובשים באלו ה' עולמות נקראים יחנר"נ"(יחידה חיה נשמה רוח נפש)כאשר האדם משיג מדרגת נפש מעולם עשיה דקדושה נבחן שהחל לתקן הרצון לקבל וכו'. "וכל אלו העולמות וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד. כי עולם הא' שהוא א"ק אין לנו תפיסה בו, וע"כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם, וע"כ אין אנו מדברים ממנו," מקוצו העליון של י כי אין לנו השגה בעולם אדם קדמון..."ה' תתאה היא עולם עשיה ה תחתונה בשם היא עולם עשיה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 25, 2020, 01:34

מסביר לנו באות מא' על מבנה העולמות והאורות המלובשים בהם, 5 עולמות ו 5 האורות, מסביר שאין לנו השגה בעולם אדם קדמון ולכן מבחינתנו יש השגה של 4 עולמות אביע.

מב) והנה נתבארו ה' עולמות שהם כוללים כל המציאות הרוחנית הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם הם כלולים זה מזה, ויש בכל עולם מהם כללות ה' העולמות, כנ"ל. ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות, כנ"ל. ומלבד ה' הספירות כח"ב תו"מ שבכל עולם ועולם יש גם ד' בחינות דצח"מ רוחניים אשר נשמת האדם היא בחינת מדבר אשר שם, ובחינות ה חי הן המלאכים שבאותו עולם, ובחינות ה צומח נקראות בשם לבושים, ובחינות ה דומם נקראות בשם היכלות. ונבחנות כמלבישות זו את זו. כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם מלבישות על ה' ספירות כח"ב תו"מ, שהן אלקיות שבאותו עולם (וענין י' הספירות שהן אלקיות יתבאר להלן בהמבוא לספר הזוהר). ובחינות החי שהן המלאכים, מלבישות על הנשמות, והצומח שהם הלבושים, מלבישים על המלאכים, ובחינות הדומם שהן היכלות, מסבבות על כולם. וענין ההתלבשות הזו משוערת, בענין שהם משמשים זה לזה ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז (לעיל אות ל"ה&shy;-ל"ח), וכמו שאמרנו שם שג' הבחינות דומם צומח חי לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם. וע"כ אין תפקידן אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות דומם צומח וחי אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל את בחינת המדבר אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו.


כל העולמות ומה שבהם: " ובחינות החי שהן המלאכים, מלבישות על הנשמות, והצומח שהם הלבושים, מלבישים על המלאכים, ובחינות הדומם שהן היכלות, מסבבות על כולם." נועדו לתועלת האדם. דומם, צומח, וחי נועדו לשמש את האדם כדי להשיג את תכליתו הן בעולם הזה והן בכל העולמות הרוחניים.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 27, 2020, 16:21

אות מב
"והנה נתבארו ה' עולמות שהם כוללים כל המציאות הרוחנית הנמשכת מא"ס ב"ה" א"ס ב"ה-אין סוף ברוך הוא, הסביר באות יג  http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg153#msg153
מחשבת הבריאה במצב ה א' בה מלכות ב א"ס ב"ה היא "הרצון לקבל שבנשמות כבר קבל כל תיקונו בשלימות. ונתהפך להיות השפעה טהורה" וכאן מדבר מ "מצב ב', הוא מציאותן(הנשמות)בבחינת שתא אלפי שני" ראה אות יד http://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg154#msg154
השתלשלות מחשבת הבריאה "מא"ס ב"ה עד עוה"ז" ב ה' העולמות "כלולים זה מזה, ויש בכל עולם מהם כללות ה' העולמות, כנ"ל. ה' ספירות כח"ב תו"מ" למשל בעולם אצילות יש מציאות בחינת ה' העולמות א"ק ואבי"ע וכו'. ו ה' ספירות כח"ב תו"מ הם כלים/רצון לקבל המתרחקים מדבקות בהשפעה עד לרצון לקבל לעצמו בעוה"ז(בעולם הזה)מתחת/מסובב מעולם עשיה דקדושה. האורות מלובשים בספירות "שבהן מלובשים  ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות" ספירות כח"ב תו"מ הם כלים לאורות(רצונות לקדושה באדם), אור נפש לכלי מלכות, אור הרוח לכלי תפארת, אור נשמה לכלי בינה, אור חיה לכלי חכמה, אור יחידה לכלי כתר. וגם אור נפש בכלי מלכות כנגד עולם עשיה. ובעולם העשיה עצמו ה' אורות וה' כלים, וכו' על דרך זו בכל כאמרו "אמנם הם כלולים זה מזה".                  "בכל עולם ועולם יש גם ד' בחינות דצח"מ רוחניים" הם מדרגות התפתחות האדם "אשר נשמת האדם היא בחינת מדבר אשר שם, ובחינות ה חי הן המלאכים שבאותו עולם, ובחינות ה צומח נקראות בשם לבושים, ובחינות ה דומם נקראות בשם היכלות. ונבחנות כמלבישות זו את זו כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם מלבישות על ה' ספירות כח"ב תו"מ, שהן אלקיות שבאותו עולם ובחינות החי שהן המלאכים, מלבישות על הנשמות, והצומח שהם הלבושים, מלבישים על המלאכים, ובחינות הדומם שהן היכלות, מסבבות על כולם. וענין ההתלבשות הזו משוערת, בענין שהם משמשים זה לזה ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז(לעיל אות ל"ה-ל"ח)" המהלכים/כוחות הסביבה/הרצון לקבל הפועלים על האדם להוצאת מחשבת הבריאה לפועל. "וכמו שאמרנו שם שג' הבחינות דומם צומח חי לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם." הבחי"ד/הבחינה ד היא גדלות הרצון לקבל, ב מין האדם שיכול לתקן הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע "וע"כ אין תפקידן" של הבחינות דומם צומח חי "אלא לשמש את האדם ולהועילו" לפעול באדם עד להוציא מחשבת הבריאה לפועל "כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות דומם צומח וחי אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל את בחינת המדבר אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על March 29, 2020, 04:03

תודה נסין  thb-pray2

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על March 31, 2020, 16:10

מג) והנה האדם בעת שנולד, יש לו תכף בחינת נפש דקדושה, ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם נקודה. והיא מלובשת בלב האדם, כלומר בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו בלבו של אדם. ודע הכלל הזה, שכל הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות בכל חלק קטן שבאותו עולם. והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ, והם כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ: כי דומם נגד מלכות, וצומח נגד תפארת, וחי נגד בינה, ומדבר נגד חכמה, והשורש של כולם הוא נגד כתר. אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן שגם בפרט אחד שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה.

"והנה האדם בעת שנולד, יש לו תכף בחינת נפש דקדושה, ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם נקודה". באות ל' https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg190#msg190 מוסבר(חלוקה ב)שמשיג "רצון לקבל רוחניות" בתחילה בלקבל לעצמו ורצון זה יעורר בלבו ההבנה שרוחניות מהותה השפעה לזולת, וזו תחילת פעולתה של הנקודה שבלב/ברצון לקבל. כאמרו כאן "והיא מלובשת בלב האדם, כלומר בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו בלבו של אדם."

"ודע הכלל הזה, שכל הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן שאך אפשר להפרט".............."אפילו באדם אחד יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה" השתלשלות העולמות ממחשבת הבריאה/כתר/שורש, בהכרח כוללת בתוכה כל המציאות שתצא ממנה מלמעלה למטה/מהרצון להשפיע עד הרצון לקבל/מלכות/בחי"ד.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 01, 2020, 06:36

האדם נולד עם תחילת הרצון הרוחני, שזה נקרא נקודה שבלב שזה תחילת הרצון לקבל המכוון לרוחניות שהוא במצב אחוריים של דרגת הנפש.

מד) ומטרם י"ג שנה לא יצויר שום גילוי אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות פעולתה. כי מצות אינן צריכות כונה, ואפילו המעשים בלי כונה מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו. אלא רק בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה דומם. ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב שהיא הדומם דנפש דקדושה. וכשנשלם בכל תרי"ג מצוות, מבחינת המעשה, נשלמו בזה כל תרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה, שרמ"ח איבריה הרוחניים נבנים ע"י קיום רמ"ח מצות עשה, ושס"ה גידיה הרוחניים נבנים ע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה. עד שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות, אשר בעולם עשיה הרוחני. וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים שבעולם ההוא, הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם שעלה שם דהיינו בשיעור שהנפש משכלת אותם, שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני, הנותן לה כח להתרבות ולהתגדל עד שתוכל להמשיך אור ספירת המלכות דעשיה בכל השלמות הרצויה ולהאיר בגוף האדם. ואור השלם ההוא מסייע לו לאדם להוסיף יגיעה בתורה ומצות, ולקבל יתר המדרגות. וכמו שאמרנו, שתכף עם לידת גופו של האדם נולדה ומתלבשת בו נקודה מאור הנפש, כן כאן, כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה, נולדת עמה גם נקודה ממדרגה העליונה ממנה, דהיינו בחינת אחרונה מאור הרוח דעשיה, המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש, וכך הוא הדרך בכל המדרגות, שכל מדרגה שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר בין עליון לתחתון עד רום המעלות. וכך בסגולת נקודה זו שיש בה מעליונה, היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה ואכמ"ל.


בכל פעם שהאדם עולה למדרגה עליונה, מתגלה לו נקודה של רצון שהיא האחוריים של רצון ממדרגה יותר עליונה, ובעזרתה הוא יכול לעלות לדרגה העליונה הבאה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על April 01, 2020, 09:34

תודה רבה לכם חברים אני אתכם בלימוד, רק בצורה שקטה.
נסין ואיל היקרים אני קורא את דבריכם ומתפעל מנקודות המבט שלכם,
מרגיש בתור לומד שיכול להפיק תועלת מההבנות שלכם!

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 02, 2020, 14:44

אות מד
"מטרם י"ג שנה לא יצויר שום גילוי אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה" כמבואר באות ל' ובאות יא' יג שנים זו מדרגה/שלב בהתפתחות.
"כי מצות אינן צריכות כונה, ואפילו המעשים בלי כונה מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו." לטהר על ידי מצוות מעשיות, או ע"י היסורים/הרצון/החיסרון לצוותא/לחיבור, בלי כוונה להשפיע/"אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו להתגדל ולהראות פעולתה" להרגיש את עצמו שהוא חלק משלם "אלא רק בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה דומם. ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב שהיא הדומם דנפש דקדושה".............."עד שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות, אשר בעולם עשיה הרוחני."  באות כג https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg178#msg178 מזכיר עניין לבושי אור חוזר,
(הנברא שאינו מוכן לקבל ההנאה בלקבל לעצמו, נבחן שדוחה טובתו ומוכן לקבל הנאה רק ברצון/כלי להשפעה, לזולתו/לבורא. פעולה זו נבחנת לראש הפרצוף דקדושה, ובכך יוצר לעצמו גוף/רצון חדש. ונמצא שיש כאן ראש, מבחינת תכנון בראש/מחשבה. תוך, שמקבל על כלי/רצון להשפיע בלבד, וסוף, מה שלא מקבל ברצון לקבל לעצמו שהוא טבע הנברא ממקורו. ראש תוך סוף אלו נקראים פרצוף דקדושה. אברים, חלקי הגוף/הרצון לקבל שטיהר.)

"וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים שבעולם ההוא" דומם צומח חי - ג' מיני רצונות המצוים על פי רוב בכל מין האדם(אות כב)לאחר תיקונם להשפעה "הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם שעלה שם דהיינו בשיעור שהנפש משכלת אותם," כנזכר באות כא ואות כד המושכלות/הלמוד בכח הרצון לקבל שבה הובילו את הנפש להשיג מדרגות דקדושה "שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני, הנותן לה כח להתרבות ולהתגדל עד שתוכל להמשיך אור ספירת המלכות דעשיה בכל השלמות הרצויה ולהאיר בגוף האדם . ואור השלם" אור נפש דעשיה "ההוא מסייע לו לאדם להוסיף יגיעה בתורה ומצות, ולקבל יתר המדרגות."
"וכמו שאמרנו, שתכף עם לידת גופו של האדם נולדה ומתלבשת בו נקודה מאור הנפש, כן כאן, כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה, נולדת עמה גם נקודה ממדרגה העליונה ממנה, דהיינו בחינת אחרונה מאור הרוח דעשיה, המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש" אור הנפש בכלי מלכות דעשיה יש בו שווי צורה למלכות/נקודה מאור הרוח דעשיה "וכך הוא הדרך בכל המדרגות, שכל מדרגה שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר בין עליון לתחתון עד רום המעלות. וכך בסגולת נקודה זו שיש בה מעליונה, היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה ואכמ"ל."
ואכמ"ל ואין כאן מה להוסיף.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 03, 2020, 12:57

מה) ואור הנפש הזה מכונה בשם אור הדומם דקדושה דעולם עשיה. והוא להיותו מכוון נגד הטהרה של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם כנ"ל. וכן פעולת הארתה ברוחניות דומה לבחי' מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל (אות ל"ה) שאין לו תנועה פרטית לחלקיו אלא רק תנועה כוללת מקיפה לכל הפרטים בשוה, כן האור של פרצוף הנפש דעשיה, אע"פ שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות בדרכי קבלת השפע, מ"מ אינם נכרים בו אלו השינוים, אלא רק אור כולל שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו.

"ואור הנפש הזה מכונה בשם אור הדומם דקדושה דעולם עשיה. והוא להיותו מכוון נגד הטהרה של חלק הדומם מהרצון לקבל שבגוף האדם כנ"ל" מצב זה תואם לחלוקה ב' המוסבר ב אות ל' https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg190#msg190
חלוקה ב' מתוך ד החלוקות באות כט' "ותדע, שעבודתנו במשך ע' שנותינו מתחלקת לד' חלוקות"

"וכן פעולת הארתה ברוחניות דומה לבחי' מין הדומם שבגשמיות, שנתבאר לעיל (אות ל"ה) שאין לו תנועה פרטית לחלקיו אלא רק תנועה כוללת מקיפה לכל הפרטים בשוה" שפועל עדיין כ רוב החברה ברצון לקבל, ואין בו כוונת השפעה. כפי שהסביר הסכנה באות לא'
https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg192#msg192
הסכנה שיתקע במדרגה זו כי חושב שעוסק בהשפעה רוחנית/עושר העולם הבא "הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה" (שמחשיב קיום מצוות מעשיות כ סוף מטרת הבריאה)
"כן האור של פרצוף הנפש דעשיה, אע"פ שיש בו תרי"ג אברים, שהם תרי"ג מיני שינוי צורות בדרכי קבלת השפע מ"מ אינם נכרים בו אלו השינוים" לא ניכר בו רצון להשפעה "אלא רק אור כולל שפעולתו מקיפה את כולם בשוה, בלי הכר הפרטים שבו."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 07, 2020, 10:39

אור הדומם דקדושה דעולם עשיה הוא אור כללי ששולט על כל הפרטים הדוממים בדרגה הרוחנית הראשונה בצורה שווה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על April 07, 2020, 12:17

 thb-heart

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 08, 2020, 08:43

ציטוט של: ילד על April 07, 2020, 12:17

thb-heart

ערבות אחים יקרים וחג פסח שמח  thb-pray thb-pray2

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 08, 2020, 12:59

נחוג מעל, נראה אחיזת הרצון לקבל
נכוון ונבקש על ישראל לקבל הדעת לבער הרצון לקבל לעצמו התופח כחמץ, שנוכל לצאת מן המיצרים.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 08, 2020, 23:24

ציטוט של: נסין על April 08, 2020, 12:59

נחוג מעל, נראה אחיזת הרצון לקבל
נכוון ונבקש על ישראל לקבל הדעת לבער הרצון לקבל לעצמו התופח כחמץ, שנוכל לצאת מן המיצרים.

אמן!!!

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 09, 2020, 19:53

מו) ודע אע"פ שהספירות הן אלקיות ואין בהן שום שינוי והבדל מראש הכתר שבעולם א"ק עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ"מ יש הבדל גדול כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים, והאור שבספירות הוא אלקיות גמורה, כנ"ל, אבל הכלים, הנקראים כח"ב תו"מ, שבכל עולם מג' עולמות התחתונים הנקראים בריאה יצירה עשיה. אינם בחינת אלקיות, אלא הם בחינת כיסוים המעלימים אור א"ס ב"ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים, שכל אחד מהם יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו. ומבחינה זו, אע"פ שהאור עצמו אחד הוא, מכל מקום אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח"י. כי האור מתחלק לפי תכונות הכלים. כי המלכות, היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א"ס ב"ה, והאור שהיא מעבירה ממנו ית' למקבלים הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת הדומם של גוף האדם לבד, וע"כ נק' נפש. והכלי דת"ת הוא יותר זך מכלי המלכות, והאור שהוא מעביר מא"ס ב"ה מיוחס לטהרת חלק הצומח דגוף האדם, כי פועל בו יותר מאור הנפש, ונקרא אור הרוח, וכלי דבינה יותר זך מת"ת, והאור שהוא מעביר מא"ס ב"ה, מיוחס לטהרת חלק החי שבגוף האדם, ונקרא אור הנשמה. והכלי דחכמה זך מכולם, והאור שהוא מעביר מא"ס ב"ה מיוחס לטהרת חלק המדבר שבגוף האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור. כמו שיתבאר לפנינו.



מצד אור הבורא אין שינוי, מצד המקבלים בהתאם לטהרתם מסונן האור דרך העלמות של העולמות, ככל שהם יותר זכים כך האור שזוכים המקבלים יותר גדול.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 12, 2020, 15:32

אות מו
"ודע אע"פ שהספירות הן אלקיות ואין בהן שום שינוי והבדל מראש הכתר שבעולם א"ק עד סוף ספירת המלכות שבעולם עשיה, מ"מ יש הבדל גדול כלפי המקבלים. כי הספירות נבחנות לאורות וכלים, והאור שבספירות הוא אלקיות גמורה, כנ"ל" האור/השפע, שווה/בהשוואה אחת  "אני הויה לא שיניתי" "אבל הכלים" רצון הנברא "אינם בחינת אלקיות" שינו הצורה ניכר ומפריד החל מ "מג' עולמות התחתונים הנקראים בריאה יצירה עשיה. אינם בחינת אלקיות, אלא הם בחינת כיסוים המעלימים אור א"ס ב"ה שבתוכם, ומודדים קצבה ושיעור אל הארתו, כלפי המקבלים, שכל אחד מהם יקבל רק לפי שיעור הטהרה שבו" לפי שעור שינוי/שווי הצורה שבו "אע"פ שהאור עצמו אחד הוא" כאמור האור מחשבת הבריאה להשפיע לנבראים אין בה שינוי "מכל מקום אנו מכנים האורות שבספירות בשם נרנח"י. כי האור מתחלק לפי תכונות הכלים" הכלים מקבלים לפי יכולתם להשפעה/ככול שהרצון לקבל גדול מקבל פחות אור עד "כי המלכות, היא הכיסוי היותר עב, המעלמת על אור א"ס ב"ה, והאור שהיא מעבירה ממנו ית' למקבלים הוא רק בשיעור קטן, המיוחס לטהרת הדומם של גוף האדם לבד, וע"כ נק' נפש." גוף האדם/הרצון לקבל לעצמו מדרגת דומם דקדושה הנזכר באות מה' שלא ניכר בו רצון להשפעה. וע"כ נק' נפש, נופש/במנוחה מעבודה לתיקון הרצון לקבל. "והכלי דת"ת(תפארת)הוא יותר זך מכלי המלכות".........."והכלי דחכמה זך מכולם, והאור שהוא מעביר מא"ס ב"ה מיוחס לטהרת חלק המדבר שבגוף האדם. ונקרא אור חיה. שלפעולתו אין שיעור" כלי דחכמה כנגד עולם אצילות, כדלע"ל שבאצילות הכלי/הרצון לקבל אינו ניכר ואין בו העלם/כיסוי על האור הגורם לפרוד המתחיל רק מבריאה. אצילות מלשון האור אצלו ולכן "שלפעולתו אין שיעור. כמו שיתבאר לפנינו."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על April 12, 2020, 18:32

רק מציין שנמצא פה ולומד אתכם
כאיש אחד בלב אחד

תודה רבה לכם

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 14, 2020, 15:40

מז) וכאמור שבפרצוף הנפש, שקנה האדם בכח העסק בתורה ומצות שלא בכונה כבר מלובשת שם נקודה מאור הרוח. ובהתחזק האדם לעסוק בתורה ומצות בכונה הרצויה, הולך ומטהר את החלק הצומח מבחי' רצון לקבל שבו, ובשיעור הזה הוא הולך ובונה את הנקודה דרוח לבחינת פרצוף, שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה, מתפשטת הנקודה ברמ"ח אבריה הרוחניים. וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה, מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה. וכשנשלמת בתרי"ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מא"ס ב"ה, אור יותר חשוב, הנק' אור הרוח, שהוא מכוון לפי טהרת חלק הצומח שבגוף האדם. וכל פרטי דומם צומח וחי שבעולם עשיה המתיחסים לקומת התפארת מסייעים לפרצוף הרוח של האדם לקבל האורות מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע"ש ומכונה משום זה, צומח דקדושה, וכן טבע הארתו כערך צומח הגשמי, שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה הניכרים בכל פרט ופרט שבו לפי עצמו, כן אור הצומח הרוחני כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים לכל אבר ואבר מתרי"ג האברים שבפרצוף הרוח וכל אחד מהם מראה כח הפעולה המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח יצאה עמו נקודה של המדרגה העליונה ממנו דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו.

"וכאמור שבפרצוף הנפש, שקנה האדם בכח העסק בתורה ומצות שלא בכונה" את פרצוף הנפש משיג כמוגדר בחלוקה ב'  המובא באות ל
https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg190#msg190
"כבר מלובשת שם נקודה מאור הרוח." כמוסבר בסוף אות  מד'
https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg223#msg223
"ובהתחזק האדם לעסוק בתורה ומצות בכונה הרצויה" תחילת הכוונה הרצויה כמוגדר בחלוקה ג ,המוסבר באות לב
https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg194#msg194
"הולך ומטהר את החלק הצומח מבחי' רצון לקבל שבו, ובשיעור הזה הוא הולך ובונה את הנקודה דרוח" רוח דעולם עשיה "לבחינת פרצוף, שע"י רמ"ח מצות עשה בכונה, מתפשטת הנקודה ברמ"ח אבריה הרוחניים. וע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה, מתפשטת הנקודה בשס"ה גידיה. וכשנשלמת בתרי"ג האברים כולם, היא עולה ומלבשת את ספירת התפארת שבעולם העשיה הרוחני, המעבירה לו מא"ס ב"ה, אור יותר חשוב, הנק' אור הרוח, שהוא מכוון לפי טהרת חלק הצומח שבגוף האדם" חלק הצומח שברצון לקבל/שמתחיל לתקן "תאוות אנושיות, כגון כבוד ושליטה על אחרים" שהגדיר באות כב'  https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg175#msg175
"ג' מיני רצונות מצוים על פי רוב בכל מין האדם" אני מעלה הסברה שכוונתו כאן באות מז'"וכל פרטי דומם צומח וחי שבעולם עשיה" וזאת על סמך המובא באות מג' https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg220#msg220
"באדם אחד יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו" לכן הסברה לעניות דעתי דומם צומח חי הם הבחינות הרוחניות ל "ג' מיני רצונות מצוים על פי רוב בכל מין האדם" כאמרו באות כב' "וממדות הגשמיות יש להקיש ג"כ למדות העצמים הרוחניים לפי ערכם הרוחני".

נמשיך אות מז'
"וכל פרטי דומם צומח וחי שבעולם עשיה המתיחסים לקומת התפארת מסייעים לפרצוף הרוח של האדם לקבל האורות מספירת התפארת בכל השלמות, על דרך שנתבאר לעיל באור הנפש, ע"ש ומכונה משום זה, צומח דקדושה, וכן טבע הארתו כערך צומח הגשמי, שנתבאר לעיל, שכבר יש לו שינויי תנועה הניכרים בכל פרט ופרט שבו לפי עצמו" ניכר בו הרצון להשפיע ביחסו לזולתו אך מתוך הרגשת רצונו/חסרונו שלו, כי אין בו הרגש זולתו "כן אור הצומח הרוחני כבר כחו גדול, להאיר בדרכים מיוחדים לכל אבר ואבר מתרי"ג האברים שבפרצוף הרוח וכל אחד מהם מראה כח הפעולה המיוחס לאותו האבר. גם עם יציאת פרצוף הרוח יצאה עמו נקודה של המדרגה העליונה ממנו דהיינו נקודה של אור הנשמה. שהיא מתלבשת בפנימיותו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על April 16, 2020, 19:39

תודה רבה!
ההקדמה לספר הזוהר ממש מרתקת ובכל פעם שקורא, אפילו אם זה כמה פעמים את אותה פסקה, מובן משהו חדש.
והצורה בה כל אחד מכם כותב תוך כדי הלימוד, זה ממש עוזר ומרחיב את ההבנה של הטקסט הנלמד.
מקווה שבהמשך הדרך אוכל להצטרף ולעשות כמוכם.
ישר כוח חברים
אתם ממש גדולים בעיניי, נמצאים עמוק בתוך הלימוד הקדוש והנשגב הזה! זכות גדולה להיות כאן אתכם, תודה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 16, 2020, 19:59

תודה ילד!

שתרצה אתה מוזמן גם לפרסם את האות הבאה בתור, מתי שמתאפשר.

אוהבים אותך באהבת חברים אלוקית  thb-IN-LOVE

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 16, 2020, 20:21

מח) וע"י העסק בסודות התורה ובטעמי מצות, הוא מטהר חלק החי מהרצון לקבל שבו, ובשיעור הזה הולך ובונה את נקודת הנשמה המלובשת בו ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה, וכשנשלמת בכל בנינה ונעשית פרצוף, אז עולה ומלבשת לספירת הבינה שבעולם העשיה הרוחני, שכלי זה הוא זך ביותר לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ, וע"כ הוא מעביר לו אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא אור הנשמה. וכל פרטי דומם צומח חי שבעולם עשיה, המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים ומסייעים לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות מספירת הבינה, ע"ד שנתבאר באור הנפש ע"ש. והוא נק' ג"כ בחינת חי דקדושה, להיותו מכוון נגד טהרת חלק החי שבגוף האדם. וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי (לעיל אות לז) שהוא נותן הרגשה פרטית לכל אבר ואבר מתרי"ג אברי הפרצוף להיות חי ומרגיש בהרגשה חפשית לכל אחד מהם בלי שום התלות בכלל הפרצוף, עד שנבחן. שתרי"ג אברים שבו הם תרי"ג פרצופים המיוחדים במיני הארתם, כל אחד לפי דרכו. ומעלת אור הזה על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות. וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה (שהיא אור ספי' החכמה) עם יציאת פרצוף הנשמה ומתלבשת בפנימיותו.



וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי (לעיל אות לז) שהוא נותן הרגשה פרטית לכל אבר ואבר מתרי"ג אברי הפרצוף להיות חי ומרגיש בהרגשה חפשית לכל אחד מהם בלי שום התלות בכלל הפרצוף
מכאן נובע שלכל אחד מאיתנו יש, רק הרגשה פרטית, רק הרגשה! ולא באמת מציאות אמיתית של פרטיות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 17, 2020, 15:30

אות מח'
"וע"י העסק בסודות התורה ובטעמי מצות" שעוסק במחשבת הבריאה, הצוותא/החיבור הנרצים. "הוא מטהר חלק החי מהרצון לקבל שבו" מטהר הרצון ל"מושכלות"  שהגדיר באות כב' https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg175#msg175 (https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg175#msg175)
"ובשיעור הזה הולך ובונה את נקודת הנשמה המלובשת בו ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה" ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה- שהופך הרצונות לקבל מושכלות לעל מנת להשפיע "וכשנשלמת בכל בנינה ונעשית פרצוף"(אות מד' ראש תוך סוף) שהשלים המחשבות בראש, לתוך וסוף, להשתמש בהשפעה, ברצון לקבל מושכלות.  "אז עולה ומלבשת לספירת הבינה שבעולם העשיה הרוחני, שכלי זה הוא זך ביותר לאין ערך על כלים הראשונים תו"מ(תפארת ומלכות), וע"כ הוא מעביר לו אור גדול מא"ס ב"ה, הנקרא אור הנשמה. וכל פרטי דומם צומח חי שבעולם עשיה" פרטי דומם צומח חי- כאמור הם ג' מיני הרצונות ששימשו בו להשגת מושכלות לאחר שתוקנו להשפעה "המיוחסים לקומת הבינה, נמצאים משמשים" עצם תיקונם מסייע "ומסייעים לפרצוף הנשמה של האדם, לקבל אורותיו בשלמות מספירת הבינה, ע"ד שנתבאר באור הנפש ע"ש. והוא נק' ג"כ בחינת חי דקדושה, להיותו מכוון נגד טהרת חלק החי שבגוף האדם. וכן טבע הארתו, כדרך שנתבאר במין החי הגשמי (לעיל אות לז) שהוא נותן הרגשה פרטית לכל אבר ואבר" לכל רצון מתוקן להשפעה "מתרי"ג אברי הפרצוף להיות חי ומרגיש בהרגשה חפשית לכל אחד מהם בלי שום התלות בכלל הפרצוף, עד שנבחן. שתרי"ג אברים" רצונות מתוקנים "שבו הם תרי"ג פרצופים המיוחדים במיני הארתם," פועל, בראש תוך סוף, המתאים לכל רצון "כל אחד לפי דרכו"(שורש להרגש זולתו/על פי דרך זולתו). "ומעלת אור הזה על אור הרוח ברוחניות, היא בערך הפרש מין החי כלפי הדומם וצומח בגשמיות. וכן יוצאת נקודה מאור החיה דקדושה (שהיא אור ספי' החכמה) עם יציאת פרצוף הנשמה ומתלבשת בפנימיותו."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 17, 2020, 16:18

מט) ואחר שכבר זכה באור הגדול ההוא הנק' אור הנשמה, אשר תרי"ג האברים שבפרצוף ההוא כבר מאירים כל אחד מהם באור שלם ובהיר המיוחד לו, כמו פרצוף מיוחד לעצמו, אז נפתח לו הפתח לעסוק בכל מצוה ומצוה על פי כונה אמיתית שבה, כי כל אבר של פרצוף הנשמה מאיר לו את דרכי כל מצוה המיוחסים לאותו אבר, ובכחם הגדול של אורות ההם הוא הולך ומטהר את חלק המדבר שברצון לקבל שלו, ומהפכו לרצון להשפיע, ובשיעור הזה הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה המלובשת בו, ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים וכשנשלמת לפרצוף שלם, אז עולה ומלבשת לספירת החכמה שבעולם העשיה הרוחנית, אשר כלי הזה אין קץ לזכות שבו, וע"כ הוא מעביר לו אור גדול ועצום מאד מא"ס ב"ה, הנק' אור החיה או נשמה לנשמה. וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו לקבל אור ספירת החכמה בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש ע"ש. וכן נק' מדבר דקדושה, להיותו מכוון נגד טהרת חלק המדבר שבגוף האדם. וכן ערכו של האור ההוא באלקיות כערך המדבר שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו שקונה הרגש זולתו. באופן ששיעור גדלו של אור ההוא על גודל דצ"ח הרוחניים כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי על דצ"ח הגשמיים. ובחינת אור א"ס ב"ה המלובש בפרצוף זה, הוא נק' אור יחידה.

"ואחר שכבר זכה באור הגדול ההוא הנק' אור הנשמה, אשר תרי"ג האברים שבפרצוף ההוא כבר מאירים כל אחד מהם באור שלם ובהיר המיוחד לו, כמו פרצוף מיוחד לעצמו, אז נפתח לו הפתח לעסוק בכל מצוה ומצוה על פי כונה אמיתית שבה, כי כל אבר של פרצוף הנשמה מאיר לו את דרכי כל מצוה המיוחסים לאותו אבר, ובכחם הגדול של אורות ההם הוא הולך ומטהר את חלק המדבר שברצון לקבל שלו" עד כה השתמש בהרגש זולתו מצד עולמות דטומאה כלומר כדי לרצות לעצמו כל מה שיש לזולתו. ועתה משתמש בהרגש זולתו כדי להשפיע ”ומהפכו לרצון להשפיע, ובשיעור הזה הולכת ונבנית הנקודה של אור החיה המלובשת בו, ברמ"ח איבריה ושס"ה גידיה הרוחניים וכשנשלמת לפרצוף שלם, אז עולה ומלבשת לספירת החכמה שבעולם העשיה הרוחנית, אשר כלי הזה אין קץ לזכות שבו, וע"כ הוא מעביר לו אור גדול ועצום מאד מא"ס ב"ה, הנק' אור החיה או נשמה לנשמה. וכל הפרטים שבעולם העשיה, שהם דומם וצומח וחי, המתיחסים לספירת החכמה, מסייעים לו לקבל אור ספירת החכמה בכל השלמות, ע"ד שנתבאר באור הנפש ע"ש. וכן נק' מדבר דקדושה, להיותו מכוון נגד טהרת חלק המדבר שבגוף האדם. וכן ערכו של האור ההוא באלקיות כערך המדבר שבדצח"מ הגשמיים, דהיינו שקונה הרגש זולתו. באופן ששיעור גדלו של אור ההוא על גודל דצ"ח הרוחניים כשיעור גדלו של מין המדבר הגשמי על דצ"ח הגשמיים. ובחינת אור א"ס ב"ה המלובש בפרצוף זה, הוא נק' אור יחידה"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 17, 2020, 21:01

מט. מתאר את האורות ועוצמתם.

נ) אמנם תדע שכל אלו ה' בחינות האורות נרנח"י שנתקבלו מעולם העשיה, אינן אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש, ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח ולא כלום, כי אין אור הרוח אלא בעולם היצירה, ואור הנשמה רק בעולם הבריאה, ואור החיה רק בעולם אצילות, ואור היחידה רק בעולם א"ק. אלא כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן שאך אפשר להפרט. ולפיכך ישנן כל ה' בחינות נרנח"י גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן, אבל הן רק נרנח"י דנפש. וממש על דרך זה ישנן כל ה' בחינות נרנח"י בעולם היצירה והן רק ה' חלקי הרוח. וכן ישנן כל ה' בחינות נרנח"י בעולם הבריאה, והן ה' חלקי הנשמה. וכן הוא בעולם האצילות שהן ה' חלקי אור החיה. וכן הוא בעולם א"ק שהן ה' חלקי אור היחידה. וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה.

האור מתחלק ל 5 חלקים שהם נרנח"י

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 19, 2020, 16:49

אות נ
"אמנם תדע שכל אלו ה' בחינות האורות נרנח"י שנתקבלו מעולם העשיה , אינן אלא בחינת נרנח"י של אור הנפש," עד כאן השיג רק ה' חלקי אור נרנח"י של נפש, כי עולם העשיה כולו הוא כנגד נפש הכללית "ואין בהן עוד מבחינת אור הרוח ולא כלום , כי אין אור הרוח אלא בעולם היצירה" ביצירה יש ה' חלקי אור נרנח"י של הרוח כי עולם היצירה כולו הוא כנגד רוח הכללית וכו', "ואור הנשמה רק בעולם הבריאה, ואור החיה רק בעולם אצילות, ואור היחידה רק בעולם א"ק. אלא כמו שאמרנו לעיל, שכל שיש בכלל כולו מתגלה ג"כ בכל הפרטים, עד הפרט היותר קטן שאך אפשר להפרט. ולפיכך ישנן כל ה' בחינות נרנח"י גם בעולם העשיה, כדרך שבארנו אותן, אבל הן רק נרנח"י דנפש. וממש על דרך זה ישנן כל ה' בחינות נרנח"י בעולם היצירה והן רק ה' חלקי הרוח. וכן ישנן כל ה' בחינות נרנח"י בעולם הבריאה, והן ה' חלקי הנשמה. וכן הוא בעולם האצילות שהן ה' חלקי אור החיה. וכן הוא בעולם א"ק שהן ה' חלקי אור היחידה. וההפרש שבין עולם לעולם, הוא ע"ד שבארנו בהבחנות שבין כל אחד מנרנח"י דעשיה."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על April 19, 2020, 21:50

נמצא ולומד איתכם
 thb-heart
תודה חברים!

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 21, 2020, 12:08

 thb-IN-LOVE

יחד איתכם בחיבור לעשיית נחת רוח ליוצרנו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 21, 2020, 16:45

נא) ודע שהתשובה והטהרה אינה מקובלת זולת שתהיה בקביעות מוחלטת, שלא ישוב לכסלו עוד. וז"ש היכי דמי תשובה עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד. ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר את חלק הדומם מהרצון לקבל שבו, שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי שיזכה בטהרת חלק הדומם בקביעות מוחלטת באופן שלא ישוב לכסלו עוד. ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני, כי יש לו טהרה והשואת הצורה בהחלט, לעולם ההוא. אמנם שאר המדרגות שאמרנו, שהן רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד. והוא מטעם, שכל עולם העשיה בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ כיון שכבר זכה על כל פנים בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו השואת הצורה לכל עולם העשיה, אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה בעולמות העליונים ממנה. למשל ספירת הת"ת דעשיה מקבלת מעולם היצירה שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח. וספירת בינה דעשיה מקבלת מעולם הבריאה שכולו בחינת נשמה. וספירת חכמה דעשיה מקבלת מעולם האצילות שכולו חכמה, ואור החיה. ולפיכך אע"פ שלא טיהר אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה מת"ת ובינה וחכמה דעשיה, אלא רק שלא בקביעות, כי בשעה שנתעורר שוב אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם.

"ודע שהתשובה והטהרה אינה מקובלת זולת שתהיה בקביעות מוחלטת, שלא ישוב לכסלו" לכסילותו, "עוד. וז"ש היכי דמי תשובה" כיצד הוא בעל תשובה "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד." בהקדמה לתלמוד עשר הספירות אות נו' מבאר שמי שזכה להשגת השגחת שכר ועונש(כלומר שהשיג שהרצונות לקבל שתיקן מרחיקים מהאחדות/צוותא)הנחשבת לגילוי פנים זה שמצד ישועת השי"ת, מכונה בשם עדות. "ונמצא, שמה שאמרנו, שאם אדם מטהר את חלק הדומם מהרצון לקבל שבו שהוא זוכה לפרצוף נפש דעשיה ועולה ומלביש את ספירת המלכות דעשיה. היינו ודאי שיזכה בטהרת חלק הדומם בקביעות מוחלטת באופן שלא ישוב לכסלו עוד." כי מפחד מהעונש "ואז יכול לעלות לעולם העשיה הרוחני, כי יש לו טהרה והשואת הצורה בהחלט, לעולם ההוא." כי השיג נפש דעשייה וכל עולם עשייה הוא נפש הכללית "אמנם שאר המדרגות שאמרנו, שהן רוח נשמה חיה יחידה דעשיה, שצריך לטהר כנגדן את חלק הצומח והחי והמדבר מהרצון לקבל שלו, שילבישו ויקבלו האורות ההם, אין הטהרה צריכה להיות בקביעות מוחלטת, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד. והוא מטעם, שכל עולם העשיה בכל ה' ספירות כח"ב תו"מ שבו, אינם אלא בחינת מלכות לבד, שיחסה רק לטהרת הדומם בלבד. וה' הספירות, הן רק ה' חלקי המלכות. וע"כ כיון שכבר זכה על כל פנים בטהרת חלק הדומם שברצון לקבל, כבר יש לו השואת הצורה לכל עולם העשיה" ומתחילים להאיר לו האורות רוח מת"ת, נשמה מבינה, חיה מחכמה, דעשיה לא בקביעות "אלא, כיון שכל ספירה וספירה מעולם העשיה, מקבלת מהבחינה שכנגדה בעולמות העליונים ממנה. למשל ספירת הת"ת דעשיה מקבלת מעולם היצירה שכולו בחי' ת"ת, ואור הרוח. וספירת בינה דעשיה מקבלת מעולם הבריאה שכולו בחינת נשמה. וספירת חכמה דעשיה מקבלת מעולם האצילות שכולו חכמה, ואור החיה. ולפיכך אע"פ שלא טיהר אלא חלק הדומם בקביעות, מ"מ אם טיהר שאר ג' חלקי הרצון לקבל שלו, עכ"פ שלא בקביעות, הוא יכול לקבל גם רוח נשמה חיה מת"ת ובינה וחכמה דעשיה, אלא רק שלא בקביעות, כי בשעה שנתעורר שוב אחד מג' חלקי הרצון לקבל שלו, נמצא תכף מאבד את האורות ההם."

ואין לפרש שכר ועונש כפשוטו ח"ו, אלה שמפחד שיאבד המדרגה שהשיג.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 22, 2020, 17:43

נא. ממשיך להסביר על התלבשות האורות בכלים, מה שלוקח מהקטע הזה הוא את נושא הקביעות, כאשר משיג את המדרגה הבאה האור מאיר בקביעות אלא אם כן האדם נופל שוב לקבלה עצמית.  thb-pray2

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 22, 2020, 17:53

נב) ואחר שמטהר גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו בבחי' קביעות הוא עולה לעולם היצירה בקביעות, ומשיג שם עד מדרגת הרוח בקביעות, ויכול להשיג שם גם האורות נשמה וחיה מספירות בינה וחכמה אשר שם, הנבחנות לנשמה דרוח וחיה דרוח, אפילו מטרם שזכה לטהרת חלק החי והמדבר בבחינת קביעות מוחלטת, ע"ד שנתבאר בעולם העשיה. אבל רק שלא בקביעות. כי אחר שהשיג טהרת הצומח מרצון לקבל שבו, בבחינת הקביעות, כבר הוא בהשואת הצורה לעולם היצירה כולו עד רום המעלות, כנ"ל בעולם העשיה.


ממשיך בעל הסולם לדבר על השגות הבורא בדרגות השונות.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 23, 2020, 19:44

נב) "ואחר שמטהר גם חלק הצומח שברצון לקבל שלו בבחי' קביעות הוא עולה לעולם היצירה בקביעות, ומשיג שם עד מדרגת הרוח בקביעות," כי כל עולם היצירה הוא אור רוח הכללית "ויכול להשיג שם גם האורות נשמה וחיה מספירות בינה וחכמה אשר שם, הנבחנות לנשמה דרוח" נשמה דיצירה "וחיה דרוח," חיה דיצירה "אפילו מטרם שזכה לטהרת חלק החי והמדבר בבחינת קביעות מוחלטת, ע"ד שנתבאר בעולם העשיה. אבל רק שלא בקביעות. כי אחר שהשיג טהרת הצומח מרצון לקבל שבו, בבחינת הקביעות, כבר הוא בהשואת הצורה לעולם היצירה כולו עד רום המעלות, כנ"ל בעולם העשיה."

נג) ואחר שמטהר גם חלק החי מהרצון לקבל והופכו לרצון להשפיע, עד שיודע תעלומות יעיד עליו שלא ישוב לכסלו עוד, כבר הוא בהשואת הצורה לעולם הבריאה, בעולם בריאה אור נשמה הכללית ועולה ומקבל שם עד אור הנשמה בקביעות. וגם ע"י טהרת חלק המדבר שבגופו יכול לעלות עד ספירת החכמה ומקבל גם אור החיה אשר שם, אע"פ שעוד לא טיהר אותו בקביעות, כנ"ל ביצירה ועשיה. אבל גם האור מאיר לו שלא בקביעות כנ"ל.

נד) וכשזוכה לטהר בקביעות גם חלק המדבר מהרצון לקבל שבו, אז זוכה להשואת הצורה לעולם האצילות, בעולם האצילות אור חיה הכללית ועולה ומקבל שם אור החיה בקביעות. וכשזוכה יותר, זוכה לאור א"ס ואור היחידה המתלבש באור החיה ואכמ"ל.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 24, 2020, 01:04

קראתי


נה) והנה נתבאר היטב מה שעמדנו לעיל (באות מא), ששאלנו למה לו לאדם כל אלו העולמות העליונים שברא השי"ת בשבילו, ואיזה צורך יש לו לאדם בהם. כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם להגיע לעשית נ"ר ליוצרו זולת על ידי סיועם של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה של הרצון לקבל שבו משיג האורות והמדרגות של נשמתו הנקראים נרנח"י, וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות של אותו מדרגה מסייעים לו בטהרתו, וכן עולה במדרגותיו עד שזוכה להגיע אל השעשועים של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה. כנ"ל (אות לג). וזה שאמרו בזוהר (נח אות ס"ג) על המאמר הבא לטהר מסייעין אותו, ושואל במה מסייעין אותו, ואומר שמסייעין אותו בנשמתא קדישא. כי אי אפשר לבא לטהרה הרצויה למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה כמבואר.



הבא לטהר מסייעין אותו

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 28, 2020, 18:04

אות נה
"והנה נתבאר היטב מה שעמדנו לעיל (באות מא), ששאלנו למה לו לאדם כל אלו העולמות העליונים שברא השי"ת בשבילו, ואיזה צורך יש לו לאדם בהם. כי עתה תראה, שאי אפשר כלל לאדם להגיע לעשית נ"ר ליוצרו זולת על ידי סיועם של כל העולמות האלו. כי בשיעור הטהרה של הרצון לקבל שבו משיג האורות והמדרגות של נשמתו הנקראים נרנח"י" ככול שמתגבר שלא לקבל לעצמו כך מתגלה לו יותר ידע/אור, ולא ישתמש בידע בלקבל לעצמו, כי השיג שהוא חלק משלם ופשוט שלא יפגע בזולת/בעצמו. "וכל מדרגה שמשיג, הרי האורות" הידע הנעלם שנגלה "של אותו מדרגה מסייעים לו בטהרתו, וכן עולה במדרגותיו עד שזוכה להגיע אל השעשועים של תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה. כנ"ל (אות לג) . וזה שאמרו בזוהר (נח אות ס"ג) על המאמר הבא לטהר מסייעין אותו, ושואל במה מסייעין אותו, ואומר שמסייעין אותו בנשמתא קדישא. כי אי אפשר לבא לטהרה הרצויה למחשבת הבריאה, זולת ע"י סיוע כל המדרגות נרנח"י של הנשמה כמבואר." השגת המדרגות נרנח"י של הנשמה היא תכלית הכונה שבמחשבת הבריאה. כמוסבר באות יב
https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg150#msg150
ושהשיג המדרגות נרנח"י של הנשמה, גם השיג אחדות הנשמות, שהוא חלק משלם.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 28, 2020, 18:12

נו) ויש לדעת שכל אלו נרנח"י שדברנו עד הנה, הרי הם ה' חלקים, שכל המציאות נחלקת עליהם. אכן כל שיש בכלל כולו נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות כנ"ל. ולמשל אפילו בבחי' דומם דעשיה הרוחני בלבדו יש שם להשיג ה' בחינות נרנח"י, שיש להם יחס לה' בחי' נרנח"י הכוללים. באופן, שאי אפשר להשיג אפילו אור הדומם דעשיה, זולת ע"י ד' חלקי העבודה הנ"ל. באופן, שאין לך אדם מישראל שיפטור עצמו מלעסוק בכולן, לפי ערכו, והוא צריך לעסוק בתורה ומצות בכונה בכדי לקבל בחי' רוח בערכו, והוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי ערכו כדי שיקבל בחי' נשמה לפי ערכו, וכן בטעמי מצות, כי אי אפשר לאור היותר קטן שבמציאות הקדושה שיהיה נשלם זולתם.

"ויש לדעת שכל אלו נרנח"י שדברנו עד הנה, הרי הם ה' חלקים, שכל המציאות נחלקת עליהם. אכן כל שיש בכלל כולו נוהג אפילו בפרט היותר קטן שבמציאות כנ"ל. ולמשל אפילו בבחי' דומם דעשיה" נפש דעשיה "הרוחני בלבדו יש שם להשיג ה' בחינות נרנח"י" נרנח"י דנפש "שיש להם יחס לה' בחי' נרנח"י הכוללים" שיש קשר בין נפש דנפש, לנפש הכוללת, ורוח דנפש לרוח הכוללת וכו' "באופן, שאי אפשר להשיג אפילו אור הדומם דעשיה, זולת ע"י ד' חלקי העבודה הנ"ל. באופן, שאין לך אדם מישראל שיפטור עצמו מלעסוק בכולן, לפי ערכו, והוא צריך לעסוק בתורה ומצות בכונה בכדי לקבל בחי' רוח בערכו, והוא צריך לעסוק בסודות התורה לפי ערכו כדי שיקבל בחי' נשמה לפי ערכו, וכן בטעמי מצות, כי אי אפשר לאור" הידע הנעלם "היותר קטן שבמציאות הקדושה שיהיה נשלם זולתם."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על April 30, 2020, 04:01

נו. בכל מדרגה ובכל חלק במציאות קיימים ה' בחינות של האור שצריך להשיג את כולם בכל שלב ושלב וכל מדרגה ומדרגה.

נז) ומכאן תבין את היבשות והחשכות שמצאונו בדורנו זה שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו, שהוא משום שאפילו העובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה, וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה, ואמר שאם שורה של אלף אנשים סומים הולכים בדרך, ויש להם לפחות פקח אחד בראשם הרי הם בטוחים כולם שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם. אבל אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת. כן הדבר שלפנינו, אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא יכשלו, ואם גם עובדי השי"ת סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא שכל הדור נכשל בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה.


מספיק אדם אחד חכם שיוביל רבים לא חכמים בדרך הנכונה, אך בדור שלנו כל כך הרבה אנשים צועדים ללא מורה חכם שיראה להם את הדרך ולכן הם חייבים ליפול, ובעל הסולם מצר על כך בצער רב.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על April 30, 2020, 12:43

 thb-heart
קראתי ונמצא אתכם בלב אחד, ברצון משותף, אך לא יכול לכתוב הרבה

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 30, 2020, 14:09

אות נז
"ומכאן תבין את היבשות והחשכות שמצאונו בדורנו זה שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו" דור השואה "שהוא משום שאפילו העובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה" מהעסק בפנימיות התורה "וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה, ואמר שאם שורה של אלף אנשים סומים" עיוורים "הולכים בדרך," הדרך להוצאת מחשבת הבריאה לפעול בנפעל "ויש להם לפחות פקח" פיקח/רואה "אחד בראשם הרי הם בטוחים כולם שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח שבראשם. אבל אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת. כן הדבר שלפנינו, אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא יכשלו, ואם גם עובדי השי"ת סלקו את עצמם מחכמה זו" שלא לומדים קבלה וזוהר "אין פלא שכל הדור נכשל בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על April 30, 2020, 14:17

נח) אמנם ידעתי הסבה, שהיא בעיקר מתוך שנתמעטה האמונה בכלל, והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט, וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו, כי ח"ו קרוב להכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור, מספיק, על כהאר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים, למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש. וקראתי הביאור בשם "הסולם" להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך. אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו: כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר, כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם. עוד לא נברא הביטוי לזה, אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז, תושלם כונתי בביאורי זה.

"אמנם ידעתי הסבה, שהיא בעיקר מתוך שנתמעטה האמונה בכלל, והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט, וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו, כי ח"ו קרוב להכשל בפסל ודמות." לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל/תייחס רצון לבורא "והיא שהעירני לעשות ביאור, מספיק, על כהאר"י" כתבי האר"י רבי יצחק לוריא "ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן," שלא יכשלו בפסל ודמות "כמו שיראו המעיינים, למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש. וקראתי הביאור בשם "הסולם" להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה," עלית גג "מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך. אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו: כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה," לא תעמיק ולהסתכל לגופו/עיקרו "אז לא תושלם כונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר, כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם. עוד לא נברא הביטוי לזה, אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז, תושלם כונתי בביאורי זה."


בהקדמה לתלמוד עשר הספירות אות לז'
"שתפסו דברי הקבלה במשמעותם החיצונית, דהיינו בהוראות גשמיות, ועברו על לא תעשה לך פסל וכל תמונה"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 01, 2020, 04:29

נח. למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

אפרסם יותר מאוחר את הפסוק הבא.

תודה תלמיד על ההתכללות. thb-drink

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 03, 2020, 04:25

נט) והנה כל המצוים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו, התנא האלקי, רבי שמעון בן יוחאי. חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים ביחוסו זה, ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא, המקובל ר' משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן.

ס) ואני כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי באור השי"ת להתבונן מעט בספר הקדוש הזה לא עלה על לבי לחקור ביחוסו, והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר על כל התנאים הקדושים, ואם היה מתברר לי בבירור גמור שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל, וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם. אמנם באמת לפי מדת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר, מליחסו לאחד מהתנאים, ומכ"ש אם הייתי מוצא, שמשה רבינו קבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז היתה שוככת דעתי לגמרי, כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה. ולפיכך כיון שזכיתי לערוך ביאור מספיק השוה לכל בעל עיון, להבין מעט מה שכתוב בו בספר, אני חושב שכבר נפטרתי בזה לגמרי מלטרוח עוד ולהכניס עצמי בחקירה הזאת, כי כל משכיל בזוהר לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש פחות במעלה מהתנא רשב"י הקדוש.

קראתי  thb-pray2

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 04, 2020, 08:30

 thb-heart

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 04, 2020, 15:36

ציטוט של: תלמיד455 על May 04, 2020, 08:30

thb-heart

יחד מושכים המאור המחזיר למוטב  thb-pray

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 04, 2020, 16:07

אות ס
..."ומכ"ש אם הייתי מוצא, שמשה רבינו קבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו" תורה שבעל פה "אז היתה שוככת דעתי לגמרי, כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה.".....

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 04, 2020, 16:52

כדי להבין אות סא' עלינו להרחיב בבאור 10 הספירות, ובהפכיות כלים ואורות. בפתיחה לפרוש הסולם מסביר ב מושגים אלו

עשר ספירות

ג) ואע"פ שאנו מונים עשר ספירות, אין בהן יותר מה' בחינות, שהן נקראות: כתר, חכמה, בינה, ת"ת, מלכות. ומה שאנו מונים עשר ספירות, הוא מפני שספירת התפארת כוללת שש ספירות הנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד,יסוד. וע"כ הן עשר. (הקדמת ספר הזהר, מראות הסולם, דף ה'). ואלו חמש בחינות כח"ב תו"מ נבחנות בכל נאצל ובכל נברא, הן בכלל העולמות כולם, שהם ה' עולמות הנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.שהם כנגד ה' הבחינות כח"ב תו"מ. והן בפרט היותר קטן שבמציאות אנו מבחינים בו, שהראש הוא כתר, ומראשו עד החזה הוא חכמה, ומחזה עד הטבור הוא בינה,ומטבור ולמטה הוא תפארת ומלכות.
ד) כשיצאו ה' הבחינות כח"ב תו"מ, נכללו זה מזה, שכל אחת מהן היתה כלולה מכח"ב תו"מ. אמנם בספירת התפארת ירדו קומות הספירות מבחינת ג"ר(ג ראשונות). לפיכך נשתנו שמותיהן דכח"ב תו"מ, הכלולים בה, לחג"ת נ"ה והיסוד הכוללם. לפיכך מה שאנו אומרים, שתפארת כוללת שש ספירות, אין זה מחמת מעלתה על ג' הספירות הראשונות, אלא להיפך, שמחמת הגרעון שבה מאור הג"ר, קבלו ה' בחינות כח"ב תו"מ שבה שמות אחרים, שהם חג"ת נ"ה. באפן, שחסד הוא כתר, וגבורה היא חכמה, ותפארת היא בינה, ונצח הוא תפארת, והוד הוא מלכות. ונוספה עליהן ספירת היסוד, שאינו בחינה נוספת על ה' בחינות. אלא הוא בחינת כולל בלבד, שכולל בתוכו כל ה"ס חג"ת נ"ה. והן נקראות תמיד ו"ק, שהוא ראשי תיבות "ו' קצוות", שהן שש הספירות חג"ת נה"י אלו. וכיון שירידה זו דה' בחינות לחג"ת נה"י, לא נעשית אלא בז"א. ע"כ אנו מיחסים רק לז"א את ה' הבחינות שנשתנו.
בספירת התפארת אנו מבחינים ב 6 ספירות ו קצוות, ולכן הם עשר ספירות.

ערך הפוך מכלים לאורות

י) יש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים. כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים בתחילה בפרצוף. שמתחילה בא כתר לפרצוף, ואח"כ חכמה, ואח"כ בינה, ואח"כ ת"ת, ואח"כ מלכות. וע"כ אנו מכנים לכלים כח"ב תו"מ, דהיינו ממעלה למטה, כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף.
והאורות הם בהיפך. כי סדר האורות הוא, שהתחתונים באים תחילה אל הפרצוף. שמתחילה בא אור הנפש, ואח"כ אור הרוח, ואח"כ אור הנשמה, ואח"כ אור החיה, ואח"כ אור היחידה. באפן, שמתחילה בא אור הנפש, שהוא אור המלכות, הקטן מכל האורות. ולבסוף בא אור היחידה, שהוא הגדול מכל האורות. וע"כ אנו מכנים תמיד את האורות בשם נרנח"י. דהיינו ממטה למעלה. כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף.
יא) ונמצא לפי זה, שבעת שאין בפרצוף אלא כלי אחד, שהוא בהכרח הכלי העליון, דהיינו כתר, הגדל תחילה, הרי אינו נכנס אז בפרצוף האור הגדול המיוחס אל הכתר, שהוא אור היחידה, אלא שנכנס האור הקטן ביותר, שהוא אור הנפש, ומתלבש בכלי דכתר.
וכשגדלו ב' כלים בפרצוף, שהם הכלים היותר גדולים, דהיינו כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח. ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר לכלי דחכמה, ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. ועי"ז כשגדל הכלי השלישי בפרצוף, שהוא כלי דבינה, אז נכנס אור הנשמה בפרצוף, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה אל הכלי דבינה. ואור הרוח יוצא מכלי דכתר ובא לכלי דחכמה. ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר.
וכשגדל כלי רביעי בפרצוף, שהוא כלי דת"ת, נכנס אור החיה בפרצוף. ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת, ואור הרוח לכלי דבינה, ואור הנשמה לכלי דחכמה, ואור החיה בכלי דכתר. וכשגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי המלכות, באים אז כל האורות בכלים המיוחסים להם. כי אז נמשך אור היחידה אל הפרצוף, ואור הנפש יורד מכלי דת"ת לכלי המלכות, ואור הרוח יורד מכלי דבינה ובא לכלי דת"ת, ואור הנשמה יורד מכלי דחכמה ובא לכלי דבינה, ואור החיה יורד מכלי דכתר ובא לכלי דחכמה, ואור היחידה בא ומתלבש בכלי דכתר.
יב) והנך מוצא, שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם. ולא עוד, אלא שהם בערך ההפוך. כי אם יחסר כלי המלכות בפרצוף, שהוא הכלי הקטן ביותר, יחסר אור היחידה, שהוא האור הגדול ביותר. ואם יחסרו שני הכלים התחתונים, תפארת ומלכות, יחסרו ב' האורות העליונים, יחידה חיה. ואם יחסרו ג' הכלים התחתונים, בינה ת"ת ומלכות, יחסרו ג' האורות העליונים נשמה חיה יחידה. וכו' על דרך זה. הרי שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצא ערך הפוך בין הכלים לאורות: שאם יחסר אור אחד וכלי אחד, הנה באורות יחסר האור היותר גדול, שהוא אור היחידה, והפוכו בכלים, שיחסר הכלי היותר קטן, שהוא כלי המלכות.
מה שנאמר באות מד' שמתקן רצונות בחינת דומם שבו ומשיג אור הנפש השייך לכלי מלכות, כאן מחדש לנו שאור הנפש לא מגיע לכלי מלכות אלה יכנס תחילה לכלי כתר, ושיסיים לתקן כל הרצונות לקדושה אז יגיע אור הנפש למקומו.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 04, 2020, 17:19

סא) אכן לפי"ז נשאלת השאלה, למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים, שבלי ספק היו חשובים במעלה יותר מדורות האחרונים והיו ראויים לו יותר, ויחד עם זה יש לשאול למה לא נגלה ביאור ספר הזוהר עד האריז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו. והתמיה העולה על כולנה, למה לא נגלו ביאור דברי האריז"ל, ודברי הזוהר מימי האריז"ל עד דורנו זו (ועי' בהקדמתי לספר פנים מסבירות על הע"ח באות ח' ד"ה ואיתא עש"ה) ונשאלת השאלה, הכי אכשר דרי. והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים ראש תוך וסוף, דהיינו חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז ע"א) כי בב' אלפים הראשונים שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד, והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות, כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים נגדלים בכל פרצוף מתחילה, ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף מתחילה, ונמצא כל עוד שאין בכלים רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים שהם בבחינת תהו. ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו על ב' אלפים האמצעים שהם תורה. וב' אלפים האחרונים הם נהי"מ דכלים וע"כ מתלבש בעולם בזמן ההוא אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול, וע"כ הם ימות המשיח. גם הדרך הוא בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת עד החזה שלו, האורות מכוסים, ואינם מתחילים להאיר חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו. והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות הכלים דנהי"מ בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם, אלא בזמן האריז"ל שכבר נתקרב זמן השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה, וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו. ועכ"ז כיון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי (שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב כנודע.) ע"כ לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים. שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם. וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ השי"ת.

"אכן לפי"ז נשאלת השאלה, למה לא היה נגלה ספר הזוהר לדורות הראשונים, שבלי ספק היו חשובים במעלה בזכותם/עדיין לא התפתחה גדלות הרצון לקבל יותר מדורות האחרונים והיו ראויים לו יותר, ויחד עם זה יש לשאול למה לא נגלה ביאור ספר הזוהר עד האריז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו. והתמיה העולה על כולנה, למה לא נגלו ביאור דברי האריז"ל, ודברי הזוהר מימי האריז"ל"  1572-1534  "עד דורנו זו (ועי' בהקדמתי לספר פנים מסבירות על הע"ח באות ח' ד"ה ואיתא עש"ה) ונשאלת השאלה, הכי אכשר דרי." האם מוכשר הדור "והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני," ששת אלפים "הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים ראש תוך וסוף," ראה אות מד'
https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg223#msg223
"דהיינו חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל ב' אלפים" 2000 שנה "תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז ע"א) כי בב' אלפים הראשונים שהם בחינת ראש וחב"ד"(חכמה בינה דעת) "היו האורות מועטים מאד" כי חסרים הרצונות הגדולים שאפשר לתקן להשפעה ולמשוך האורות הגדולים "והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות, כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים נגדלים בכל פרצוף מתחילה, ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף מתחילה, ונמצא כל עוד שאין בכלים" רצונות שאפשר לתקנם לקדושה "רק העליונים" הזכים "לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים שהם בבחינת תהו. ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו על ב' אלפים האמצעים שהם תורה. וב' אלפים האחרונים הם נהי"מ דכלים" נצח הוד יסוד מלכות הכלים/הרצונות היותר עבים שאם יתוקנו ימשכו אור גדול יותר "וע"כ מתלבש בעולם בזמן ההוא אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול, וע"כ הם ימות המשיח. גם הדרך הוא בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת עד החזה שלו, האורות מכוסים, ואינם מתחילים להאיר חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו. והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות הכלים דנהי"מ בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם," כאמור כי חסרים הרצונות היותר מקולקלים של דורות האחרונים "אלא בזמן האריז"ל שכבר נתקרב זמן השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה, וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו. ועכ"ז כיון שהכלים האלו עוד לא נשלמו לגמרי" לא תוקנו להשפעה לגמרי "(שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב כנודע.) ע"כ לא היה העולם עוד ראוי שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים. שלא ניתנה להם הרשות לגלותם בעולם. וכעת בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן שמדורנו זה ואילך יתחילו להתגלות דברי הזוהר בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה כל השיעור השלם שבחפץ השי"ת.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 05, 2020, 01:42

 thb-heart

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 06, 2020, 07:41

קראתי
תודה נסין

אין אות סב בהקדמה??


סג) ולפי"ז תבין שבאמת אין קץ לשעור מעלתם של דורות הראשונים על האחרונים, כי זה הכלל בכל הפרצופין של העולמות ושל הנשמות, אשר כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף ולפיכך נבררו תחילה הכלים דחב"ד מהעולם וכן מהנשמות, ולפיכך היו הנשמות שבב' אלפים הראשונים גבוהות לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ כנ"ל. וכן אח"כ בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן עוד זכות עד מאוד כי כלים דחג"ת מעלתם קרובה לחב"ד, (כמ"ש בהקסה"ז ד"ו ד"ה ומה) ועכ"ז עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות. ולפיכך בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו היא הגרועה שבמציאות, כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים, ואין המלאכה נשלמת אלא על ידיהם, כי עתה בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך רק עם השתלמותן של הנשמות הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים להתגלות ולא מקודם לכן.


קראתי

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 06, 2020, 08:48

ציטוט של: איל ק על May 06, 2020, 07:41

אין אות סב בהקדמה??

לא, גם לא בהוצאה המודפסת המקורית

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 06, 2020, 17:07

אות סג
"ולפי"ז תבין שבאמת אין קץ לשעור מעלתם" זכותם/זך/נקי מרצון לקבל "של דורות הראשונים על האחרונים, כי זה הכלל בכל הפרצופין של העולמות ושל הנשמות, אשר כל הזך נברר תחילה אל הפרצוף" הפכיות כלים ואורות "ולפיכך נבררו תחילה הכלים דחב"ד מהעולם וכן מהנשמות, ולפיכך היו הנשמות שבב' אלפים הראשונים גבוהות" זכות "לאין קץ. ועכ"ז לא יכלו לקבל קומת אור שלם, מפאת החסרון של החלקים הנמוכים" ככול שהרצון לקבל שולט נחשב נמוך יותר "מהעולם ומהן עצמן, שהם חג"ת נהי"מ כנ"ל. וכן אח"כ בב' אלפים האמצעים, שנתבררו הכלים דחג"ת אל העולם וכן מן הנשמות, היו הנשמות באמת מבחינת עצמן עוד זכות עד מאוד כי כלים דחג"ת" ראש דגוף(גוף=תוך וסוף) "מעלתם קרובה לחב"ד" ראש "(כמ"ש בהקסה"ז ד"ו ד"ה ומה) ועכ"ז עוד היו האורות מכוסים בעולם, מטעם" כי חסרים הרצונות הגדולים שאפשר לתקן להשפעה ולמשוך האורות הגדולים "חסרון הכלים, שמחזה ולמטה מהעולם, וכן מן הנשמות. ולפיכך בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו היא הגרועה שבמציאות" הרצון לקבל הגדול/העכור "כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה שלא גדל לגמרי הרצון לקבל שיוכלו לתקנו עד היום, עם כל זה המה המשלימים את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים, ואין המלאכה נשלמת אלא על ידיהם" בדורנו זה "כי עתה בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם" למנסים לתקן הרצון לקבל להשפעה "דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך רק עם השתלמותן" תיקונם/חיבור לשלם "של הנשמות הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים להתגלות ולא מקודם לכן.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 06, 2020, 17:27

אות סד
ובאמת נמצאת קושיא זו עוד בדברי חז"ל (במס' ברכות דף כ') א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אי משום תנויי? בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין וכו' אמר הויות דרב ושמאל קא חזינא הכא, ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן. א"ל קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם וכו' עכ"ל עש"ה. הרי שאע"פ שהן למקשן והן למתרץ, היה ברור שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים. הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים חשובים יותר מדורות האחרונים במהות נשמתם עצמם כנ"ל, שהוא מטעם שכל הזך ביותר נברר תחילה לבוא לעולם, מ"מ מבחי' חכמת התורה היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות יותר שלמים אע"פ שמהותם עצמם הוא גרועה ביותר.

"סד)ובאמת נמצאת קושיא זו" שהראשונים זכים יותר "עוד בדברי חז"ל (במס' ברכות דף כ') א"ל רב פפא לאביי, מאי שנא" במה שונים "ראשונים דאתרחיש להו ניסא" שמתרחש להם נס "ומ"ש אנן דלא מתרחיש לן ניסא" ואנו לא מתרחש לנו נס "אי משום תנויי?" אם תשיב לי משום שהראשונים היו לומדים תורה יותר מאיתנו, לא אקבל דבריך משום שאנו לומדים תורה יותר מהם  "בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה" שהם התמחו יותר בדיני נזיקין "ואנן קא מתנינן שיתא סדרי" ואנו מושיבים ישיבות על כל ששת הסדרים "........."ואלו" בכל זאת כאשר "רב יהודה כד הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא" היה חולץ סנדל אחד שלו(כחלק מהכנה לתענית גשמים)כבר הגשם היה בא "ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח בן" ואילו אנו מצערים עצמנו(בתענית) וצווחים ומתפללים ואין מי שמשגיח בנו. "א"ל" השיב לו "קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם" הסיבה היא משום שהראשונים היו מוסרים עצמם על קדושת השם ואנו איננו מוסרים עצמנו על קדושת השם "וכו' עכ"ל עש"ה. הרי שאע"פ שהן למקשן והן למתרץ," גם למקשה וגם למתרץ "היה ברור שהראשונים היו חשובים מהם, מ"מ מבחינת התורה והחכמה, היו רב פפא ואביי יותר חשובים מהראשונים. הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים חשובים יותר מדורות האחרונים במהות נשמתם עצמם כנ"ל, שהוא מטעם שכל הזך ביותר נברר תחילה לבוא לעולם, מ"מ מבחי' חכמת התורה היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות יותר שלמים אע"פ שמהותם עצמם" רצונם לקבל לעצמם "הוא גרועה ביותר."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 07, 2020, 08:33

קראתי, הדורות הראשונים היו זכים במהותם ובקלות ובאופן טבעי היו בהשגה של הבורא, אך הדורות האחרונים שבמהותם רצון לקבל גרוע יותר ישיגו אור גבוה של הבורא בשלמות יותר גבוה.

סה) ואין להקשות לפי"ז, א"כ למה אסור, לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה. הענין הוא כי במה ששייך להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים נשלמו בהם יותר מהאחרונים והוא משום שבחינת המעשה, נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות, וסודות התורה וטעמי המצוה נמשכים מהאורות שבספירות, וכבר ידעת שיש ערך הפוך מהכלים להאורות, שבכלים, העליונים נגדלים מתחילה, (כנ"ל אות ס"ב) וע"כ נשלמו הראשונים בחלק המעשה יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים בהם התחתונים יותר מהראשונים. והבן היטב.

יש ערך הפוך כלים ואורות בין הראשונים לאחרונים.
בראשונים יש כלים גדולים מהם נמשכת בחינת המעשה.
באחרונים יש אורות גדולים מהם נמשכת סודות התורה וטעמי מצווה.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 07, 2020, 17:41

אות סה'
ואין להקשות לפי"ז, א"כ למה אסור, לחלוק על הראשונים בתורת הנגלה. הענין הוא כי במה ששייך להשלמת חלק המעשי מהמצות, הוא להיפך, שהראשונים נשלמו בהם יותר" הרגישו חיבור/חלק משלם יותר בקיום מצוות מעשיות(שנעשה להם נס) "מהאחרונים והוא משום שבחינת המעשה נמשכת מהכלים הקדושים של הספירות," מרצון לקבל בקדושה/בהשפעה "וסודות התורה וטעמי המצוה" האור/ידע/שפע "נמשכים מהאורות שבספירות, וכבר ידעת שיש ערך הפוך מהכלים להאורות, שבכלים, העליונים" הזכים(כתר וכו') "נגדלים מתחילה, (כנ"ל אות ס"ב) וע"כ נשלמו הראשונים בחלק המעשה יותר מהאחרונים. משא"כ באורות, שהתחתונים" העבים(נפש וכו') "נכנסים מתחילה. וע"כ נשלמים" מרגישים חיבור/חלק משלם יותר מסודות התורה "בהם התחתונים" דורות אחרונים "יותר מהראשונים." שבדורות האחרונים הרצון לקבל הגיע לגדלותו, ותיקונו להשפעה מושך אורות גדולים(ונשלמת הקומה)  ". והבן היטב." (גם עניין הרגשת השלמות, שאין בו הרגשת חיסרון)

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 07, 2020, 17:50

סו) ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה. וכן בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שה"ס הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהוא הגוף עצמו. אלא שאפילו בחי' אוה"ע שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות, הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל.

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב" אברהם/השפעה/ימין- יצחק/קבלה/שמאל- יעקב, שפועלים בו לקבל ולהשפיע בהשלמה/שלם "לפנימיות העולם, וע' אומות" 70 אומות "נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה. וכן בעובדי השי"ת שבבני ישראל, יש פנימיות, שהם הזוכים להבין נשמת פנימיות התורה וסודותיה, וחיצוניות שהם אותם שאינם עוסקים אלא בחלק המעשה שבתורה. וכן בכל אדם מישראל, יש בו פנימיות, שהיא בחינת ישראל שבו, שה"ס הנקודה שבלב. וחיצוניות, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהוא הגוף עצמו." צרכי הרצון לקבל "אלא שאפילו בחי' אוה"ע" אומות העולם "שבו נחשבים בו כמו גרים. כי להיותם דבוקים על הפנימיות," הנקודה שבלבו "הם דומים לגרי צדק מאומות העולם, שבאו והתדבקו בכלל ישראל"

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 08, 2020, 07:32

 thb-heart thb-tnku

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 10, 2020, 08:44

אות סו:  בעולם יש בכל החלקים יש בחינת פנימיות ובחינת חיצוניות.


סז) ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו, על חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע שבו, דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו, גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל. ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך, דהיינו החיצוניות שבו, יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה, ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו.



בכך שאנו מחשיבים את בחינת ישראל שבנו אנו מעלים אותה מעלה וזה העבודה שלנו, ולא חס ושלום להחשיב את בחינת החיצוניות שבנו ולהעלות אותה מעלה.


 מה זה בפו"ח?

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 10, 2020, 10:42

אולי פו"ח הכוונה פנימיות וחיצוניות:
"הנה אז גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואומות העולם, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל."

 thb-heart
תודה חברים ענקיים, מחובר אתכם ברצון משותף! ומצטער שלא יכול להשקיע יותר כוחות להשתתף אע"פ שאני רוצה

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 10, 2020, 11:20

תודה ילד גדול  thb-hibuk thb-rose

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 10, 2020, 13:02

"סז) ובהיות האדם מישראל, מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל" כפי שהגדיר באות סו' יעקב כאשר פועל בשני הכוחות/ההפכים לקבל ולהשפיע, בשלמות/קו אמצעי, נקרא ישראל "שבו, על חיצוניותו," לקבל לעצמו "שהיא בחינת אוה"ע" הגוף עצמו/ צרכי הרצון לקבל  "שבו דהיינו שנותן רוב טרחתו ויגיעתו להגדיל ולהעלות בחינת פנימיות" כמוגדר ישראל "שבו לתועלת נפשו, וטרחה מועטת בשיעור המוכרח הוא נותן לקיום בחי' אוה"ע" הגוף עצמו/ צרכי הרצון לקבל שבו "דהיינו לצרכי הגוף. דהיינו כמ"ש (אבות פ"א) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. הנה אז גורם במעשיו," (שאינו פועל ברצון לקבל שניתן לו לתיקון, להשיג רצונו מאוה"ע) "גם בפו"ח דכללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה, ואוה"ע, שהם החיצוניות שבכללות, יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל." (כי לא משתמשים ברצון לקבל להתחכם במסחר/בריבית וכו') "ואם ח"ו להיפך שהאדם הפרטי מישראל, מגביר ומחשיב את בחינת חיצוניותו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, על בחינת ישראל שבו, וכמ"ש (דברים כ"ח) הגר אשר בקרבך," רצון לקבל הוא הגר/גוי "דהיינו החיצוניות שבו," הגסים והמזיקים שבאוה"ע "יעלה עליך מעלה מעלה, ואתה, בעצמך, דהיינו הפנימיות, שהיא בחינת ישראל שבך, תרד מטה מטה. אז גורם במעשיו, שגם החיצוניות" הגסים והמזיקים שבאוה"ע "שבכללות העולם, שהם אוה"ע, עולים מעלה מעלה," ועומדים עלינו לכלותינו "ומתגברים על ישראל ומשפילים אותם עד לעפר, ובני ישראל, שהם הפנימיות שבעולם ירדו מטה מטה ח"ו."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 10, 2020, 13:08

סח) ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים, וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט, ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו. מוריד או מעלה את הכלל כולו. ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה. (תיקונים סוף תק' ו') שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות.

"ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים," באות סא הגדיר "העולם, במשך זמן קיומו של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד" מכאן שהכלל הוא העולם/פרצוף אחד והפרטים הם נשמות העולם, למרות שתיקון הרצון לקבל הוא רק על כלל נשמות ישראל/השכינה הקדושה "וכל שנוהג בכלל כולו נוהג גם בפרט," כל אדם הוא עולם ומלואו  "ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו." עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה "כי לא יתגלה הכלל אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי שמעשה הפרט לפי ערכו. מוריד או מעלה את הכלל כולו. ובזה יתבאר לך מה שאיתא בזוהר, שמתוך העסק בספר הזוהר ובחכמת האמת, יזכו לצאת מתוך הגלות לגאולה שלימה. (תיקונים סוף תק' ו') שלכאורה, מה ענין לימוד הזוהר לגאולתם של ישראל מבין האומות."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 11, 2020, 11:50

סח, הפרט שהוא חלק מהכלל במעשיו גורם לירידה או עליה של הכלל.

סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פו"ח כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע, וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה. אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך. הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.


בקטע מדבר בעל הסולם על פנימיות וחיצוניות בלימוד התורה, קטע חזק ביותר

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 12, 2020, 12:10

סט) ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה יש בה פו"ח כמו כללות העולם כולו, ולפיכך גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות. ובהיותו מגביר טרחתו בפנימיות התורה" הזוהר/חכמת הקבלה "וסודותיה, נמצא גורם בשיעור הזה שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע," כי פועל לתיקון הרצון לקבל ומטבעו שמשפיע גם לאוה"ע "וכל האומות יודו ויכירו בשבחם של ישראל עליהם, עד שיקוים הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכמו כן הכתוב (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה. אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה," משפיל "כלפי מעלת חיצוניות התורה הדנה בחלק המעשה בלבד." שמחשיב המצוות המעשיות כסוף מחשבת הבריאה, ונמצא בגדלות הרצון לקבל כלפי הזולת/אוה"ע "ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד" נמצא בגדלות הרצון לקבל כלפי הזולת/אוה"ע "מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע, וישפילו ויבזו את בני ישראל," כי לא פועלים לפי מחשבת הבריאה בסגולה/הרצון לקבל היותר גדול מרצון אוה"ע, המסוגל לתקן פרצוף העולם הכולל אוה"ע "ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם. ואין לעולם חפץ בהם ח"ו. ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע מתגברת על פנימיות שלהן עצמן, כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע, ואז הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים," השואה "שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך. הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה, ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 12, 2020, 13:08

ע)וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה. אע"פ שהיא בתוככם. ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה מ') קול אומר קרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה) אבל השכינה אומרת מה אקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר, כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם. בההוא זמנא, וכו' רוח הולך ולא ישוב, לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח. הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ"ל.

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל" וזה לשונו "קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו. מתרגם קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת" דעת/ישראל/קו האמצעי הדרך לתיקון הרצון לקבל "ולהשיג אותה."את השכינה הקדושה/כלל נשמות ישראל באחדות "אע"פ שהיא בתוככם. ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה מ') קול אומר קרא, שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל (ומביא ראיה מהכתוב קרא נא היש עונך, שקריאה פירושו תפילה) אבל השכינה אומרת מה אקרא, כלומר אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר, כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר, כלומר שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות, וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם. בההוא זמנא, וכו' רוח הולך ולא ישוב, לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם, דהיינו רוח המשיח." דעת "הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' הרוח הזה נסתלק" שלא לומדים חכמת הקבלה להשיג הדעת "לו והלך, ואינו מאיר בעולם. וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. אוי להם לאותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה. ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. ווי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם. עכ"ל." עכ"ל-עד כאן לשונו, (של תיקוני הזוהר)

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 13, 2020, 10:00

תודה רבה חברים! ותודה רבה נסין על שהגדלת חלק מהטקסט בארמית, והקטנת את התרגום, זה עשה את הקריאה נוחה!

החלק הזה גורם לי לפחד! כי אינני רוצה להיות כזה:
"כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם. בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם."
 thb-heart
זה מזכיר לי, וסליחה שאני מצטט ממקום אחר, את מה שכתב בעל הסולם בהקדמת הספר פי חכם:

"עד שפגשתי את המפורסמים שבהם, המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר, והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא ושם להם כקדושים שהיו בארץ, ושאלתים אם למדו אצל רב שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים, וענו לי - חס מלהזכיר, אין כאן שום פנימיות זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי ח"ו. ושאלתים אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים, וענו לי - ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים. ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו, וענו לי - ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום, וכל מה שידע מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל וכן הגיעו אצלינו. וצחקתי מאד עליהם, דא"כ איך נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת, וענו לי - אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל, והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך. וכאן שפכתי חמתי עליהם כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם.

והנה בראותי אשר שטותם זה מצא שורשים כמעט בכל העוסקים בחכמה זו בזמן הזה, אוי לאזנים שכך שומעות, "הגם לככוש את המלכה עמי בבית", וכבר שפך הזוהר הק' מרה על כחש החטאים בנפשותם לומר שאין סודות פנימיות בתורה, כמו"ש בפ' "וירא" דאם אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים הרי נמצא ג"כ בין יתר האומות סיפורים ודברי הימים כאלה, ואמרו ז"ל שהמה מקצצים בנטיעות דנוטלין מלכות בלחודוי ע"ש. ומה היו אמר בעלי הזוהר בראותם תרבות אנשים חטאים הנ"ל להכחיש שאין שום חכמה וסברא בדברי הזוהר וחכמת האמת עצמם, שברזין דאורייתא עצמם אומרים שאין שם דעת וסברא מגולה בעוה"ז, אלא פטומי מילים בעלמא, הרי באו לכבוש השכינה הקדושה ח"ו בבית המלך פנימה, אוי להם כי גמלו רעה לנפשותם. וחז"ל אמרו שהתורה הקדושה מקוננת לפני הקב"ה - עשאוני בניך שיר בבתי משקאות וכו', והמה אפילו דמות שיר אינם עושים מהתורה רק דיבורים מבהילים לכל שומע וכדי בזיון וקצף, ועוד מבקשים שכר כפנחס באמרם שבאמונה שלימה המה עושים, ועליהם הכתוב אומר "יען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק הימני" שזוהי סבת החורבן דבית ראשון, ועדיין השטן מרקד ביננו דוקא בעקבתא דמשיחא שהוא זמן תכלה דרזין ראורייתא, וקנאת ה' צבאות באה כאש בעצמי לא תכבה, אשר מסבתה נתהותה בקרבי התעוררות לגלות את השמלה בשיעור כזה אשר ידעו שיש חכמה בישראל, וסבה זו לקחה בי חלק גדול בין יתר הסבות העקריות שבגללם באתי לידי ביאורי זה."

זה מפחיד מאוד! כי גם הם שלמדו את הכתבים של חכמת הקבלה, אמרו לעצמם ש"באמונה שלימה המה עושים", ונמצא שלא למדו פנימיות התורה בכלל אף על פי שהספרים היו מונחים מולם.
וזה גורם לי להרגיש בר מזל שהתגלו לנו הביאורים והפירושים של בעל הסולם ובנו הרב"ש, שאחרת גם אנחנו היינו חס ושלום כמו אלו המוזכרים לעיל.

דווקא היום שקיבלתי כוחות לשבת על כסא ולהשתתף איתכם, אפילו להגיב ולהביא ציטוטים, אני מגלה שאנחנו לקראת האות האחרונה! איזה קטע
 thb-heart

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 13, 2020, 12:52

ציטוט של: תלמיד455 על May 13, 2020, 10:00

זה מפחיד מאוד! כי גם הם שלמדו את הכתבים של חכמת הקבלה, אמרו לעצמם ש"באמונה שלימה המה עושים", ונמצא שלא למדו פנימיות התורה בכלל אף על פי שהספרים היו מונחים מולם.
וזה גורם לי להרגיש בר מזל שהתגלו לנו הביאורים והפירושים של בעל הסולם ובנו הרב"ש, שאחרת גם אנחנו היינו חס ושלום כמו אלו המוזכרים לעיל.

מחד, אין מקום/חסרון לפחד או לחשוש מטעות. אדם נמצא בדיוק המתאים למדרגתו בשלבי כוונת הבריאה.
ממש כמו שבעל הסולם מביא בהמשך הקדמת פי חכם, את אשר אותם מקובלים ירושלמים סובבו
"אשר מסבתה נתהותה בקרבי התעוררות לגלות את השמלה בשיעור כזה אשר ידעו שיש חכמה בישראל, וסבה זו לקחה בי חלק גדול בין יתר הסבות העקריות שבגללם באתי לידי ביאורי זה".

ומאידך, הבחירה היחידה שיש לאדם היא לבחור חברה/ספרים וכו' כפי ש אמר רבי יוסי בן קסמא,
"אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה."

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 13, 2020, 13:22

תודה ילד ותודה נסין!!!

כן אולי ההבדל של ההולכים בדרך האמת היא שהם לא מאמינים שהם בשלמות ובאמונה, נקווה שביחד נצליח להעלות חיסרון לבורא שלפחות ייתן לנו כוחות לעשות לו נחת רוח, ויחד לגלות את סודות התורה וטעמי המצוות הכל מטעם השפעה ואהבת הזולת בדרך ה'.

לחיים חברים!!!

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 13, 2020, 13:22

עא) וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם, כל אחת לפי מהותה, כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.

ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו. כמ"ש ז"ל (ב"ק ס') ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם. וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם. שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכן (ישעיה מ"ט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר נשא דף קכד ע"ב וז"ל בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי דהיינו כמבואר. אכי"ר.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 13, 2020, 13:56

אות עא: החשבת החיצוניות גורמת לביטול הפנימיות ולהורדתה בעולם, צריכים להעלות את חשיבות הפנימיות שהיא ישראל כדי שהיא תהיה בראש ותוביל את כל אומות העולם, וכל אומות העולם ישרתו אותה, את פנימיות התורה.


 thb-drink לחיים חברים ענקיים על היגיעה המשותפת על הקדמה לספר הזוהר!!!


נסין וילד אשמח לשמוע איך הייתם רוצים להמשיך?
האם נתחיל הקדמה אחרת, מאמר כלשהו, תע"ס זוהר אשמח לשמוע רעיונות למה יש לכם חיסרון כדי שנמשיך להתקדם יחד בדבקות אל המטרה.

ערבות חברים יקרים thb-tnku

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על May 14, 2020, 09:13

"עא) וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן" ולא באופן מיסטי, אלה כפשוטו במעשיהם מעוררים שנאה קנאה באוה"ע "על כל חלקי הפנימיות שבעולם, כל אחת לפי מהותה, כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת" כמוגדר באות סח "הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו" ולכן "ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל." כדי לדחוף את ישראל לתיקון הרצל"ק "דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל שהם" אות ע' "אותם אנשים הגורמים, שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם" "גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו.

ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל." השואה "ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו. כמ"ש ז"ל (בבא קמא, דף ס/א) ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה. ומכל הפאר שהיה לכלל ישראל בארצות פולין וליטא, וכו', לא נשאר לנו אלא השרידים שבארצנו הקדושה. הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהיא צרכי הגוף. ויגיע כח הזה גם על כלל ישראל כולו עד שעמי הארצות שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם ויצייתו להם. וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם. שהם בעלי החורבן. וכן פנימיות העולם, שהם ישראל יתגברו בכל שבחם ומעלתם על חיצוניות העולם, שהם האומות. ואז כל אוה"ע יכירו ויודו במעלת ישראל עליהם. ויקיימו הכתוב (ישעיה י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם," ארץ ישראל ללא מחלוקות "והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' וגו'. וכן (ישעיה מ"ט) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר נשא דף קכד ע"ב וז"ל בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי" בזה החיבור שלך ספר הזוהר יצאו בו מהגלות ברחמים "דהיינו כמבואר. אכי"ר." אמן כן יהי רצון.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: תלמיד455 על May 15, 2020, 10:47

"הנה מעתה מוטל רק עלינו שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאתנו שרידי הפליטה, יקבל על עצמו בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה, ואז יזכה כל אחד ואחד מאתנו להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת ישראל שבו, שהיא צרכי הנפש על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת אוה"ע שבו, שהיא צרכי הגוף."

הנני מקבל על עצמי את האמור לעיל מאות עא. !
ובע"ה יחדיו נצא מהגלות ברחמים. אמן כן יהי רצון

 thb-heart
תודה חברים ממשיכים בלימוד בשירשור ההודעות החדש שנסין פתח

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על May 15, 2020, 11:12

תודה אמן ואמן בעזרת ה'  thb-pray2

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: נסין על October 16, 2020, 16:28

 באות יא (https://torathahibur.co.il/HakvutzaHamehuberet/index.php?topic=84.msg147#msg147://באות יא) הביא בעל הסולם "כמ"ש עייר פרא אדם יולד, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה, והוא זמן הקלקול. ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך" מ הזוהר שבכאן אפשר לראות שלא הביא דעתו שלו.

זוהר פרשת וישב יעקב  אותיות ג-ד

ג) ואוקימנא, דכתיב טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד.
טוב ילד: דא הוא יצר טוב, דהוא ילד, מיומין זעירין עמיה דב"נ, דהא מתליסר שנין ואילך, כמה דאתמר.

ד) ממלך זקן וכסיל, ממלך: דא הוא יצר הרע, דאיהו אקרי מלך,ושליט בעלמא על בני נשא. זקן וכסיל, דאיהו זקן ודאי, כמה דאוקמוה, דכד אתיליד ב"נ ונפיק לאוירא דעלמא, איהו אזדמן עמיה דב"נ, וע"ד איהו מלך זקן וכסיל.

זוהר הסולם

ג) ואוקימנא, דכתיב, טוב ילד מסכן וגו': טוב ילד,זהו יצר הטוב,שהוא ילד מימים מועטים עם האדם, כי מי"ג שנים ואילך הוא עם האדם כמו שלמדנו.

ד) ממלך זקן וכסיל: ממלך, זהו היצר הרע ,שהוא נקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם.  זקן  וכסיל,הוא  ודאי  זקן  כמו שבארוהו,  שמיום  שהאדם  נולד  ויצא  לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם, וע"כ הוא מלך זקן וכסיל.

כותרת: בעניין: הקדמה לספר הזהר
תגובה על ידי: איל על October 18, 2020, 01:35

תודה נסין!