בחירה חופשית

התוכן בדף זה מאד ייחודי ומשמעותי, ומכיל הבנה מעמיקה ושלמה של יסודות טבע האדם.

בדרך הרוחנית האמיתית של האדם יש שני שלבים:

1. הוא ללמוד לבחור – לימוד והבנת הבחירה החופשית.

2. הוא מה לבחור – שזה להיות דומה לבורא בהשתוות הצורה עימו (שבכך אנו משיגים אותו ומגיעים לקשר ודבקות עימו) וביצוע ומימוש בחירה זו ולחיות אותה.

הבחירה החופשית היא עקרון רוחני מרכזי בעולמנו, כאמור הבורא ברא נשמה אחת ושבר אותה לחלקים שהם אנו הנבראים, במטרה להתאחד ולגלות את הבורא, הבורא הציב בחוקי המשחק של המציאות את עקרון הבחירה החופשית, כדי לתת לנו חופש בחירה לגלות את הבורא ולהתחבר עימו או שיישאר נסתר מאיתנו ונשאר מנותקים ממנו ונמשיך לחיות ללא מציאות הבורא בעולם הזה.

מטרת הבחירה החופשית היא לאפשר לנו עצמאות, שנבחר בבורא בעצמנו מיוזמתנו שזה יבוא מאיתנו ולא ממנו, שנרוויח זאת בעצמנו, שנתקרב אליו מעצמנו שבכך אנו מסבים לבורא הרבה נחת רוח לעומת מצב שבו הבורא מעצמו היה מקרב אותנו אליו ללא השתתפות שלנו, בכך הוא לא היה מרגיש שיש לו שותפים לבריאה ובעצם לא היינו קיימים אלא רק הבורא היה קיים.

לכן יצר הבורא עקרון של בחירה חופשית שמאפשרת לאדם לבחור בכל מציאות שייחפץ או שיבחר במציאות של גילוי וקשר עם הבורא, במילים אחרות הבורא נתן לנברא בחירה חופשית בעצמו אם לגלות אותו את הבורא או לא, לכן החלק הראשון בתורת החיבור הוא הבנת עקרון הבחירה החופשית, עקרון עוצמתי שכן הוא מסביר איך להתקשר מרחוק עם הבורא ולבצע בחירה של מציאות כלשהי.

קיימים שלושה רמות של שימוש בבחירה החופשית, בכולם מתקשר האדם עם הבורא בבקשת בחירה ומהצד השני הבורא עונה לו בהענקת המציאות המבוקשת.

שלושת הרמות הן:

1. רמה לא מודעת של בחירה – כך רוב האנשים בעולם שלנו, לא מודעים לעקרון הבחירה החופשית ומנגנון פעולתו, ובלי לדעת מבצעים בחירות כל הזמן בעצמם ובעיקר באמצעות הסביבה שמשפיעה עליהם לבחור.

2. בחירה מודעת – אנשים שמבינים ברמה מסוימת את עקרון הבחירה החופשית ומנגנון הבחירה ומנצלים אותו כדי לבחור את המציאות הרצויה להם, הם בוחרים ומבינים שיש כוח עליון שמקבל את בחירותיהם ומוציא אותם לפועל.

3. הבחירה החופשית בבורא – אנשים שהגיעו להבנה מהי מטרת החיים ומהי הבחירה האולטימטיבית, הבחירה החופשית הנכונה, מה לבחור, ולכן מממשים את עקרון הבחירה החופשית בצורה הטובה ביותר עבור המטרה הנעלה והנכונה ביותר, שהיא השגת הבורא, גילוי קשר ודבקות עימו, שזה חיים רוחניים טובים ונצחיים. לקבוצה זו שייכים לומדי חכמת הקבלה, במקרה שלנו לומדי שיטת תורת החיבור.

בחירה היא גם משורש חיבור וחבר אותיות ב,ח,ר , בחירה משמעה חיבור עם מציאות כלשהי, להתחבר איתה, לדוגמא הבחירה במציאות של השגת כסף משמעה שהאדם רוצה חיבור עם כסף, להתחבר עם כסף, שהוא יתקרב ויהיה קרוב לכסף, בחירה משמעה חיבור והתחברות, כאשר בחירה מיוצגת ע"י הכוונה והאמונה של המציאות הרצויה (כפי שיוסבר בהמשך), וכתוצאה מכך חיבור והתחברות עימה, עם אותה מציאות נבחרת ורצויה.

בביצוע בחירה כלשהי אנו מממשים את הזכות הטבעית שלנו לביצוע בחירה חופשית, בפעולה זו אנו גם מבצעים התקשרות לבורא, ולכן בחירה היא גם תפילה, כשאנו בוחרים אנו דומים לפעולת הבריאה של הבורא בכך שאנו תופסים את מקומו ובוראים מציאויות בעולם, אלא שבפועל הבורא הוא זה שמבצע את עבודת הבריאה ואנו רק שולחים לו בקשות לביצוע. כשאנו בוחרים אנו דומים לפעולות הבריאה של הבורא ולא לבורא עצמו, אך אנו נהיה דומים לבורא עצמו, לצורה שלו הפנימית של אהבה והשפעה אך ורק כאשר אנו בוחרים בבחירה היחידה של להיות דומים לצורה או לתכונה הפנימית שלו, של אהבה והשפעה שהיא הבחירה החופשית האמיתית היחידיה.

יסודות טבע האדם

כדי ללמוד ולהעמיק בהבנת מנגנון הבחירה החופשית הבה נתבונן באופן פעולתו של האדם בעולם הזה ונכיר את יסודות טבע האדם והמציאות בעולם שלנו.

נתחיל להסביר את מה שמוסבר כבר בחוגים אחרים שמלמדים את חכמת הקבלה ומשם נעמיק לתובנות ייחודיות שלנו של תורת החיבור, פנימיות יותר המשרטטות מודל שלם של יסודות טבע האדם והמציאות שלנו.

אופן פעולתו של האדם בעולם הזה משתלשלת בסדר הבא:

כאשר מתעורר לאדם רצון, אחריו מתפתח שכל או מחשבה להשגת אותו רצון, ואז הפעולה או המעשה, הגוף מוציא לפועל את התכנית להשגת הרצון שהשכל תכנן. ניקח דוגמא – מתעורר באדם רצון לשתות כוס מים, בשלב הבא האדם מתחיל לחשוב איך לממש את הרצון איך להשיג ולשתות כוס מים, עד שהוא מוצא דרך, למשל לגשת למטבח ולמזוג כוס מים מהבקבוק, בשלב האחרון הוא הולך ומבצע בפועל, בפעולה/מעשה את התוכנית שהתווה השכל/המחשבה.

אם לפני המעשה/פעולה בא השכל, ולפני השכל בא הרצון, מה בא לפני הרצון? למה האדם רוצה? למה מתעורר רצון? וכאן אנו בתורת החיבור מעמיקים בהבנה של יסודות טבע האדם להבנה שלמה וחשובה בניגוד לחוגי קבלה אחרים שלא מסבירים מעבר לשלושת המצבים הללו.

השלב שלפני הרצון הוא אמונה כידוע לכם אמונה היא מושג מפתח בחוכמת הקבלה אצל המקובלים ובכתבי הקבלה וכמובן גם בדת היהודית, לראשונה כאן אצלנו בתורת החיבור נבין את המושג הזה בצורה מאד ברורה כאבן היסוד של המציאות שלנו ובצורה מאד לוגית ופשוטה להבנה וליישום במערכת המציאות.

אמונה היא פיסת מידע, הגדרה של משמעות, שהאדם מקבל אותה כאמת, כנכונה, כקיימת במציאות, ונמצאת בתוך ליבו.

הבה נמשיך את ההסבר שלנו של שלבי השתלשלות פעולות האדם בעולם הזה, אז מה בא לפני הרצון? למה אדם רוצה? למה מתעורר בו רצון? התשובה היא, שאדם רוצה משהו או מתעורר בו רצון למשהו מכיוון שהוא מאמין שזה חשוב, שזה נכון, שזה טוב, שיש לו מזה רווח אישי.

לדוגמא, לאדם מתעורר הרצון לשתות כוס מים, מכיוון שהוא מאמין שזה חשוב והכרחי לקיום שלו, אם הוא לא ישתה עכשיו כוס מים אז הוא מאמין שהוא ייחלש, האמונה בסיבה כלשהי גורמת לרצון. דוגמא נוספת להמחשה, אם הבית עולה באש יתעורר לאדם רצון לברוח החוצה, למה? כי הוא מאמין שאחרת הוא חס ושלום יישרף וימות.

האמונה מכילה את החשיבות את הערך את הסיבה את הלמה האדם רוצה את הדבר….אם נבקש חשיבות למשהו מסוים אז תתגלה סיבה למה המשהו המסוים הזה חשוב, תתגלה אמונה, "אני מאמין שזה חשוב כי", האמונה למה זה חשוב ואז אם אנו מאמינים שמשהו הוא חשוב יהיה לנו רצון אליו כאשר הוא יופיע בעולמנו, לדוגמא, אם נבקש חשיבות לירידה במשקל יתגלו סיבות למה זה חשוב לרדת במשקל כמו: "עודף משקל פוגע בבריאות", "הבגדים לא יעלו עלי ולא יהיה לי מה ללבוש", "אנשים יעריכו אותי פחות בגלל עודף משקל", ואז כאשר נהיה במשקל עודף יתגלה רצון לרדת במשקל, וזה בתנאי שהחשיבות תהיה בלב בפנים כאמונה אמיתית ולא כמידע חיצוני שאנו שומעים.

מהי כוונה? אמונה היא כוונה, כוונה בליבו של אדם, מכיוון שהיא מכוונת אותו לפעול לפי הערך שלה, לדוגמא אם הבית עולה באש, אז האמונה שאש מסוכנת מכוונת אותי להימלט החוצה מהאש.

כוונה היא הזדהות של האדם עם אמונה, המשמעות של אותה אמונה לגביו, לדוגמא: האמונה "אש זה מסוכן עבור בני אדם" הופכת לכוונה "אש מסוכנת עבורי" ולכן כאשר הבית עולה באש הכוונה גורמת להתעוררות רצון להימלט מהבית.

בהסבר שלנו של יסודות טבע האדם הכוונה באה לפני הרצון. רצון הוא תוצאה של אמונה שמכוונת אותי לכיוון כלשהו ולכן רצון הוא תוצאה של כוונה (אמונה שנוגעת לי).

אמונות וכוונות הם הגדרות של מידע (צורות של חומר) בעלות משמעות, הנמצאות בתת-המודע של האדם, המגדירות אותו, את עולמו והיחסים ביניהם, את תפיסת 'האני' את האני. האני של האדם הוא סך האמונות שאיתם הוא מזדהה ברמה הפנימית ברמת התת-מודע, כלומר האני של האדם זה סך הכוונות שלו, גם העולם שנראה מחוצה לאדם עם כל מה שיש בו הוא שיקוף של האמונות והכוונות שלו.

כאמור האמונה והכוונה מגדירים את החשיבות את הסיבה את הלמה לפעולותיו של האדם, מאחורי כל הכוונות קיימת הכוונה הפנימית הראשית הראשונית שהיא 'הכוונה לעצמי' כוונה בעל מנת לקבל, כוונה לרווח אישי, שנובעת מהשבירה וצורת הפירוד שלנו של חלקי הנשמה, של האני הנפרד מהזולת בעולם הזה, שדואג ואוהב את עצמו, שאני זה הגוף שלי ואיתו אני מזדהה ולו אני דואג בכוונה ראשונית לעצמי.

אנו בתורת החיבור רוצים לשנות את הכוונה הראשית מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אם הכוונה מייצגת את האני שאיתו אנו מזדהים ותופסים את עצמנו, אז השינוי של הכוונה לעל מנת להשפיע משנה לנו את תפיסת האני להזדהות עם האני הכללי של המציאות, האני של הנשמה הכללית, עם הגוף שלה, הגוף הרוחני, צורת הבורא במציאות, לדאוג ולאהוב אותו ולהתאחד עימו בהבנה ובתפיסה.

חשוב להבין, שאדם רוצה משהו, נראה לו שיש סיבה אמיתית לכך, שזה סוג של אמונה/כוונה שהוכנסה לו, ברוב המקרים יש לנו אפשרות לבחור להכניס אמונה אחרת ואפילו הפוכה במקום אותה אמונה קודמת, כלומר אדם רוצה משהו כי יש לו סיבה אך מבחינה אובייקטיבית הוא רוצה ללא סיבה, כלומר הוא רוצה עקב בחירה כלשהי והסיבה נוצרה עקב הבחירה, וניתן ברוב המקרים לבחור אחרת אם יודעים איך לעשות זאת ואז תהיה סיבה אחרת, במילים אחרות הלמה אני עושה או רוצה הוא תוצאה של בחירה הוא רק אמונה ולא אמיתי.

להבדיל ממה שהסברנו על כוונה, כשאדם אומר שהוא מתכוון לעשות משהו, או אומר שהוא הולך לעשות הצהרת כוונות על מה הולך לקרות, אין מדובר כאן על כוונה בפירוש שהסברנו כאן של למה ואמונה אלא מדובר כאן פשוט על רצונות שמתעוררים באדם והוא מביע בפני אחרים או לעצמו שהוא הולך לפעול להוציאם לפועל, לדוגמא: "אני מתכוון ללכת למטבח ולשתות כוס מים"  זה אומר שהתעורר בי רצון לשתות כוס מים ואני מתאר איך אוציא אותו לפועל, כוונה בהקשר זה מתייחסת למה אני מתכוון לעשות, לרצון ומעשים והיא לא קשורה למונח כוונה שהסברנו מקודם הנוגע לבחירה חופשית ותורת החיבור, אלא אם כן מדובר ב'עשיית כוונה' פנימית כמו שיוסבר בהמשך.

מהיכן מגיעות האמונות לאדם? חלק מדנ"א ותורשה וחלק מגיעים מהבורא כדי לכוון את האדם ליעדו הסופי להכרה וחיבור עימו עם הבורא. אך חלק מרכזי וגדול מאד של האמונות שאנו נושאים בתוכנו מגיע מהסביבה החיצונה של האדם, מהערכים שהוא סופג מהחברה והסביבה.

כשאדם עושה עבודה פנימית כדי לבחור סביבה טובה יותר, הוא בעצם בוחר לחזק בתוכו מערכת אמונות וכוונות רצויים טובה וחזקה יותר.

ניתן בעזרת עבודה פנימית נכונה ליצור אמונות וכוונות בתת המודע של האדם כתוצאה מכך סביבת האדם תשתנה.

וכאן נמצאת הבחירה החופשית של האדם להשפיע על גורלו בבחירת הסביבה המשפיעה עליו את המטרה הרצויה, בבחירת סביבה טובה עם ערכים רצויים. במקרה שלנו בחירת סביבה קבלית חזקה כמו 'הקבוצה המחוברת' שבה כולם יחד מייצרים מערכת אמונות וכוונות כלפי איחוד וגילויי הבורא שמשפיעות על כל חברי הקבוצה וחודרות לליבם. כמו כן הקבוצה המחוברת מדמה את הסביבה הרוחנית שהיא מצב של חיבור בין בני אדם. לכן העבודה העיקרית בקבוצה היא התכללות של כל החברים אחד בשני יחד ועם הרצון הכללי המשותף.

בעל הסולם כותב במאמר החירות שהבחירה החופשית היא בבחירת הסביבה:

…לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר – הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר"…

הרגל נעשה טבע שני

אם תשאלו אצן שרץ כל יום קילומטרים, מה השיטה? מה המפתח להצליח בספורט כמוך? הוא יגיד שזה מאד פשוט, כל מה שצריך לעשות זה להתאמן באופן קבוע כל יום וכך כל אחד יכול להגיע לתוצאות משביעות רצון, גם אם לא יהפוך לספורטאי אולימפי הוא בטוח בדרך זו יהפוך לספורטאי.

אם נשאל מוזיקאי שמנגן כל יום הרבה, מה השיטה? מה המפתח להצלחה במוזיקה ונגינה כמוך? הוא יגיד "אימון, אימון ואימון" שזה מאד פשוט, כל מה שצריך לעשות זה להתאמן באופן קבוע כל יום וכך כל אחד יכול להגיע לתוצאות משביעות רצון, גם אם לא יהפוך למוזיקאי עולמי הוא בטוח בדרך זו יהפוך למוזיקאי ונגן.

אני רוצה לגלות סוד חשוב שחבוי בשפה העברית, שממנו ניתן להבין איך נוצרים אמונות במוחו וליבו של אדם.

אדם שרוצה ללבוש בגד מה הוא עושה? הוא מתלבש.

אדם שרוצה לפשוט בגד……הוא מתפשט.

אדם שרוצה להיות קרוב למשהו…הוא מתקרב.

אדם שרוצה להיות רחוק….הוא מתרחק.

אדם שרוצה להאמין! …מה הוא עושה?…הוא מתאמן…צריך לאמן את עצמו…עד שיהפוך לאומן…ואולי גם לאמן בתחומו. כלומר, מי שרוצה להאמין צריך להתאמן, כלומר אמונות פנימיות נוצרות ע"י אימון, המילה אימון משורש אמונה.

לכן בהתחלה הדוגמאות של ספורטאי ומוזיקאי, הם עושים כל יום אימון, כביכול אימון חיצוני, אבל זה בעצם אימון פנימי, כדי להאמין וליצור הגדרה של אמונה פנימית, "אני ספורטאי", "אני מוזיקאי", כל אימון חיצוני מטרתו ליצור אמונה פנימית, ביחס לאני ולמציאות של האדם. כשאדם לומד לנגן על גיטרה לדוגמא, הוא כל יום מתאמן ומתקדם שפתאום מצליח עוד משהו לנגן, זה לא בזכות השכל שלו, זה בזכות האימון, בזכות שהאימון מטביע בו אמונה כל יום יותר עמוקה, "אני מוזיקיאי גיטריסט" וממנה הוא מתקדם והופך לכזה ולומד לנגן כאילו בעצמו כל יום יותר ויותר טוב.

לימוד הוא לא פונקציה של שכל, אלא של אמונה שבאה בעקבות אימון לאחר בחירה, לכן אומרים "לא החכם למד" היגיעה הקבועה בלימוד היא בעצם אימון של הרצון לדעת בתחום מסוים יותר.

לימוד נכון זה לימוד שמשנה אותנו, ולא שאנו עם השכל הקיים מבינים שכלית את כל הקשרים הקיימים בלימוד, אלא שהלימוד משנה בנו את האמונות והכוונות וכתוצאה מכך יש אני חדש ושכל חדש שמבין את הלימוד כמו שהוא באמת, הלימוד משנה את האדם.

ידוע שהרגל נעשה טבע שני, מכיוון שהרגל הוא סוג של אימון קבוע, לכן הרגל או תרגול קבוע הוא אמצעי נוסף להשפעה פנימית וביצוע בחירה חופשית חדשה, הרגל גורם להזדהות של האני עם אמונה או מערכת אמונות וליצירת כוונה או כוונות שזה שינוי האני.

עשיית כוונה / תפילה

ברגע שאדם בחר זאת אומרת החליט על בחירה מסוימת, הוא צריך לעשות כוונה (נקראת גם התכווננות כמו לכוון כיסא או התכוונות כמו לכוון שעון) שזה בעצם סוג של תפילה לבקש את אותה כוונה שמיוצגת בבחירה שתהיה בתוך ליבו, ועבורה הוא הולך להיכנס לסביבה המתאימה ולהתאמן בה כדי לרכוש את האמונה/כוונה הרצויה, האדם כל הזמן עובד עם עשיית הכוונה כדי להיכנס לסביבה יותר פנימית, או להיכנס יותר עמוק לסביבה הרצויה, אני יכול להיכנס לתוך סביבה ולהיות יחד עם אנשים אבל בפנים אני לא ממש בדעתם, אני צריך לעשות כוונה כדי שאתקדם לחיבור יותר גבוה איתם, שאהיה באמת יותר יחד איתם בדעה אחת.

לעשות כוונה זה אומר, להתכוון עבור כוונה פנימית שתתגלה ותהיה בתוכי, שזה עשיית כוונה, או במילים אחרות לעשות כוונה זה לבקש מהבורא כוונה ומציאות כלשהי שזה נקרא תפילה או העלאת בקשה.

עשיית כוונה זה בעצם פירוט בפועל של הבחירה, אם אני בוחר להיות מוזיקאי נגן אז אני עושה כוונה לאחר מכן איך בדיוק זה הולך לקרות, איך אני הולך להתאמן ומה להשיג. עשיית כוונה באה אחרי הבחירה ולפני הכניסה לסביבה.

נושא תפילה/עשיית כוונה יוסבר מבחינה פרקטית בעתיד לתלמידי תורת החיבור, ללא הדרכה עשיית כוונה לא רק שלא תצליח היא אף עלולה לגרום לנזק ולתוצאות הפוכות…בינתיים נספר למה נהוג להגיד אמן בסיום תפילה / עשיית כוונה, אמן זה מהמילה האמן/תאמין, שורש א,מ,נ של 'אמונה', שאנו רוצים אמונה חדשה להכניס לתוכנו כדי לחוות מציאות חדשה מחוצה לנו, אמן גם מתייחס למילים ולמשמעויות של אמת ונכון שהם גם ההגדרה של אמונה, ולכן המילה אמן מייצגת את עיקרון הבחירה החופשית, מאשרת לבורא שביצעתי בחירה חופשית כלשהי באמונה כלשהי ולכן אומרים אמן בסיום עשיית כוונה/תפילה.

מה המציאות שאני רוצה, רוצה ממני? איזה שינוי פנימי של מערכת האמונות שלי? אני רוצה מציאות שתשתנה והיא דורשת שהאני שלי ישתנה בהתאם, כי מה שבחוץ זה התכונות הפנימיות שלי, שמשתקפות על האור הלבן, במילים אחרות, אם אני רוצה שהמציאות תשתנה אז אני צריך קודם להשתנות.

בחירה

הכל מתחיל מבחירה, מהחלטה של האדם להשתנות, שהאדם בוחר מטווח אפשרויות שקיים בסביבה שלו ובתפיסה שלו, לבחירה יש שורש רוחני, מכיוון שהיא מבדילה אותנו מהחיות, מדרגת הבהמה בכך שאנו לא נשלטים לגמרי ע"י סביבה מסוימת ולא יכולים לצאת ממנה, אלא קיימת בחירה חופשית כל הזמן לבחור בצורה חופשית את מצבנו כולל האפשרות לעבור מסביבה לסביבה. בחירה מייצגת את דרגת האדם שבנו, ואת הקשר שלנו עם הבורא שאליו אנו פונים עם בקשות הבחירה שלנו.

הבורא סידר את הבחירה החופשית כדי שנוכל באמת לבחור בעצמנו ולכן יצר נקודות של חופש אמיתי מהשליטה שלו עלינו, שם אנו צריכים לבחור בין דרגת החי לדרגת האדם שבנו.

כאשר אדם נמצא בסביבה מתעוררים בו בחירות חדשות בהשפעת הסביבה, בחירות לחיזוק הקשר עם אותה סביבה, אם זה בסביבה גשמית או רוחנית ובהמשך דרכנו הרוחנית הבחירה בין סביבה רוחנית על פני סביבה גשמית שכמו שאמרנו הבורא יוצר מצבים של חופש והכרעה מצדנו בבחירת הסביבה, בבחירת הסביבה הרוחנית על פני הגשמית.

החלק הכי פנימי בשרשרת יסודות טבע האדם הוא הבחירה, הכל מתחיל מבחירה, כל בחירה, אם זה בבחירה בבורא, או בבחירה גשמית כלשהי לעצמי, השלב הראשון בשרשרת יסודות טבע האדם הוא נקודת הבחירה, ההחלטה בבחירה כלשהי, לאחר שאדם בחר הוא מתחיל בעשיית כוונה כדי להתקדם אל עבר מימוש הבחירה, עשיית כוונה להיכנס לתוך סביבה וככה הלאה בהמשך השרשרת לגילויים של אמונות רצונות מחשבות ומעשים עבור אותה מציאות של הבחירה.

לסיכום

האמונות והכוונות שנמצאות בנפשו של אדם מגדירות את תפיסת המציאות שהוא יחווה, האם היא תפיסה אגואיסטית המנוגדת לבורא או תפיסת מציאות מאוחדת ומחוברת הדומה לבורא. מהאמונות שהם גם הכוונות של האדם נובעים הרצונות המחשבות והמעשים של האדם, וגם כל העולם שהוא יחווה מחוצה לו יהיה שיקוף שלהם.

מכיוון שהאמונות והכוונות מגדירות את תפיסת המציאות של האדם, הם כלי ההשגה הפנימיים, כלי התפיסה, לכן בחכמת הקבלה, אמונה בבורא היא כלי של השפעה כלומר השגת מציאות הבורא בחוש, בתפיסה, להבדיל מהמושג אמונה הגשמי שבני אדם מתארים אמונה כמשהו לא מושג, כלי האמונה הם כלי השגה, כלי תפיסה, כלי של גילוי הבורא של מה שאמת, נכון, וקיים במציאות.

הבחירות שלנו מתעוררות לאחר מכן נדרשת עשיית כוונה ולאחר מכן כניסה לעבודה בסביבה המתאימה, עד שמתגלים בנו האמונות של הסביבה שהופכים לכוונות שלנו ומגדירות את האני של האדם, וממנו נובעים הרצונות, מחשבות ופעולות האדם.

האמונות והכוונות מבטאים את הבחירות של האדם, ולכן כדי לבחור במציאות הבורא, עלינו לממש את עקרון הבחירה החופשית, ולבחור בבורא, ע" בחירה באמונות וכוונות מתאימות, הדרך המרכזית העיקרית והקלה לעשות זאת, היא בבחירת סביבה נכונה, בכניסה לקבוצה קבלית, במקרה שלנו בתורת החיבור בבחירה וכניסה ל'קבוצה המחוברת' שהקמנו, ובה להתקדם במימוש הבחירה החופשית בבורא כפי שהוסבר בעקרון הבחירה החופשית במאמר זה, מימוש הבחירה החופשית בבורא בתוך הקבוצה מתבצע באמצעות העבודה הרוחנית לפי חוקי החיבור.